ימים לא פשוטים עוברים עלינו. אוקיי, במיוחד על ג'וליה לואי דרייפוס שנלחמת בסרטן, אבל גם על כל הנשים שמתמודדות עם מאות הודעות פייסבוק שמפצירות בהן לשלוח אימוג'י לב לכל מי שהן מכירות כחלק מקמפיין להעלאת מודעות לסרטן השד. תגידו, הקמפיין הזה לא עולה אחת לחודש? האם אין סוף להודעות השרשרת שנאלץ להעביר זו לזו כמו איזו גרסה מעוותת של "הצלצול", בתקווה לא להיות האחת מתשע שחוטפת?
בשנה שחלפה מאז שדרייפוס חשפה את מחלתה, היא שיתפה את המעריצים בשלבי הטיפול, כולל תמונות מהכימותרפיה, והקפידה לשמור על חיוביות. כרגע עושה רושם שהיא בדרכה להחלים וגם העלתה תמונת ניצחון יפה באינסטגרם שבה היא נראית נהדר, כמו תמיד. גם בצילומי פפראצי שבהם נתפסה לפני שבוע היא נראית חיונית ובריאה אבל שיערה, מתולתל ואסוף בקוקו כפי שאפשר לראות ביתר התמונות, לא נצבע. התמונה שונה מאוד מהמראה הרגיל של לואי דרייפוס, ואין ספק שהיא מפעילה רגשית, אבל כשמתמקדים בה מבינים שהשוני הוא רק בשיער. ותראו, הגיוני, קורה. היא לא בת שלושים, אף אחד לא חשב שהקארה השחור מ"ויפ" זה משהו שהיא מתעוררת איתו ובכלל, כולנו זוכרים את סיינפלד, מדובר במתולתלת (מוחלקת, כמו שקורה בסוף לכל מי שנמצאת על המסך, אבל המקור בלתי ניתן להכחשה).
התגובות לפפראצי האלו היו די מדהימות. החל מכותרות אמפתיות ומלאות צער וכלה במגיבי "הו, ג'וליה, החלמה מהירה! ליבי איתך!". אין מי שלא נעצר במשרד, הניד ראשו לצדדים בתוגה ומלמל "כל כך עצוב". הפפראצי הזה היה המקבילה לשמועת וואטסאפ שקרית על מותו של צביקה פיק, כתבי עיתונים ראו אותו ומיד הכינו חבצלת. אולי אפילו ג'רי סיינפלד היה כבר עם האצבע על הסנד כדי לשגר לפיד איזה 'המנוח ואני'. משהו פשוט, עצוב וגם קצת מצחיק, שמכבד אותה ומחמיא לו. הקישור המיידי הזה בין מחלתה לבין מצב השיער מובן אבל בואו, האישה בת חמישים ושבע, השיער שלה לא היה שחור גם לפני הסרטן. מצבה של לואי דרייפוס לא רע, כפי שהיא עצמה מקפידה להדגיש ולהוציא החוצה לתקשורת, היא גם נראית נהדר, אבל כמה חודשים שאין לה כח ללכת לעשות שורשים וזהו, כולם בטוחים שהיא עומדת למות.
כנראה שזה הפער, המפתיע תמיד, בין הטלוויזיה לחיים, אבל באופן כללי שיער לבן או אפור על אישה מתקבל בשלוש דרכים: או שאת ממש זקנה, או שאת לא דואגת לעצמך, או שאת גוססת. מיותר לציין שאצל גברים שיער אפור נחשב לסקסי, כמו גם פיצ'רים אחרים של הזדקנות. גברים מקריחים? מיד תצוץ אוכלוסייה נשית גדולה שתטען שזה סקסי. גברים משמינים? בואו נקרא לזה דאד בוד. אין להם כח להתגלח? בואו נחזיר את הזקן. אצל גברים, ההזנחה הופכת לאופנה, אנחנו נראות כאילו ויתרנו.
טוב, לא כולן. יש נשים שלא צובעות את השיער וזה נראה מושלם. הלן מירן, נגיד. למרות שהיא מבוגרת מספיק על מנת שתוכל להרשות את זה לעצמה. גם ב"ארץ פראית מאוד", הדוקו המדובר על אושו, קשה היה שלא לשים לב שהדוברות הנשיות המרכזיות לא צבעו שיער. וזה מהמם, עליהן. זה נראה אלגנטי, אצילי, מלא ביטחון וכבוד. הן עברו מספיק, הן היו בכת וחלקן גם בכלא, לחברה אין זכות לדרוש מהן להסוות את ניסיון החיים בחום אגוז עם גווני שמש. אבל אצלנו, בישראל, זה מסובך יותר. אנחנו מדינה שבה הקרזול נפוץ, מה שאוטומטית נראה פחות טוב עם לבן, וגם כנראה שכאן הקישור בין שיער לבן להזנחה כנראה מוטמע יותר. עם השנים אנחנו נשמין וגם נתקמט, וצביעת שיער נראית כמו עול שקל יותר להתמודד איתו מאשר עם פגעי טבע אחרים.
קל להתנגד אידיאולוגית לשעבוד הזה ממרומי השיער החום הרגיל שעוד יש לי, אבל אני מתארת לעצמי שברגע האמת גם אני אכנע. אביט בראי, אבחן את פגעי הזמן ואקבע תור לספר מתוך תחושה שאינני מסוגלת להסתובב ככה בעולם, העולם הוא לא בעלי. או שבהתחלה עוד אתעקש קצת, אבל אחרי הפעם הראשונה שבה יקומו לי באוטובוס ארוץ למספרה, מתייפחת. כי זה מבגר, לא יעזור כלום. כל בחורה מהממת עם שיער צבוע, תהיה בחורה מהממת שמבוגרת בעשר שנים עם שיער לבן. בתודעה שלנו, שיער לבן יש לסבתות ולשלוש היפיות שכוסיות מספיק כדי להפוך בזכות זה לאושיות אינסטגרם.
ואולי שיער לבן פשוט יושב יותר יפה על אירופאיות, כמו עישון וטופלס בחופים. והוא יותר טבעי גם לאמריקאיות עשירות, כמו יכולות סמול טוק נשגבות ונימוס. או שאולי זה בכלל לא עניין של מדינת לאום, אלא של כסף. כשהפרצוף והגוף מוחזקים לעילא וכשאת יכולה להרשות לעצמך בדים נשפכים וטקסטיל יוקרתי, שיער לבן נראה אצילי ויפה. כשאין לך כסף, זה הדבר הראשון שתעשי כדי לא להיראות זקנה. זאת לא בהכרח הבחירה הנכונה, יש שיאמרו שעדיף לחסוך להזרקות איכותיות, אבל האפקט של שיער מיידי יותר. זה הדבר הראשון שרואים, בגלל זה מתחילים גם עם בלונדיניות מכוערות.
לג'וליה לואי דרייפוס נאחל החלמה מלאה ושלמה, סביר להניח שבפעם הבאה שנראה אותה היא כבר תהיה שוב ברונטית מהממת וחסרת גיל. שזה קצת חבל, כי אם מישהי יכולה להתחיל מהפכת שיער זאת היא, אבל אפשר גם להבין מדוע היא תעדיף להמנע. אמנם זאת טרחה בלתי נגמרת ותחזוק תמידי אבל לפחות, בניגוד לגרביטציה, את זה עוד אפשר לנצח.