אלפי שחקנים בהוליווד מתפשרים מדי יום על תפקידים מעופשים בטלוויזיה בגלל כסף, חוסר ברירה, לו"ז נוח או סתם סוכן עצלן. מורות בבתי ספר קוראות לזה "פוטנציאל לא ממומש", אם כי אי אפשר לדעת מתי הן באמת מתכוונות לזה ומתי הן סתם מחרטטות להורים כי הן שונאות את הילדים שלהם. במקרה של המסכנים הללו, לעומת זאת, יש עדויות מצולמות שבוע אחר שבוע שהם לא ממצים את עצמם בסדרה שבה הם מככבים כרגע, ותפקידים קודמים או סתם אינטואציה בריאה מוכיחים שהם יכולים יותר, הרבה הרבה יותר.
מליסה מקארת'י, "מייק ומולי"
אם ג'ורג' קלוני אי פעם יכתוב ספר שנקרא "כך הצלחתי לעזוב את הטלוויזיה ולהפוך לכוכב קולנוע מן השורה", סביר להניח שמליסה מקארת'י תהיה הראשונה להזמין אותו באמזון. זו טרגדיה אמיתית, מקרה המבחן המושלם לשחקן שכלוא בתוך המסך הקטן ומת להשתחרר מהשלשלאות הכובלות שלו. כשמקארתי' חתמה ב-2010 על תפקיד ראשי ב"מייק ומולי", סיטקום גרוע שהקונספט שלו הוא "אנחנו שמנים, תצחקו", היא בוודאות לא דמיינה שכבר שנה לאחר מכן היא תהפוך לאחת השחקניות הקומיות היותר מבוקשות בהוליווד. כנראה שהיה זה "מסיבת רווקות" שגילה למלהקים את האיכויות שלה (שהיו ברורות למביני עניין כבר ב"בנות גילמור", אגב), ומאז היא כבר הספיקה איכשהוא לדחוס הופעות ב"הכל יחסים", "עצבנית אש", "האנגאובר 3", "חשבון משותף", "תמי" ו"סנט וינסנט", הנחתה את "סטרדיי נייט לייב" שלוש פעמים, הועמדה לשלל פרסים, הוזמנה להנחות שלל טקסים, וכל זאת בזמן שהיא עדיין מחויבת לסדרה הקומית שלה ומייחלת בסתר למותה. דמיינו רק מה עוד היא הייתה יכולה לעשות בזמן הזה כדי לנצל את המומנטום, במקום לדקלם כל שבוע בדיחות בינוניות, כי אין ספק שהיא מדמיינת. "מייק ומולי" תגיע השנה לציון הדרך של פרק ה-100, וזה בדרך כלל מספיק כדי למכור אותה בשידורים חוזרים ולקפל את הבאסטה. משהו אומר לנו שמליסה בעד.
אמנדה פיט, "כולנו יחד"
האחים מארק וג'יי דופלאס רוצים לחשוב שהם אינדי, כל כך אינדי, עד שהם הלכו ויצרו סדרת טלוויזיה קומית כי זה מה שכל הלינה דנהאמים והלואי סי קיים בעולם עושים בימים אלה. אבל הבשורה האמיתית ב"כולנו יחד", שתיכף ניגע בה, היא דווקא הדבר הכי לא אינדי שקיים בו - אמנדה פיט, אחת השחקניות היותר נעימות בהוליווד, שמשום עדיין מחפשת את עצמה בתעשייה כאילו הייתה אחרונת המלצריות. מי שזוכר את הסדרה החמודה "ג'ק וג'יל" לא יכול לא לחייך בכל פעם שהוא רואה את פיט על המסך, כי היה נדמה שהתפקיד ההוא נתפר בדיוק ליכולות הקומיות, הדרמטיות והרומנטיות שלה. את הפריצה ה"אמיתית" שלה בדרך כלל מייחסים לסרט "ללכת עד הסוף" עם מת'יו פרי וברוס וויליס, ומאז היא ניסתה את מזלה על המסך הגדול עם קומדיות רומנטיות ("באהבה אין חוקים", "הכי דומה לאהבה"), שוברי קופות הוליוודיים ("2012", "מסעות גוליבר") וסרטי אקשן ("סיריאנה", "תיקים באפילה 2"). איכשהוא היא תמיד חוזרת לטלוויזיה, והאמת שהקלוז אפים של המסך הקטן הרבה יותר הולמים את עיניה הגדולות והכחולות. ואכן, כשיש לה טקסטים טובים, כמו למשל ב"סטודיו 60" או ב"האישה הטובה", היא זורחת. אבל עם "כולנו ביחד" זה פשוט לא זה. אולי כי תפקיד הרווקה המזדקנת והנואשת לא מתאים לה, לא הולם אותה ולא מוציא ממנה שום דבר מרשים. אולי כי הכתיבה בנאלית ומשעממת, והסדרה עצמה נראית כמו גירסת אופליין של סרט סטודנטים מאת ג'אד אפאטאו. ואולי – מישהו צריך להגיד את זה – היא פשוט יפה מדי בשביל אינדי. עתידות: אם היא תעבוד מספיק חזק על המבטא הבריטי שלה, אולי בעלה ייתן לה תפקיד בסדרה הזאת שלו, "משחקי הכס".
ג'יימס ספיידר, "הרשימה השחורה"
כבר כמה שנים שהסוגריים שאחרי השם ג'יימס ספיידר ("סקס, שקרים ווידאו טייפ", "קראש", "המזכירה") נראים יותר כמו ("בוסטון ליגל", "המשרד", "הרשימה השחורה"), והוא כבר בדרך להפוך לחבר של כבוד במועדון המדכא של אלק בולדווין, לורנס פישבורן וקווין בייקון. הבעיה לא נעוצה בעובדה שהוא עבר לטלוויזיה, אלא בתפקידים הטלוויזיונים שהוא בוחר, תפקידים שלא עושים חסד עם הבעות הפנים חמורות הסבר שלו והקול הבריטוני החודר. "הרשימה השחורה" היא סדרת פשע שבועית מאוד קצבית, מאוד מהירה, מאוד יוצרת אשליה שהיא מעניינת. אבל היכולת של ג'יימס ספיידר להפנט את המצלמה לא באה שם לידי ביטוי באף צורה, והיא מסתפקת בלהלביש אותו בכובע מטופש (בחייאת נו, כבר ראינו שהוא הקריח) ולהאכיל אותו בטקסטים של אקספוזיציה. ליהוק הקול שלו ל"נוקמים 2" הוא עוד הוכחה לכך שהוליווד הולכת ושוכחת שהוא יודע לעשות דרמה אמיתית.
האלי ברי, "אקסטנט"
זה היה לפני 13 שנים שהאלי ברי ייבבה על במת האוסקר? וואו, נראה יותר כמו 30. ברי היא כנראה הפרסומת הגרועה ביותר לפרס הזה, שאמור להזניק קריירות במקום לקבור אותן בסדרות קיץ זניחות. "אקסטנט", כי ודאי לא ראיתם, היא סדרה עתידנית שיש בה חייזרים ורובוטים, וברי מגלמת אסטרונאוטית שחוזרת ממשימת חלל עם הריון לא מוסבר. טוב שלא ראיתם, זו סדרה טיפשית ושטחית למדי בה העלילה רודפת אחרי עצמה בקלות דעת בלתי נסבלת, והתעלומה הכי מעניינת בה היא לאן נעלם כל הכסף של ברי כך שהיא נאלצה להסכים ולהוביל את הדבר הזה. זה כל כך רע שאפילו CBS לא האמינה מספיק בסדרה כשדחפה אותה לשממת יולי-אוגוסט, וחידשה אותה לעונה נוספת רק אחרי הבטחה שהיא תעבור נענוע פנימי רציני. לא חזק כמו הרזומה של האלי ברי אחרי הסדרה הזו, זה בטוח.
אשטון קוצ'ר, "שני גברים וחצי"
"קוצ'ר?! מה הוא עושה פה? באיזה עולם הוא נחשב שחקן טוב?". בעולם שבו קלסו מ"מופע שנות השבעים" היה אחד הדברים היותר טובים בסדרה הזו, ובעולם שבו "אפקט הפרפר" היה סרט היה לא רע בכלל. קוצ'ר אמנם כבר יותר סלב משחקן, אבל אי אפשר להכחיש שיש לו יכולות קומיות בדמות הפראט בוי הטיפש, ואי אפשר להכחיש שהן מבוזבזות לחלוטין ב"שני גברים וחצי". שלא לדבר על זה שכל טיפה של כריזמה וסקס אפיל הולכת לאיבוד בתוך ים הבדיחות הגרועות. כאן, לעומת זאת, קוצ'ר רק יכול להודות לסוכן שלו על הדיל הזה, שהופך אותו כבר שלוש שנים ברציפות לשחקן הכי עשיר בטלוויזיה. כמיליון דולר בשבוע עבור יומיים וחצי של עבודה, והאירוניה היא שהוא בכלל לא צריך את הכסף עם כל ההשקעות העסקיות אחרות שלו, שמניבות לו רווח של יותר מ-3 מיליון דולר בשנה. "שני גברים וחצי" תפטור אותנו מנוכחותה בעוד כחודש ותשחרר את קוצ'ר לחפש את עצמו שוב בקולנוע. בהתחשב בזה שהוא כבר בן 36, הוא ייאלץ למצוא טייפקאסט אחר, ואז באמת נראה מי בזבז את מי.
ג'יין לינץ', "glee"
ביקור זריז בדף ה-IMDB של ג'יין לינץ' חושף את העובדה הדי מדהימה שהשחקנית הזו ביקרה לאורך הקריירה שלה ביותר מ-50 סדרות פופולריות, החל מ"נשואים פלוס" ו"פרייז'ר" ועד "פליסיטי" ו"דוסון קריק", ותרמה את קולה לאינספור סרטי אנימציה (סתם, ספרנו. זה בערך 30). אז איך היא נתקעה דווקא ב"גלי"? אף אחד לא שם לב לאורך השנים שהיא מוכשרת מספיק? אף אחד לא חשב לנצל את המנעד המגוון שלה שנע, בין עלמה תמימה שזקוקה להצלה לבין לסבית באד אס שזקוקה לזיון? למה היא צריכה להתבזבז בדרמה מוזיקלית שבועית כשטינאייג'רים עם עלילות מגוחכות מתרוצצים סביבה? גם "גלי" בפרפורי גסיסה. ג'יין, אולי זה הזמן לגלם תפקיד של לסבית באד אס שדורשת תפקידים טובים יותר ולהתקשר לסוכנת.
אמילי ואן קאמפ, "נקמה"
אמילי ואן קאמפ גילמה את איימי אבוט ב"אברווד" בכזו חינניות וטבעיות שנדמה שהבטיחה לה קריירה ארוכה ומשגשגת בתור הבת הבלונדינית הבאה של השכן. "אחים ואחיות" שדרגה אותה לפריים טיים של רשת נחשבת, אבל אז הגיעה הצעה מ-ABC לככב לראשונה בתפקיד ראשי באופרת הסבון הלילית "נקמה" ולהצטלם לפוסטרים עם שמלות גרנדיוזיות, ואמילי הקטנה כנראה קצת התבלבלה, והעדיפה לקחת קיצור דרך ולהתפשר על איכות בשביל פוסטר. שלוש וחצי שנים לאחר מכן היא עדיין מתכננת נקמות שטותיות ומסובבת גב למצלמה בדרמטיות.
טד דנסון, "זירת הפשע"
אם "דמג'ס" הוכיחה לעולם שטד דנסון יכול להצטיין גם בתפקידים דרמטיים חוץ מלנהל בארים בבוסטון, "זירת הפשע" הצליחה להוציא מהתגלית הזו את כל העוקץ. כבר שלוש וחצי שנים שהוא נובל שם כראש המחלקה לזיהוי פלילי בלאס וגאס ומציין מדי שבוע את המובן מאליו. מעבר לעובדה שהמותג CSI כבר איבד כל שמץ של יוקרה שמעולם לא הייתה לו, דנסון מתנהג כמו עד ראייה שנקלע בטעות לרצח הקריירה שלו עצמו. יחד עם זאת, מסתמן סוף טוב: לא ברור מה יהיה עתידה של "זירת הפשע" אחרי העונה הנוכחית, אבל בלי קשר דנסון כבר חתם על השתתפות בעונה השנייה של "פארגו" בתור השריף המקומי של סו פולס, וזה נשמע כמו שיבוץ שבהחלט עשוי להחזיר אותו לעולם הנושמים.
קוני בריטון, "נאשוויל"
אחרי שסיימה את תפקידה המופתי כתמי טיילור ב"אורות ליל שישי", קוני בריטון הצהירה שהיא כעת מרגישה מחויבת לקחת רק תפקידים משמעותיים של נשים חזקות, כדי לא "לחלל" את זכרה של תמי. זה כנראה החזיק בדיוק חודש וחצי, כי כשהגיע הטלפון מריאן מרפי להשתתף ב"אימה אמריקאית", בריטון שכחה את כל מה שקרה במגרשי הפוטבול של טקסס ומיהרה להתייצב בבית רדוף הרוחות כדי לגלם אישה שבוגדים בה על ימין ועל שמאל. ומכיוון שהסכר הזה כבר נפרץ, הצעד הבא של בריטון היה להתמקם בסבונייה "נאשוויל" ולהעמיד פנים שיש לזה ערך מוסף בגלל שירי הקאנטרי. שם, אגב, היא כבר הספיקה לעמוד במרכזם של כמה משולשי אהבה, לנטוש בחור בחופה, להסתיר סודות, לגלות סודות, לבגוד, להיבגד ולהיכנס לקומה. אפשר לומר שריינה ג'יימס היא אישה חזקה בעולם של גברים, אפשר גם לומר שהיא מנורת הלוגן - זה לא אומר שמשהו מהם נכון. "נאשוויל" היא לא הסדרה שפיללנו לה בשביל בריטון, והעובדה שהיא מפיקה שותפה בה רק מרחיקה אותה יותר ויותר מלגלם את התמי טיילור הבאה.
אליסון ג'אני, "ממי"
בשנה שעברה זכתה אליסון ג'אני בשני פרסי אמי במקביל: האחד, על תפקיד אורח ב"הסקס של מאסטרס" והשני על תפקיד ראשי ב"ממי". מלבד העובדה שהיא הצטלמה לשניהם באותה השנה, כל קשר ביניהם הוא מצער בהחלט. בראשון היא הצטיינה בתפקיד דרמטי של אישה בשנות ה-60 שמגלה כי בעלה הוא הומוסקסואל, בשני היא התבזתה כאמא חופשייה ומופקרת שמנסה לשקם את יחסיה עם בתה ועם נכדתה. למרבה האירוניה, התפקיד שלה ב"סקס" צומצם בגלל שהיא עדיין ממשיכה להתבזות ב"ממי", סיטקום בינוני שלא מדגדג את קצה הפוטנציאל שלה. ג'אני היא שחקנית אצילית ומוערכת (אתם בטח זוכרים אותה לטובה מ"הבית הלבן"), שרשימת הפרסים בהם זכתה עבור תפקידים בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון ארוכה כמעט כמו רשימת הדמויות אותן גילמה לאורך השנים. אבל בימים אלה היא מסתפקת בלהיכנס לסט בעל שלושה קירות ולפלוט פאנצ'ים צולעים מול קהל חי. לא ברור למה היא בחרה להישאב למטחנת הסיטקומים של צ'אק לורי, ועוד יותר לא ברור איך ומתי היא תצא משם. את גלגול העיניים של טובי זיגלר אפשר לשמוע עד לכאן.