לפעמים, באמצע כל המרדף אחרי ערכים ועזרה לזולת, אדם צריך לעצור ולשאול את עצמו: איפה הם הימים התמימים והיפים בהם כסף היה ערך עליון? מה קרה שהרצון לעוד ועוד כסף הוחלף בפילנתרופיה? "עמק הסיליקון" (רביעי, 22:00, yesOh) מציגה לנו תמונה של המיליארדים החדשים - אלו שעשו כמות מגוחכת של כסף מסטארטאפים וכדי לא לשקוע בריקנות של עצמם מקדישים את חייהם לחברה. כלומר לסטארטפים אחרים, שיניבו להם עוד כסף. טוב, לא יפה, למה להתקטנן? הם כאן בכלל כדי לשנות את העולם ולהצטלם עם ילדים רעבים.
הבחירה בעמק הסיליקון כמוקד התרחשות לקומדיה שחורה, מרגישה כל כך טבעית שנדמה שהסדרה כותבת את עצמה. השילוב בין בחורים צעירים, ממורמרים וחדים לבין כסף גדול ויומרות להציל את העולם, הוא מפעל שלם של סיטואציות מגוכחות. כלוב הזהב של חברות הענק שבו נותנים לך לבחור את כל סוגי האספרסו, בזמן שמציפים אותך במסרים חצי מהפנטים על ההצלחה של החברה. כשריצ'ארד אומר לחברים שלו שהחברה שלו אף פעם לא תהיה כמו התאגיד בו הם עובדים, קשה שלא לחבב אותו על הערכיות והצניעות, אבל גם כבר ברור איפה זה ייגמר. מתישהו כולם הופכים לזאב מסיליקון ואלי. לצערנו או למזלנו, רובנו לא נקבל את ההזדמנות.
ואכן, "עמק הסיליקון" מספקת כמה רגעים קומים טובים כשהיא מצליחה לעורר בנו גועל וסלידה מעולם שרובנו גם ככה לא נהיה שייכים אליו. ובגלל שלא נהיה, נשמח להעביר את הזמן באמונה שבחיים לא היינו מבזבזים 200 דולר על כמה ליטרים של שרימפס נוזלי, או על הופעה פרטית של קיד רוק (כי כנראה שברגע שמתעשרים, מאבדים את המצפון והטעם המוזיקלי במקביל). אנחנו הרבה יותר מעודנים וטובים מזה. אחרי שסיימנו להראות כמה פאתטית ועלובה הפוליטיקה עם "ויפ" ו"בית הקלפים", הגיע הזמן לצקצק על כמה פאתטי ועלוב הכסף. ואולי בעצם אין הבדל. כסף או שליטה, ברגע שאדם מקבל כוח, נסו להפסיק אותו.
מייק ג'אדג', יוצר הסדרה, עשה לעצמו שם בסדרות שהציגו את העולם מאחורי משקפיים אבסורדיות, כמו "ביוויס ובטאהד" ו"מהומה משרד". הפעם הוא מצליח לבסס דמויות משכנעות בעליבותן, עד שלא נותרת לנו ברירה אלא לחבב אותן: מהמיליארדר חובב ההשקעות שיוצא במסע צלב נגד הקולג'ים האמריקאים באופן שמזכיר ראש כת, ועד המנהיג הרוחני שמכר את החברה שלו מוקדם מדי ועכשיו עוזר לצעירים לפתח את שלהם, רק כדי שיוכל להישאר עד הסוף. והניימדרופינג, כמה ניימדרופינג. מסתבר שעבור גיקים של הייטק, להשוויץ בשמות מוכרים שלא אומרים לרוב האוכלוסיה כלום, זה בדיוק כמו להשוויץ באייפון 6 שהשגתם בקומבינה היישר מהמפעל הסיני.