היי, הנה מארי דה סאל מ"נאמנות גבוהה". הריבאונד ההורסת עם הראסטות, זאת שהיתה הנגטיב של לורה, הבחורה שרוב התאהב בה אחרי שהיא אמרה לו שלדעתה סקס הוא זכות אדם בסיסית. קוראים לה פה טנדייס והיא משחקת את החברה החדשה של דזי, אבל זו אותה דמות ואותה שחקנית. 16 שנה עברו מאז "נאמנות גבוהה". קו הלסת של ג'ון קיוזאק צנח, לג'ק בלאק יש שיער לבן ומפרצים, אבל ליסה בונה נראית בדיוק אותו דבר - מדהים. היא בת 49, אבל היא משחקת דמות של אישה בת 35 גג. ככה זה בהוליווד. אפילו ב"גירלז".
לא, האנה, מה את עושה
וואטדפאק, האנה. וואטדפאק, וואטדפאק, וואטדפאק. מה את עושה? מה את יורדת לריי באמצע נסיעה? כשאת במרחק שעה וחצי מהבית? את בת 18? את ברונדו? כבר חשבתי שאת הולכת למקום טוב, עם אבא שלך שנהיה גיי ודרך זה לימד אותך שאת לא מרכז העולם. אפילו קניתי לרגע את הקטע עם פראן, או לפחות את הנחישות שלך לבנות מערכת יחסים עם מישהו שממש יוצא אל העולם כל בוקר ומנסה להיות בן אדם בתוכו. כל פעם נדמה שאת מתקדמת ואז את נופלת יותר עמוק אל מסיבת החנוכה בגן הילדים התמידית שהיא חייך. מה הסיפור איתך? את ילדה או אישה? אני לא יודעת. אבל אני כן צריכה להודות שבמקרה הזה את פשוט צודקת.
פראן איתנו מאז סוף עונה 4, והדמות שלו לא התפתחה הרבה מעבר ל"גבר לבן לא היפסטר". הוא נשאר צמחי וחסר תכונות כחלב סויה עד ע5פ7, שבו כן מתגלה בסופו של דבר תכונה נוספת שלו – הוא כועס. אבל "נוטה לכעוס" זו עדיין לא אישיות, ואין כמעט שום דיאלוג משמעותי בין האנה לפראן כל העונה; הוא סתם נוכח ברקע של החיים שלה כמו איזה סלע שמסמל יציבות. הדבר היחיד שמחבר ביניהם הוא העובדה שפראן הגיע לשלב בחייו של גבר שבו הוא מחליט שהוא רוצה מערכת יחסים רצינית. ואז, כמו שאומרת מירנדה ב"סקס והעיר", הוא מדליק את האור של המונית, והאישה שעולה פנימה ראשונה היא הכלה.
להרבה נשים יש ברקורד מערכת יחסים אחת מהסוג של האנה ופראן. כזו שאת נכנסת אליה כדי להוכיח לעצמך שאת רצינית, שתוך כדי את מרגישה שנורא נעים לעשות את הדבר הנכון. את הולכת איתו לדינר אנד א מובי ומכירה אותו להורים שלך ומרגישה ממש ממש בסדר. אם האנה היתה בן אדם פחות סוער, שפחות מתמסר לגלי מצבי הרוח של עצמו, החרטוט הזה גם היה יכול להגיע לנישואים. אבל אז עומדת בפניה אותה אמת נוראית שהיא ניסתה לא לנפנף עד עכשיו: לנסות להרגיש משהו בכח – אהבה, געגוע, משיכה מינית – זו הרגשה ממש גרועה. אולי לא מספיק גרועה כדי להיפרד בסמס מהשירותים ולברוח בריצה לאמצע היער, אבל גם לא רחוק מזה.
אחרי שהאנה גומרת שנה שלמה של חיים בשקר, היא מוצאת את עצמה עם ריי באותו חלל, למשך נסיעה של שעה וחצי. דווקא אז, במקום לתת לשתי דמויות מעניינות שתקועות ביחד לפתח שיחה, האנה מנסה לעשות מעשה ג'סה, ומתחילה עם אקס של חברה שלה. ברור שיוצא לה עקום ומביך ואפילו מטריד מינית, והסדרה גולשת פה למחוזות הסיטקום והביזאר שמזכירים את עונות 3 ו-4, שהיו עמוסות בסיטואציות סתמיות שנועדו להעביר את הזמן. אבל יש משהו נוגע ללב במציצה המשונה הזאת. כמו המון אנשים אחרים, האנה שוב תקועה בלימבו הזה, שבו אתה חושב שאתה סוף סוף מתבגר ועושה את הדבר הנכון, אבל אחרי זמן מה אתה מגלה שבעצם היית מת מבפנים; ואז אתה נשבע להיות נאמן לעצמך ולחיות באמת, אבל שוב טועה.
את מזכירה לי את אחותי
אז הרומן של האנה ופראן נגמר בפרק הזה, והאנה שוב לבד. וגם הנישואים של מארני ודזי (תודה לאל) נגמרים כנראה סופית, וגם מארני לבד. וגם הקשר של סקוט ושוש, כאילו הוא היה קיים מתישהו, נגמר, וגם היא חוזרת לרווקות. האם הולכת להיות פה מסיבת רווקות בסיום העונה, כולל פיוס בין האנה לג'סה?
יכול להיות. הסיפור הרביעי שמסתיים בפרק 8 הוא עלילת המשנה המשונה של קרוליין, ליירד וסמפל. קרוליין עוזבת את הבית, ומשאירה את ליירד עם סמפל ועם פתק; ליירד, בתגובה, מבקש מאדם "להחזיק את סמפל רגע" – ונעלם. וככה ג'סה ואדם, זוג ציפורי השיר, שני הצוענים ארוכי השיערות החופשיים ברוחם, הפרפרים מוזהבי איברי המין, שניהם מוצאים את עצמם בסיטואציה הכי מביכה ומגושמת לזוג בתחילת הקשר – הם מטפלים ביחד בתינוק של מישהו אחר. ובדיוק כשג'סה מחזיקה את התינוקת, אותה תינוקת שהיא והאנה עזרו ליילד ולכן שמה השני החצצי הוא ג'סהאנה, היא מקבלת מהאנה טלפון.
בסצנה הזאת גם מתבהרת פתאום מערכת היחסים של אדם וקרוליין, שנראתה עד עכשיו, לי לפחות, כיציאה שנועדה בעיקר לשים על המסך של גירלז את גבי הופמן. מול קרוליין, או מול ההיעדר שלה, במקרה הזה, יוצא פתאום מאדם מישהו אחר לגמרי: טיפוס כבד, כועס נורא, כזה שנכנס לבית של ליירד וקרוליין ונוזף בהם כמו אבא בגיל העמידה שמגלה שהבת שלו לא שילמה את ביטוח הרכב בזמן. ואז קורה דבר מעניין: הוא נוזף באותה צורה גם בג'סה. "את לא תינוקת", הוא אומר לה. "למה את צריכה יותר עזרה מתינוקת?"
הסיטואציה הזאת מגלה את היחסים המורכבים שיש לאדם עם נשים חצי תפקודיות, ילדותיות ומעופפות. הרי ברור שהוא לא יסתכל בחיים על מישהי לחוצה כמו מארני למשל; הוא נמשך לבנות כמו ג'סה, האנה ומימי רוז, שנראות לו, לפחות בהתחלה, חידתיות ופרפריות ומלאות קסם. אבל אותו דבר שמושך אותו אצלן גם דוחה אותו. הן מזכירות לו את אחותו הבלתי תפקודית, את קרוליין. כשהדמיון נעשה ברור מדי, המתח הזה נשבר והוא מתפרץ.
ולגבי האנה: לא היה רגע מביך בחיי כמו באותו ערב בו ראיתי לראשונה, מבעד לחלון של הסאבוויי מברוקלין למנהטן, את קו הרקיע של ניו יורק. העיניים שלי נפתחו לגודל של ביצים וצילמתי כמו תיירת יפנית משוגעת, וחוטמיהם של ההיפסטרים שנסעו לידי ברכבת הבקיעו את התקרה מרוב בוז. בקיצור, לא קניתי את הסיום הזה. אבל אני כן אוהבת את מה שהוא מסמל: נראה לי שכולנו מבינים שהילדה הזאת לא חוזרת לבית ספר בספטמבר.
מה למדנו מזה?
לא לגיטימי להתקשר לחברים שלך ולהגיד להם שאתה תקוע איפשהו ושהם צריכים לבוא לקחת אותך. אתה אדם מבוגר = אתה דואג שיהיה לך איך לחזור כשאתה יוצא מהבית.
בנות משודרת מדי יום ד' ב-22:30 ב-yes Oh וכל הזמן ב-yes VOD