כל מי שעבד פעם בחברה קטנה שנקנתה על ידי תאגיד או נבלעה בחברת האם שלה מכיר את ההרגשה. האינטימיות מושלכת עם הכיסאות המשרדיים השבורים, יחסי הכוחות משתנים, הטריטוריות צריכות להתחלק מחדש וכל חתולי הרחוב צורחים הכי חזק שהם יכולים. מישהו יאבד עין.
כל אחד לוקח את המעבר בדרכו שלו. אפשר אפילו לומר שהמעבר הזה מוציא מכל אחד את האני האמיתי שלו - אלה שעוזבים כי הם לא יכולים להתמודד (כמו המזכירה השברירית שירלי), אלה שלוקחים את זה יפה (כמו פיט או טד), ואלה שנאחזים בעבר עם הציפורניים וצריך לנתק אותם בכוח, שורטים ומייללים. ובין כולם מסתובב מנכ"ל מקאן ג'ים הוברט כמו מנהל בית ספר בדרכו לתפוס את התלמידים מעשנים.
לגרום לגברים להרגיש בנוח?
ג'ואן, שבמשך שבע עונות ב"מד מן" (משודרת מדי יום ב' ב-22:00 ב-HOT Plus וב-HOT VOD) נאבקת להיות יותר מאישה יפה, מקבלת תזכורת כואבת לחיים שמחוץ למיקרו אקלים של סטרלינג קופר. היא עוברת משובניסט מקאניסט אחד לשני ולשלישי, חושבת שתצליח לסדר את ענייניה בעצמה, בלי שאף גבר יבוא לעזרתה (דון או רוג'ר או בן הזוג שלה), נאבקת ושורטת ומאיימת לפתוח במלחמת נשים. אבל זה לא עובד – אם כי זה גם לא נכשל, היא מקבלת מחצית מהסכום כדי לפרוש, רבע מיליון דולר.
רוג'ר מסרב להרפות מהעבר, שותה לשוכרה, מצחיק מתמיד ובסופו של דבר מקבל את האשמה על המצב ומחליט לקחת אחריות ולטפל בעניינים – גם עם ג'ואן, כשהוא משכנע אותה להתפשר, וגם עם פגי, במפגש סוריאליסטי מפעים במשרדים הישנים שנגמר בסצנה חלומית בחסות הרבה אלכוהול שבה הוא מנגן במין עוגב והיא משייטת בחלל המשרדי הריק והחשוך על גלגיליות. הלוואי שהיה לי כזה פוסטר בבית. תוך כדי הוא לוקח את תפקידו של דון כשהוא משמש לה עוגן, דמות סמכותית מרגיעה שנותנת לה את הדחיפה שהיא זקוקה לה כדי להגיע סוף סוף למקאן בלי להתנצל. הוא מספר לה על פעם אחת במהלך שירותו בחיל הים, כשהיה צריך לקפוץ מגובה שתי קומות מכלי השיט ולא היה מסוגל לעשות זאת – עד שדחפו אותו. הוא גם נותן לה ציור עתיק שהיה תלוי במשרדו של קופר, ובו תמנון מענג גברת. "הם לא יתייחסו אלי ברצינות", אומרת לו פגי. "אני לא יכולה לתלות את זה, אני צריכה לגרום לגברים להרגיש בנוח". "מי אמר לך את זה?" הוא עונה תשובה משנת חיים. אם לא היתה משנת חיים, לא היינו רואים את פגי צועדת אחר כך במסדרונות מקאן, נראית טוב כפי שמעולם לא נראתה, הציור בידיה, משקפי שמש על עיניה, וסיגריה בפיה. היא הגיעה לכבוש את הבניין, והיא לא עומדת לקחת שבויים.
אחרי הגלולה הכחולה
ויש את דון. בכירי מקאן מגיעים להריע לו. ג'ים מספר לו על מתנה מידידו הוותיק קונרד הילטון (הנה שם שלא שמענו כבר הרבה זמן), ועל כך שקנו משרד שלם במילווקי כדי להשיג בשבילו את בירה מילר. הם לא יודעים שדון כבר בלע את הגלולה הכחולה. הוא לא יכול לחזור אחורה, לראות את הדברים בצורה שתאתגר אותו. ואין כאן שום דיסוננס – אולי שום דבר לא מעניין אותו אבל הוא מבין בדיוק מה קורה. "כשאני רוצה משהו אני משיג אותו", אומר לו ג'ים, "ניסיתי להשיג אותך עשר שנים, דון, אתה הלווייתן הלבן שלי". עוד מישהו שלא קרא את "מובי דיק" עד הסוף. בהצלחה עם זה.
אחרי שהם אומרים שהם מצפים ממנו שיעלה קצת את הרמה במקאן (ממש כמו שאמרו גם לטד, כך אנחנו מגלים אחר כך), הם מספרים על הבירה החדשה של מילר, בירה דיאטטית. "לנשים?" שואל דון, גבר של פעם. "לגברים ששומרים על ההיקפים". עולם הפרסום התקדם. דון פחות.
בפגישת סיעור מוחות עתירת משתתפים עם ביל פיליפס, מנהל בכיר מקונלי ריסרץ', אנחנו שומעים על חזון הבירה הדיאטטית. פיליפס טוב במה שהוא עושה, כמו דון של פעם. הוא רהוט, הוא שנון, הוא מצייר תמונה של הגבר האמריקאי הטיפוסי. כולם מהופנטים אליו, חוץ מדון. הוא מביט החוצה, כמו ילד מחלון הכיתה, על מטוס שחוצה את האמפייר סטייס בילדינג, משאיר אחריו שובל לבן, והוא קם ויוצא. משאיר את משפטיו המנוסחים היטב של פיליפס תלויים באוויר, מלווה במבטו המשתאה-מחויך של טד.
הוא לא התכוון לעשות את זה, הוא לא החליט לקום. הכל קורה מעצמו. כאילו כל פעולה שלו מתגלה לו ולנו באותו אופן, בהפתעה. אחרי שהוא מפספס את סאלי ומנהל דיאלוג נעים ומלא השלמה עם בטי, הוא יוצא במסע לרסין, וויסקונסין, בעקבות דיאנה באוור, המלצרית ששבתה את לבו. חיזיון של קופר במכונית, שמנסה כביכול לעצור את דון מלנסוע, מרפרר הפעם ל"בדרכים" הביטי של קרואק, רומן פרוע בתנועה. "אתה זוכר את 'בדרכים'?" שואל אותו דון. "מעולם לא קראתי את הספר הזה, אתה יודע את זה", עונה קופר. אבל זה לא מפריע לו להשלים לדון את הציטוט "אני מתגלגל על הפסים. לאן את נוסעת אמריקה, במכוניתך המבהיקה בלילה?". כי קופר אולי נשען על העבר אבל ידע גם להביט קדימה. אחרי הכל, הוא גידל חברה שנשים כמו ג'ואן ופגי יכולות לפרוח בה, ותלה על קיר משרדו תמונה יפנית בת 150 שנה של תמנון מענג אישה.
כשדון מגיע לביתה של דיאנה לשעבר הוא נוחל כישלון נוסף בשרשרת הכישלונות שלו. הבעל לשעבר לא קונה את הסיפורים שלו, לא מגלה לו איפה דיאנה, וגם מיידע אותו שהוא ממש לא הראשון שמגיע לחפש אותה, ושהיא טורנדו שמותיר מאחור שובל של גופות שבורות. עכשיו דון שוב מתגלגל במכוניתו המבהיקה, מחכה שהדרך תתגלה לו. "לא ידעתי לאן כל זה מוביל ולא היה אכפת לי", כתב קרואק. הו כן, בדיוק ככה. דון עוצר את מכוניתו לטרמפיסט היפי. "לאן אתה צריך?", "לסנט פול", "אני יכול לנסוע לשם". הטרמפיסט עולה. דיוויד בואי מתפרץ פתאום עם "ספייס אודיטי", מניח למייג'ור טום לאבד קשר עם כדור הארץ ולהיפלט לחלל. איכשהו זה לא מפתיע אף אחד.