סוף סוף, משימה שאני יכולה להזדהות איתה! אחרי כל טיפוסי הצוקים וצליחות הנהר ההרואיות, אנשי יגואר ואנקונדה מתיישבים לבלוס 120 בננות. "הו כמה אכלנו, הבטן כואבת", מחרחרים האנקונדים בייסורים. ביץ' פליז, בזמן הצפייה אכלתי סנדוויץ' טונה ענקי שתכננתי להשאיר חצי ממנו למחר אבל תכנוניי התנפצו פלוס קינוח, אני רואה את הכאב בטן שלכם ומעלה בהתכווצויות לילה תיעוב עצמי ושלשול. הבננות שוברות אפילו את מימי – בימים כתיקונם נאבקת עם כרישים בתוך בריכת לאבה תוך כדי כפיפות בטן על קיפוד – והיא מגלה את החולשה האמיתית שלה: פחמימות. היא מכריזה שנגמר לה האוויר ומתעלפת פייס דאון לתוך שלולית הגרבר שכולם הקיאו לפניה, והפרמדיקית מצווה עליה להפסיק את הבליסה. למה לי אין פרמדיקית כזאת פה בסלון? אף אחד לא ראה אותי משנוררת בחשאי קפטן קראנץ' יבש בפרסומות? אני צריכה עזרה!
תכיש ואל תתיש
ממשימת טוטם הקוף השובב (מה כל כך שובב בלאכול הרבה בננות? כי לפני שאתה מתעלף אתה נתקף עוויתות וזה נראה כאילו אתה קורץ?) ממשיכות שתי הקבוצות לטוטם היגואר, שם המשימה היא לבזבז כמה שיותר זמן מהחיים שלי. סירייסלי, כמה זמן לוקח לכם להגיע לקערה. אפילו הבשר החי שתלוי על העץ כבר התייבש והפך לקבנוס. כבר עדיף לחזור למשימה הקודמת ולראות את לי דוחפת 18 בננות ברצף לפה, נו פאן אינטנדד, כשיהודה מחמיא לה שהיא ממש בהמה, ש"בעברית זה ורי ביוטיפול גירל".
אבל גם משימת הבשר מסתיימת מתישהו לקראת מיליון בלילה, וקבוצת יגואר מנצחת. רותם ממהר להסיק מכך ש"מימי הייתה החולייה החלשה והיא תצטרך לתת על זה את הדין". אם מימי הייתה מנצחת, הוא היה מסביר בכובד ראש שהיא כל כך מוכשרת וחזקה שצריך לשלוח אותה לדו-קרב. לא חשוב מה התרחיש, מימי תהיה על הגריל, ולא ברור למה רותם ממשיך לעמול על התירוצים המפוארים שלו בטסטות. אתה נחש אז תהיה נחש, תכיש ואל תתיש.
בהתחלה זה נראה די ברור שהיא תצטרף לבנות, זה גם הגיוני וגם מימי עושה לה נאומי העצמה על גירל פאוור ואיזה חזקות הן ביחד ולה לה לה רחם. "בשביל מה בכלל צריך גברים?" היא צוהלת. רותם, לעומתה, משחק על ההנחה ההפוכה, שהגר היא בחורה חלשה שרק רוצה להישען על גבר, ושהוא צריך להיות הגבר הזה. למרבה המבוכה, מתברר שהוא הימר נכון: הגר נופלת לרגליו של הגבר השרמנטי שמעפעף לה באבירות "אני לא רוצה להגיד לך מה להצביע" ואז אומר לה מה להצביע. מה שמוכיח שכל מה שאמרו אלה שהתנגדו לזכות הצבעה לנשים במאה שעברה צדקו: אנחנו מטומטמות פחד.
מה יהיה עם הרומן של מיטל ואביאל?
טקס ההקרבה נפתח בהתרפקות קלה על הרומן הלא-ברור-מה-איתו של מיטל ואביאל, כל מיני קשקושי "הוא כמו סלע בשבילי", "היא מוציאה ממני דברים שלא ידעתי שיש בי", "הוא אדמה ואני אוויר", "דברים שלא ידעתי שיש בי היא מוציאה ממני", כי מזמן לא השתעממנו מהחרא הזה, ואז מגיע רגע ההקרבה המסקרן: את מי הגר תקריב? "אני מקווה שהבחירות של הגר לא יהיו כאלה שהיא תתבייש בהן אחר כך", מודיעה מימי במופת של פאסיב אגרסיב שהיה משכנע אפילו אותי להקריב אותה על המקום, לא כל שכן את הגר שכבר הפכה מזמן את רותם לדמות האב החדשה שלה וכבר הספיקה לסרוג לו נעלי בית וסוודר עם ציור של לב.
וכך הגר מקריבה את מימי, ופנטזיית הגירל פאוור קורסת. נשים, נו, שק של אנקונדות. מימי הזועמת, שכבר חלמה על אוטופיה מטריאכלית שבה כולן פולות זו לזו טרמיטים מהגב ומדברות על רגשות, מוכיחה את מיטל על הקשר שלה עם אביאל שהוא – אם לתמצת את התיאור – "אהבל, סתום, נקמן, נקניק", ואז מבהירה להגר שהיא עשתה טעות, כי היא תהיה הבאה בתור. הגר בהלם, לפי התכנון שלה בשלב הזה כולם אמורים לקלוע לה צמות, אז למה כל העצבים? "הפרצוף האמיתי של מימי התגלה", היא מספרת בהשתאות, "זה הפרצוף שרותם הזהיר אותי ממנו. היא מכשפה". כן, הפרצוף האמיתי של מימי הוא באמת הפתעה הגר, אז בהצלחה עם אבא-רותם, מתים לדעת איך זה יתפתח!
אמרו
"לא הייתה הגדרה יותר מתאימה לאביאל מאשר קוף. קוף יפה-תואר, אבל קוף" (פינת "מחמאות לכול" עם רותם סמדג'ה)
"לי שוברת סטריאוטיפים, יש לה סטריאוטיפ דבוק עליה מאוד חזק והיא שוברת אותו, זה לא קל לשבור סטריאוטיפ והיא שוברת סטריאוטיפים" (יהודה מנסה לומר משהו)
"אני מרגיש כמו אישה בהריון שיולדת בננה, יהודה בוא תיילד אותי" (ריי בהתקף פסיכוטי אחרי ששבר צום של שנים עם 30 בננות)
"בואי הגר, תחסי תחת כנפיי" (מתוך הקונטרס "שירים קריפיים, מאת רותם סמדג'ה)
"רואים עליי שאני מאוהב?" (אביאל, רואים עלינו שלא אכפת לנו?)