פאייטים מתחלפים, פאייטים מתחלפים בכל מקום. "חולצות קסם", קוראים להם בני הארבע, או לפחות הבן שלי וחבריו. ובצדק. הן באמת קסומות. לרגע אחד הן מעוטרות בפאייטים בצורת הראש של ספיידרמן, אבל הברשה קלה לאחר מכן מדובר בסמל של קפטן אמריקה. איזה נס, כמעט כמו להצליח לכתוב עליהן טור שלם. בהתחלה הייתי צינית, מלמלתי משהו על זה שהקסם האמיתי יהיה אם החרא הזה ישרוד כביסה, אבל אז התיישבתי על הספה ונתקעתי על החולצה כעשרים דקות - הופכת את קפטן אמריקה לספיידרמן ובחזרה שוב ושוב ושוב. ומה אני אגיד לכם, הבנתי הכל. מאז קניתי לו גם דארת' ויידר שהופך לחייל סער, או כמו שקוראים לזה אצלנו בבית: שרדר שהופך לשרדר לבן.
אין לי מושג איך התחיל הטרנד (כמו כל דבר שמשדר צ'יפיות ונהירה, בטח פריימארק). בהתחלה הוא צץ אצל הילדות - אבטיח הופך לאננס, חד קרן הופך לדונאט, הכל זוהר וצבעוני ונראה כאילו עוצב למטרה אחת: להוביל לגל התאבדויות של גננות אנתרופוסופיות. כל כך הרבה צבע, פלסטיות ותנועה, כולן נראו כאילו לבשו מסך לד. הן התפשטו כל כך מהר שמפליא שעדיין לא קמה איזו קבוצת נגד הורית סהרורית שקושרת בין פאייטים מתחלפים לעכברת. מפתיע גם שעד היום אף פעוט לא אושפז מבליעת פאייט שנשר מחולצה של אחותו הגדולה, אבל אל תתפלאו אם תמצאו להם כמה בחיתול.
כצפוי, הבנים רצו גם. הם בהו בחולצות בהשתאות, חותרים למישוש בהסכמה. המראה השגור היה שני בנים מלטפים בעדינות ובהתפעלות בטן של ילדה בחולצת קסם, חבל שאיש לא מינף את זה לסרטון הסברה למען התיקון בחוק הפונדקאות. לאחר תקופה קצרה של הדרה, הגיעו גם החולצות שלהם. בהערת אגב אוסיף שכן, ברור, גם בנים יכולים ללבוש את גופיות החד קרן הורודות של הבנות והייתי שמחה לקנות אחת לבני, לצערי יש לו דעות והוא נחוש לא לשתף פעולה עם חתירתי לשוויון מגדרי.
הקולקציה הגברית כללה גיבורי על של "בנים" בצבעים של "בנים", כדי שחס וחלילה לא יופר השילוש הקדוש של כחול-אפור-שחור במלתחה שלהם, שנראית כאילו היא תמיד ערוכה לאיזו לוויה נחמדה. אבל בין כל האפור הזה, פתאום יש גוש פאייטים באדום או לבן. וזה מרענן. כמה גברי שלא ינסו לעצב את זה, עדיין מדובר בפאייטים. תודה למי טו, ללק הכחול שהפך ללגיטימי, לקעקועי הפרפר העדינים והחד פעמיים, תודה למואנה, כולם נוצרו למטרה אחת בלבד - להביא פאייטים לילדים בנים. אבל זאת לא רק רוח התקופה שמאפשרת את הזליגה המשמחת הזאת, אלא גם המשחקיות, ההפעלתיות. יש בחולצות האלו משהו אקטיבי, אתה שולח יד ומשנה את התמונה, אתה מזיז את העניינים. מה יותר גברי מזה? ברגע שלא מדובר רק בנוי אלא יש אלמנט אקטיבי, זה כמעט צעצוע, נסללה הדרך לבנים. זה לא רק פאייטים מתחלפים אלא "חולצות קסם" ולכן יש לגיטימציה להתעניינות גברית בנושא. אצל בנות זה "אוי מתוקה הנה תמונה של חד קרן", אצל בנים "זה בטח מפתח מלא יכולות מוטוריות!".
ספוילר: זה לא. זאת הפעולה השגורה על הילדים שלנו מגיל אפס, לעשות סוויץ' לתמונה במסך מגע. הילדים שלנו אוהבים חולצות קסם כי הם אוהבים את האייפון שלנו כמעט כמו שאנחנו אוהבים אותו.
ויש את כל עניין הקשב והריכוז. החולצות האלו הן קצת כמו פידג'טים, הן מעסיקות את הידיים ברפטטיביות שנועצת אותנו בקו מחשבה. אם תחזרו עליה מספיק זמן תגלו שמדובר בפעולה מדיטטיבית. אנחנו אנשים מוסחים עם טווח ריכוז של עש לילה, גם הילדים שלנו יהיו כאלה. כולנו מאוימים מדימויי הילדים כזומבים מולעטי ריטלין, ההצלחה של חולצות הקסם מאשרת שאנחנו בכיוון. החולצות לוכדות את תשומת הלב בעזרת משהו זוהר - שהרי ידוע שילדינו הינם עורבים - ואז ממכרים אותם להנאה החושית שבחילוף הפייטים. וזו באמת הנאה, זה נעים נורא וזה מרגיע. זה מגיע עם איוושה קלה, רחש נעים שמתלווה לפעולה והאיכויות שלו הן ממש אסמריות (ASMR), כלומר רעשים קטנים ונעימים שמרגיעים לנו את המוח.
ההורים בטח נזכרים בילדות של עצמם שכללה - בפרק הזמן הקסום שהוא הניינטיז - כל מיני סרגלים שמזוויות שונות רואים עליהם ציורים שונים, ומן הסתם גם את תמונות תלת המימד הדוחות שבעזרת פזילה ממושכת היו חושפות בפנינו שלישיית דולפינים באשליית עומק. אותם הורים בטח זוכרים גם את אפיזודות הפאייטים הקצרות של חייהם, כי הרי פאייטים תמיד התקיימו. מאז ומעולם הם ארבו לנו בשוליים האופנתיים, מבליחים בהזדמנויות קצרות ומיד נסוגים חזרה, מותירים אותנו המומים ומבוישים. איך לא חשבנו על זה עד היום? איך בשלושים השנים האחרונות איש לא עלה על זה שלא מדובר בעזר עיצובי שיוכל אי פעם להילבש ברצינות, ומוכרחים להוסיף לו טוויסט מגניב? אז הנה, זה הטוויסט. ועכשיו, אם אפשר, הוסיפו את הפאייטים המתחלפים גם לחולצות של גדולים. זו גאולתם של הפאייטים, וגם לנו מגיע קצת קסם.