במבט לאחור זה נשמע קצת מגוחך, אבל עד 1998 הייתה "חברים" מבוססת על מערכת היחסים של של זוג אחד בלבד. ארבע עונות של רייצ'ל ורוס ביחד ולחוד, בהפסקות ובחזרות, כשלמעט קשרים קצרים (ג'אניס וריצ'ארד) ארבעת החברים האחרים משמשים בעיקר כאתנחתות קומיות כדי למלא את החסר. כל זה השתנה בספיישל הסיום של העונה הרביעית, בו הייתה אמורה להתקיים החתונה של רוס ואמילי בלונדון. בתוך הפיאסקו הזה גילינו לראשונה ששתיים מהדמויות הראשיות האחרות בסדרה מקיימות זוגיות סודית.
הקשר המפתיע בין מוניקה וצ'נדלר התקבל באהדה גדולה בקרב המעריצים והפך במהרה למועדף על פני קו העלילה של רייצ'ל ורוס. בניגוד לאחרונים, מוניקה וצ'נדלר ניהלו מערכת יחסים יציבה שנמשכה לאורך כל הדרך עד לעזיבתם לבית משלהם בליווי שני התאומים שאימצו. בגיליון מיוחד של מגזין Vulture שחוזר לרגעים הגדולים של 1998 חושף סקוט סילברי, מי שכתב את הפרק ההיסטורי, מה עמד מאחורי ההחלטה.
הרעיון החל להתגבש כבר בעונה השלישית, אבל שאנה גולדברג-מיהן, המפיקה בפועל של הסדרה חשבה שעדיין מוקדם מדי: "היא אמרה שלדעתה בשלב הזה הרעיון נראה לה נואש מדי", נזכר סילברי, "זה פירק בבת אחת את ההתלהבות שהתגבשה בחדר הכותבים וכולנו התביישנו מלהזכיר את זה שוב. מצד שני כולנו כבר עברנו בשלב הזה הרבה דרמה בקו רייצ'ל-רוס, אף אחד מאתנו לא רצה להמשיך לעשות תכנית על זוג שחוזר ונפרד".
במבט לאחור ההחלטה הזו האריכה את חיי הסדרה משמעותית, לדברי התסריטאי: "אם מוניקה וצ'נדלר לא היו נוצרים המרכז של העלילה היה נותר רייצ'ל ורוס, לא היה לנו מספיק חומר כדי להמשיך עוד הרבה זמן. חיי המדף של הסדרה היו מתקצרים לפחות בשלוש שנים. אני לא יודע אם אני חייב את כל הבית שלי לשניים האלה, אבל לפחות שני חדרי שינה ושירותים בהחלט רשומים על שמם".