ערימות של עיתונים, קרטוני חלב ריקים, קופסאות מזון וחפצים שבורים ממלאים את ביתו של ריצ'ארד, בריטי חביב ומופרע לגמרי שעומד במרכזו של הסרט "אגרן כפייתי". קבלו הצצה לחיים שלא הייתם רוצים
מערכת ערוץ התרבות | mako | פורסם 07:00 18.07.13
כולנו מתקשים מדי פעם להיפרד מג'אנק ששוכב לנו בבית, אבל יש כאלה שהופכים את זה לאובססיה. יצא לנו כבר לראות תיעוד של אגרנות כפייתית, בין היתר בריאליטי הקאלט החו"לי והמצליח "Hoarders" (שמשודר אצלנו בערוץ הביוגרפיה תחת השם "טובעים בחפצים"). הסרט התיעודי "אגרן כפייתי" מציג מקרה קיצוני במיוחד, של בריטי חביב בשם ריצ'ארד וואלאס, שכמעט קבר את עצמו תחת ערימות של חפצים שהמילה היחידה המתאימה להם היא "אשפה".
מתוך הסרט "אגרן כפייתי"מה שמיוחד בסרט הזה, הוא שהוא לא מתאר רק את האגרן, אלא גם את הקונפליקט שלו עם העיירה שבה הוא חי - כפר בריטי מנומנם וציורי בשם ווסקוט. תושבי העיירה הציורית הזאת מטפחים גינות מרהיבות ומתחרים מדי שנה בתחרות "העיירה המטופחת", ואילו הוא ממלא את הגינה שלו בזבל, לא מסוגל לזוז בדירתו מכיוון שהיא מלאה בבקבוקי חלב ריקים, עיתונים וקופסאות מזון. למעשה, בביתו הוא יכול רק לזחול במנהרות שכרה בינות לזבל, וגם האמבטיה כבר מזמן מלאה בחפצים חסרי שימוש, כך שהוא לא נוהג להתקלח באופן קבוע.
לב הסרט הוא המאבק בינו ובין תושבי הכפר שתבעו אותו מספר פעמים. כשניצח בתביעות, הם פשוט גידרו את ביתו על חשבונם, על מנת שלא יפריע לנוף הפסטורלי ויבריח את שופטי התחרות המדוברת. בשלב מסוים לא ברור מה יותר כפייתי, הניקיון והסדר של העיירה או האגרנות והזוהמה של וואלאס.מיותר לציין שמדובר בעיירה שחרתה על דגלה את ערכי הקהילתיות, אבל זה לא הפריע להם לנדות את וואלאס, למרות שגם הוא לא עושה להם חיים קלים ומסרב להכיר בכך שיש לו בעיה פסיכולוגית.
הסרט נע בין שני הקצוות האלו, ומצליח להיות אינטיליגנטי ומהנה ולא (רק) מציצני וצהוב. בסופו של דבר, עם צעד קדימה של וואלאס שמתקבל בחיבוק על ידי אנשי העיירה, הוא מצליח להשאיר גם טעם מעט אופטימי ומרגש.
