יש סדרות ששווה לעזוב כל עיסוק אחר ופשוט להתיישב ולצפות בהן. השנה האחרונה הביאה עמה כמה כאלה, הודות לשחקן החדש בזירה: נטפליקס, שירות הסטרימינג שהחל לתת ידו גם בתוכן מקורי. "כתום זה השחור החדש" היא האחרונה שבהן, והיא לוקחת את הצופים עוד כמה צעדים אל תוך המציאות הטלוויזיונית החדשה.
כל פרקי העונה הראשונה של "כתום זה השחור החדש" עלו בבת אחת לנטפליקס (וגם לשירות ה- VOD של HOT ומשודרת ב-hot3 בימים א-ה, 23:05), ובשבוע הראשון לנוכחותה ניפצה שיאי צפייה באתר. "כתום הוא השחור החדש" הגיעה משום מקום, והותירה אחריה שובל של צופים משתאים ומבקרים משתפכים. בהתחשב בעובדה שלא עומד מאחוריה שם ענק כמו קווין ספייסי של "בית הקלפים" או עדת מעריצים פנאטית ומסע פרסום אגרסיבי כמו של "משפחה בהפרעה" - שני השחקנים החזקים והמצופים של נטפליקס - ההצלחה של "כתום" למשוך יותר צפיות מכל אחת מהן בשבוע הראשון לעלייתן יכולה לסמן עוד וי אצל נטפליקס ומלחמת החורמה שלה בהרגלי הצפייה הישנים.
סקס כאמצעי הישרדות
את בת דמותה של קרמן, פייפר צ'אפמן (טיילור שילינג) אנו פוגשים בערב האחרון שלה באזרחות. בבוקר המחרת היא תעזוב את החיים הנוחים בברוקלין עם הארוס שלה, לארי (ג'ייסון ביגס, "אמריקן פאי"), ותינעל מאחורי סורג ובריח. עשור אחרי שהעבירה כספים עבור קרטל סמים בינלאומי היא נתפסת, ובעסקת טיעון מודה באשמה ונכנסת ל- 15 חודשים בכלא. "זה לא אוז", מבהיר לצ'אפמן היועץ של בית הכלא, כבר ברגעיה הראשונים שם, וסותם בכך את הגולל על כל השוואה אפשרית בין שתי הסדרות. זו גם לא "ישנן בנות", למרות שגם כאן הסקס הלסבי נוכח, והוא גרפי מאוד. גם מפניו מזהיר היועץ את צ'אפמן, אבל הסקס בכלא הוא לא רק סקס. החסך במגע אנושי מתרגם למין, הוא משמש כנחמה ולעתים גם כמטבע לסחור בו. אחרי שהעירום ממלא כל פיסת מסך בדקות הראשונות של הסדרה, קוהן ממהרת להוציא את הסקס מרובריקת הפרובוקציה ומתייגת אותו כמה שהוא: אמצעי הישרדות.
אם פייפר, בוגרת הקולג' הבלונדינית מהמעמד הבינוני-גבוה היא האבטיפוס של האשה הפריים-טיימית, חברותיה הן דמויות שלא זוכות בדרך כלל לייצוג במדיום הטלוויזיוני. למרות שלא חסרות נשים כאלו בארצות הברית, אפילו לצופי נטפליקס המתוחכמים קל יותר לקבל אותן כשהן כלואות במתחם סגור. אך הטיפול שמעניקה להן קוהן דוחף אותן במורד גרונם של האמריקאים: הנשים של ליצ'פילד הן דמויות עגולות. יש להן עבר מורכב וקשת רחבה של רגשות, שמגיעה הרחק מעבר לתדמית הפושעות הצרה שקבעה עבורן החברה.
עדיפות למרתון
"צפיית הבינג'" - מודל הצפייה המרתונית שאומץ על ידי נטפליקס ובמסגרתו היא מעלה לשרתיה עונות שלמות של סדרות, גם כאלו חדשות - היא זו המאפשרת ל"כתום" לטוות את השמיכה העלילתית הזו, טלאי אחר טלאי. מלבד האסירות אנו נחשפים גם לרבים מצוות הסוהרים וגם לסיפורי הרקע שלהם. צפייה שבועית מסורתית הייתה מקשה על הצופה להכיר את כל המשתתפים, שלא לומר להיקשר אליהם. כששוקעים בצפייה הבולמוסית, נסחפים עד מהרה אל תוך העולם הפנימי של הכלא וזוכרים פרצופים, כינויים וסיפורים. גם אם לפעמים יש תחושה שהסדרה היתה מרוויחה ממספר דמויות מצומצם יותר, היא מתמודדת בהצלחה כמעט עם כולן ומגיעה לעומקים שהשידור השבועי מתקשה להגיע אליהם.
התמהיל של כלל הנושאים בהם מתעסקת הסדרה הוא סיבה טובה מספיק בשביל לצפות בה, אבל האמת היא ש"כתום", יותר מהכל, היא סדרה כיפית.
בשנות התשעים יצא ערוץ הכבלים היוקרתי HBO עם הסלוגן המפורסם "זו לא טלוויזיה, זה HBO". הרבה גרסאות גרר אחריו המשפט הזה, אבל כמעט שני עשורים אחרי, נדמה שהוא מקבל משמעות חדשה ורלבנטית מתמיד: זו לא טלוויזיה, זה נטפליקס.