מסך קטן, נשים גדולות

1. לינה עושה סקנדל

לפני שבוע הוכיחה לינה דנהאם שהיא לא יודעת לשחק, ושזה גם לא ממש משנה. דנהאם הגיעה לתפקיד אורח ב"סקנדל" הפופולרית של שונדה ריימס, בשיתוף פעולה שהרעיש את הרשת מרגע היוולדו וגרם ל"האפינגטון פוסט" לאבד שליטה על הסוגרים; ככה זה כששתיים מהנשים החזקות ביותר בטלוויזיה – שהן גם מהפעילות הבולטות לייצוג הוגן ועגול של נשים בתעשייה - מחליטות לשלב כוחות. דנהאם נכנסה לנעליה של סו, סופרת צעירה שמחליטה לפרסם ספר על הרפתקאותיה המיניות עם לא פחות מ-17 בכירי הממשל ומערכת המשפט האמריקאית. אלת יחסי הציבור אוליביה פופ אמורה למנוע ממנה לעשות זאת, ואם אפשר, גם לא לשלם לה את שלושת מיליוני הדולרים שהיא דורשת תמורת שתיקתה.

אם בכוונה או שלא (ויש סיכוי טוב שלא), דנהאם לא נופלת לשבלונה שעולה אסוציאטיבית עבור דמות שמכונה בעיקר 'קינקי סו'. סו, כפי מתברר כבר מהרגע הראשון, היא בסך הכל גרסה קצת יותר מחויטת של האנה, עם פאה קטסטרופלית ועם אותו הדיבור שתמיד מסתיים בטון של שאלה. כך או כך, ריימס החליטה להוציא את המרצע מן השק כבר בפתח הפרק, עם האיום הצפוי של אוליביה על סו, לפיו הוצאת הספר תוציא אותה שרמוטה עולמית. "מתי נהיית כל כך חלשה?", סו מפטירה בבוז מפתיע, ודופקת מונולוג שלם ומבלבל על כך שמישהי כמו פופ צריכה דווקא להעריך אחת כמוה שתופסת את החיים בביצים ועושה מה בראש שלה; "מצדי קראי לי זונה", היא זורקת לעברה, "את יכולה גם לקרוא לי סופרת, או אשת עסקים, ובכל אופן בקרוב מאוד תוכלי לקרוא לי עשירה". בום.

הפרק, שמתחיל במורכבות קשה לבליעה, מסתיים עם קצת פמיניזם פטיש-בראש כשהשתיים מאחדות כוחות כדי להפיל את הבוס הסקסיסט שבכלל הכניס את כולן לבוץ הזה - מסוג הטקטיקות ששונדה נוטה ליפול אליהן. אז אוליביה פופ והאנה הורוואת' נגד העולם? לא ממש, אבל אשרי הטלוויזיה שהבעיה העיקרית שלה היא אג'נדה חברתית שקופה מדי.

2. שונדה שונאת דייוורסיטי

פצצה נוספת שהטילה ריימס השבוע הגיעה בגאלה השנתית של הקמפיין לזכויות אדם. ריימס – לא רק יוצרת "סקנדל", אלא גם יוצרת "האנטומיה של גריי" ו"המדריך לרוצח" – קיבלה פרס על פועלה, והחזירה בתשובה כי היא לא סובלת את המונח ההו-כה-אמריקאי "דייוורסיטי". בהיעדר תרגום ראוי לעברית, דייוורסיטי הוא גיוון, אבל כזה שניתן להחיל רק על בני אדם ונוגע בעיקר למגדר, מיניות וזהות אתנית. בקיצור, הדרישה שלא כולם בתקשורת, בממשל ובכל מקום בעל משאבים יהיו כה גבריים, לבנים ופרוטסטנטים כפי שהם נוטים להיות. כמה סביר, ככה קשה ליישום עבור קברניטי הטלוויזיה האמריקאית, שעדיין חושבים שאפרו-אמריקאי (או "אורבני", כפי שהם מכנים זאת ברוך) אחד ויחיד שמגיע לביקור פעם בשלושה פרקים עושה את העבודה.

ריימס ידועה כבעלת חגורה שחורה בדייווריסטי, כאשר כל אחת מהסדרות המצליחות להפליא שלה מציגה בעיקר נשים, כשלפחות חצי מהקאסט הוא היספני, אפרו-אמריקאי ואסייתי, ועם ייצוג יוצא דופן לקהילה הגאה. לכן משונה היה לשמוע דווקא אותה מלכלכת על המונח שגורם לרוב מערכות הסינון התאגידיות בארה"ב להרגיש טוב יותר עם עצמן.

"אני ממש שונאת את המילה הזו", הודתה ריימס מעל הפודיום, עת שהוקירו אותה על כל הגיוון האנושי שהיא מחדירה למסך הקטן, "היא רומזת על איזו 'אחרות', כאילו שמדובר במשהו מיוחד או נדיר, כאילו שיש דבר יוצא דופן בלהביא לטלוויזיה סיפור שעומדים במרכזו אנשים שאינם לבנים, נשים או בני קהילת הלהט"ב. מדובר ביותר מחצי מהאוכלוסייה, כך שאין בזה שום דבר יוצא דופן". וכך, על הבמה, ריימס ניצלה את ההזדמנות כדי להכריז על מונח חדש: "בואו פשוט נגיד שאני עושה נורמליזציה לטלוויזיה; אני הרי רק מנסה לגרום לטלוויזיה שלנו להיות דומה יותר לעולם עצמו. כל אחד צריך להיות מסוגל לראות בטלוויזיה מישהו שלא נראה כמוהו, ולחבב אותו. ככה אולי נוכל ללמוד משהו ממי שאיננו כמונו". שנאמר, החיים עצמם.

1st Reaction:: HELL NO. Lemme take off my earrings, somebody hold my purse! 2nd Reaction: Article is so ignorant I can't even be bothered.

— shonda rhimes (@shondarhimes) March 25, 2015

3. מינדי מצילה את הסיטקום

השבוע הגיעה לסיומה העונה השלישית והמופתית של "מינדי" ("Mindy Project"), מבית היוצר של מינדי קיילינג. כל הסממנים החיצוניים (קומדיית מצבים שמשודרת ברשת "Fox") הצביעו על כך שזו עומדת להיות יצירה דלוחה וחסרת מעוף, אבל עם כל עונה קיילינג מוכיחה שהיא אחת הכותבות והשחקניות המצחיקות והמבריקות ביותר שיש. לא ברור היכן נמצא הצנזור הראשי של "Fox" השמרנית, אבל קיילינג – אולי בזכות קולה המאנפף והתלבושות המגוחכות – הצליחה להחזיק את הסדרה בחיים ולדחוף ב-20 דקות של פרק אינסוף פאנצ'ים  על דת, אמריקאיות, שנאת נשים וזרים ותרבות הסלבס (כולל הצעה רצינית לקריס קרדשיאן לרשום את הרחם שלה כאוצר לאומי), לצד הומור נונסנס ישן וטוב. בקיצור, עם כמעט 3.5 מיליון צופים, מסתמן שקיילינג הצילה את הסיטקום - או לפחות את החלק בז'אנר שעוד יכול היה להיוושע - מה שמזכה אותה כעת במבול כותרות כמו זו של "יאהו": "כך הפכה 'מינדי' לסדרה הכי מצחיקה בטלוויזיה".

יכול להיות שהסוד הוא בחדר הכותבים שקיילינג מתחזקת, ששמו כבר יצא למרחוק. בראיונות שונים נודע כי צוות התסריטאים של הסדרה מורכב מרוב נשי ("למה לעזאזל כולם מוחאים כפיים בכל פעם שאני מציינת את זה?", שאלה קיילינג בראיון שנתנה לפני כשנה למגזין 'מארי קלייר', "זה לא שהשנה נשים הורשו לראשונה לצאת לעבוד"). צוות הכותבות גם נתן צ'אנס (שהוכיח את עצמו) לכמה כותבים אנונימיים שאף הפכו ברבות הפרקים לדמויות בסדרה, כמו האח מורגן והגניקולוג הדוש פיט. קיילינג עצמה הגיעה מתפקיד קטן אך אפי ב"המשרד" האמריקאית, שם בעצם הועסקה מלכתחילה ככותבת במשרה מלאה, ולכן, סיפרה, שמה מלכתחילה דגש על חדר כותבים משוחרר מכל עכבה וביקורת. וכן, כולם שם מחקים אותה ללא הרף.

קיילינג נאבקת כרגע על החזרת הסדרה לעונה נוספת, "והסיכויים לכך טובים", לדבריה. למי שלא הספיקה, העונה האחרונה תשודר בקרוב גם אצלנו (HOT), ונחזיק אצבעות שעם סיום שידורה כאן כבר יתחילו שידורי העונה הרביעית בארה"ב, ושוב נוכל ליהנות ממישהי שקיילינג מכנה "כזאת מכוערת, שממש מרענן לראות על המסך!".