שלושה פרקים נשארו לסיום העונה החמישית של "גירלז", שבעה פרקים מושלמים מאחורינו, ומסתמן שזו העונה הכי טובה של הסדרה. את האווירה הזרוקה והלא לגמרי גמורה של "גירלז" החליפה השנה שלמות תסריטאית מרהיבה, ופרק 7 הוא עוד יהלום מלוטש בכתר הזה. הוא מגיע אחרי שני פרקים שבהם לינה דנהאם הפרידה בין מארני, האנה וג'סה, כשבפרקים האלה קרו לכל אחת מהן התפתחויות משמעותיות. עכשיו, המפגש ביניהן הוא כמו בין כוכבי לכת טעוני אנרגיה ששטים בחלל.
"בעבודה כמו שלי אתה כל הזמן נע בין שני הקצוות האלה", אומר לאלייז'ה החבר הזוהר שלו, דיל, אותו כינינו עוד לא מזמן "פיטר רוסו מבית הקלפים", אך הוא גדל לכדי דמות הראויה לשם משל עצמה. "יתומים מהאיטי וארוחות ערב של עשירים, ניצולי צונמי וחליפות יקרות. אתה בוויפלאש רגשי, ואתה כל הזמן מנסה להבין מה אמיתי ומה לא". הפרק הזה הוא כולו הצגה – אפילו ריי משקר בו – וזו השאלה שהוא מסתובב סביבה. זה מה שכל הדמויות רוצות לדעת. מה אמיתי ומה לא.
מה אמיתי ומה לא
העלילה של האנה נפתחת הפעם בסוגיה שמעסיקה אותה ושהיא מאוד-מאוד אוהבת: לעשות סצנה. האנה עושה סצנה מול מנהל בית הספר שנוזף בה בתחילת הפרק, ודוהרת על גלי התעופה העצמית שלה לסצנה נוספת עם פראן באמצע הרחוב, ומשם ליום שלם של סצנה כהכרח קיומי.
חלק גדול מהפרק מתרחש כולו בתוך מחזה בסגנון "סליפ נו מור", שבו כל הסצנות מתרחשות בעת ובעונה אחת בחדרים שונים, והקהל מסתובב בין השחקנים – חוויה שאת כל כולה האנה תופסת כמבחן ליכולת שלה לעשות סצנה. היא נכנסת לחדרים כאילו היא השחקנית, ולא הם, ומכריחה את הקהל לצפות בה ולהיות עד להצגה שהיא מעלה מולו על החיים שלה. כשהחברים שלה נוזפים בה, היא רק ניזונה מזה, ומעלה הילוך.
אלייז'ה הוא הדמות היחידה בפרק שמסתובבת בלוקיישן אחר – במסיבה נוצצת בבית של דיל, מלאה עשירים וסלבס לבושים נהדר. אבל המסיבה של דייל לא שונה בהרבה מהמחזה היומרני ורב המימדים. אלייז'ה נורא נורא רוצה להאמין לכל ההצגה הזאת, אבל דיל מזהיר אותו. הוא אומר לו כמעט במפורש: אתה בוויפלאש רגשי. תפריד בין מה שאמיתי למה שלא.
אבל אלייז'ה מסרב להבין את הרמז, ואז זאק פוזן מגיע וזה כבר פחות משתלם להבין רמזים כאלה. וכמו במחזה, האקדח במערכה הראשונה יורה די מהר, ובית הבובות שאלייז'ה בנה מתפרק לו על הראש. ליתר ביטחון, דיל גם מגיע שיכור למיטה של אלייז'ה בסוף הלילה, כדי לעשות וידוא הריגה לסרט שהוא חי בו.
המבחן של מארני
מארני מקבלת רק כמה דקות בפרק הזה, אבל הן די מרושעות. הפרק הקודם, שהיה סרט התבגרות קצר ומושלם בכיכובה, נגמר כשהיא הצליחה להתנער סוף סוף מהשקרים שהיא מספרת לעצמה והחליטה להתגרש מדזי. עכשיו החיים מעמידים אותה במבחן: דזי נכנס לחדר בסערה ומדווח שרגע הפריצה המוזיקלי של שניהם הגיע – הם קיבלו טלפון מיוצרת טלוויזיה שרוצה לסגור פרק עם שיר שלהם. וזה, פחות או יותר, המקבילה התסריטאית ל"לפני עיוור לא תתן מכשול". מארני, הנרקומנית הגדולה של השקרים העצמיים, נמצאת כרגע בצד אחד של מעבר החצייה ברחוב צ'לנוב, הרמזור מתחלף, והיא צריכה להחליט אם לחצות לצד השני, אל התחנה הישנה, ולחזור להשתמש. תפרידי, מארני. מה אמיתי ומה לא.
האגרוף בבטן של האנה
אבל הדרמה האמיתית של הפרק קורית להאנה. היא שוקעת סוף סוף בעלילה של המחזה, פותחת חלון, מסתכלת החוצה, והנה – היא הופכת להיות חלק מההתרחשות. מצד אחד שלה אדם, עדיין בתוך הדמות שלו, מוציא את הראש מהחלון. מהצד השני ג'סה, אמיתית לגמרי, עומדת על מרפסת החירום של הבניין הסמוך, ומסתכלת עליו.
מרגע שהסיפור של אדם וג'סה התחיל להתגלגל, הייתי בטוחה שאני יודעת לאן זה הולך: לסצנה שלא היתה כמוה מול האנה. פיצוץ דרמטי, רב משתתפים, צעקות ובכי. אני מנחשת שגם דנהאם חשבה שזו ההתפתחות המתבקשת והצפויה – ועשתה משהו אחר לגמרי. הבחירה שלה איך לחשוף בפני האנה את הרומן של ג'סה ואדם יפהפייה ומבריקה. קודם כל, כי זה כל כך מציאותי: בטלוויזיה הגיבורה מגלה שהחברה שלה שוכבת עם האקס שלה כשהיא פותחת דלת ותופסת אותם על חם מתנשקים, אבל החיים הם לעתים רחוקות עד כדי כך דרמטיים. דברים כאלה מתגלים לרוב סתם כדרך אגב, בסוף של ערב רגיל לגמרי, כשאתה עומד מחוץ לאיזו מסיבה.
אבל הסיבה העיקרית שאני חושבת שהסוף הזה נפלא היא שהנה, האנה קיבלה את ההזדמנות המושלמת. זה מה שהיא חיפשה כל היום, וזה מה שקרה: היא יכולה לעשות סצנה. נפלה עליה דרמה מהסרטים, ואפילו היה לה קהל. לא החזקתי מדנהאם שחקנית מעניינת עד עכשיו, אבל המשחק שלה בדקה הזאת, שהיא רואה את ג'סה הולכת הביתה עם אדם, ריגש אותי נורא: אפשר ממש לראות אותה חוטפת את האגרוף בבטן, ושותקת. זה אחד מאותם רגעים כואבים בסדרה שבהם היא מתבגרת בבת אחת.
מה למדנו מזה?
