אורלי רביבו, המוכרת לכולנו יותר כ-א' מבית הנשיא, נחשפה אמש בסרט בערוץ 10 שבו סיפרה את סיפורה בפנים גלויות לעיתונאית ענת גורן, שליוותה אותה במשך שבע שנים. בדקנו עם גבריאל רעם, מרצה ומומחה לתקשורת אל מילולית מה היו התרשמויותיו משפת הגוף של א'.
רעם חש משפת גופה של רביבו כי היא עדיין חווה בגופה את הטראומה. לדבריו, מדובר באדם שבור, כועס וברוב המקרים אמין למדי. לדברי רעם רביבו נראית, לאחר כל השנים הללו, עדיין המומה, נבוכה ומבולבלת, על כך מעידים דבריה בפתח הכתבה, "לא יודעת, נשאבתי לזה".
בסצנה הבאה בסרט מתועדת חקירתה של רביבו שבה היא אומרת - "הוא פשוט דרש את זה. אני לא נמשכת לגברים בגיל אבא שלי, אותי זה מחריד שגבר בגיל של אבא שלי חושק בי. אני לא רציתי את זה. מערכת היחסים הייתה א-מינית, הייתה בכפייה". על הסצנה הזאת אומר רעם: "היא יושבת בתנוחה כפופה, שפופה, שמשדר חוסר בטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, היות ורואים זאת בעיקר כאן, יכול להיות שזה המצב הנפשי שהייתה נתונה בו בזמן הזה", אומר רעם ומוסיף, "כף ידה פונה כל הזמן למעלה בתנוחה מבקשת, מתחננת: 'אני לא רציתי את זה', אך טון הדיבור כאן כועס, מלא טרוניה ומשדר התקוממות". לדבריו, גם כשהיא ממשיכה לתאר את תהליך ההטרדה של קצב, היא "נראית נסערת כאילו זה קרה אתמול".
בסצנת המרכזית של הסרט, סיפור האונס, מתארת רביבו את שאירע במשרדו של קצב: "הוא התקרב אליי בצורה מאוד מוזרה. הוא בן אדם מאוד חזק. הוא קטן, נראה לא מאיים, אבל עם המון כוח. הוא השעין אותי על המכתבה. אמרתי לו 'משה, אני לא רוצה'". כאן מתקשה רעם בפענוח תנועות גופה בצורה חד משמעית: "היא אומרת 'משה, אני לא רוצה, לא רוצה' וישנה הפסקה, עם עצימת עיניים אחת", אומר רעם. "שני אלה יכולים באותה המידה לשדר קושי רגשי, נוכח מה שקצב עולל לה, ואך גם קושי רגשי נוכח אמירה של משהו לא מדויק".
במשפט הבא של רביבו "היה שם אונס, מלא", רעם כבר נחרץ יותר. "במילה: 'אונס' ישנה עצימת עיניים, וכמו שאמרתי כבר קודם זה יכול להעיד על קושי רגשי עם מה שקרה או חוסר דיוק, אך מה שמטה את הכף זו אמירת המילה: 'מלא', יש פאוזה לאחר המילה 'אונס' שבאה להדגיש את המילה הבאה, ואז הקול מתחזק המבט נשלח ישר לפנים, הבעת הפנים נעשית אחידה. במילה 'מלא' היא שמה את מלוא כובד משקלה על כף המאזניים. היה חשוב לה להדגיש שזה לא היה ניסיון לאונס, או כמעט אונס, אלא כל המעשה כולו, עד הסוף. שפת הגוף של המילה הזו מקנה למשפט אמינות", הוא אומר.
"חזקה, נחרצת, חד משמעית וטוטלית"
בקטע ה"סחיטה" אומרת רביבו ''לא זוכרת, ממש לא היה דבר כזה'', לדבריו רעם "גופה מטלטל מצד לצד בעוצמה רבה, כמו מנסה לנער את מוחה מן הערפילים כדי להגיע לאמת".
בהמשך אומרת לה גורן כי לאנשי הפרקליטות זה נראה כריב אוהבים ולא כמעשה אונס. רביבו עונה לה ''בעיה שלהם, לא היה ולא נברא'', לפי רעם, שפת הגוף של רביבו חזקה, נחרצת, חד משמעית וטוטלית.
לדבריו, תנועה שחוזרת לכל אורך דבריה היא משיכת הכתפיים כלפי מעלה, "זו תנועת התגוננות קלאסית, שאותה ניתן לפרש כתגובה של מי שנמצאת תחת מתקפה על אמינותה, וכל הזמן נאלצת להגן על עצמה", אומר רעם.
כשהיא רואה עצמה בטלוויזיה מדברת על 'שליפת האבר של קצב', היא מנגבת את הדמעות, פעולה זאת לדברי רעם יכולה להעיד על חוסר אמינות, "זה יכול להראות את המצוקה הרגשית שמעשה זה גרם וגורם לה, עם זאת לא ראיתי דמעות, וניתן לפרש זאת לשני הצדדים, כאמין או כמלאכותי".