"אני אאנוס את אמא שלך".
בואו נשהה כמה רגעים בחברת האיום מעורר החלחלה הזה, שנאמר למפגין על ידי שוטר בהפגנה בקפלן לפני מספר ימים. אולי זה היה "אני יאנוס", אבל זה לא משנה, להתעכב על אותיות אית"ן במשפט שמוזכרות בו המילים "אונס" ו"אמא שלך" זה זניח מדי אפילו עבור מדור שחרת על דגלו קטנוניות והתמקדות בטפל.
נחזור על זה: שוטר אמר למפגין "אני אאנוס את אמא שלך". בהחלט הסלמה בענף הקללות. עכשיו, הרי ברור שהשוטר הזה לא יאנוס את אמא שלו, זה בוודאות (כמעט) מוחלטת לא דבר שיקרה. אז למה אונס? ולמה אמא? כנראה ש"אני אאנוס את אמא שלך" זה הכי קרוב ל"אני אאנוס אותך" רק בלי לצאת הומו. ו"אני אאנוס אותך" זה הגרסה ההכי גרועה של "אני אפגע בך מאוד מאוד".
אגב, זה לא השוטר הראשון שאיים באונס אמהות. ביולי של לפני שנה, בהפגנה נגד הרפורמה, נעצר נער בן 18 בשם אמיתי עבודי, ששוטר הכה אותו ולדבריו אמר לו "אני אאנוס את אמא שלך". מול אמא שלו, אגב. וזה די מדהים לגלות שמדובר, קודם כל, במשפט קבוע. קאצ'פרייז. פתגם. מימרה. כמו שאמרו אבות אבותינו: "אני אאנוס את אמא שלך". שנית, מפתיע לגלות שזה מגיע דווקא משוטרים, האנשים שאמורים להגן על נשים וגברים מפני אונס! מדובר באיום בעבירה על החוק - מפי החוק. מפי אדם עם כוח וסמכות.
מין ואלימות זה צימוד עתיק, ממש כמו שאונס ומלחמות זה צימוד עתיק, אבל לרוב בין שני הצדדים הנלחמים. אונס הרי זו דרך לנצח, להכניע. ראינו את "זעקות ואז שתיקה" המצוין, הסרט שעקב אחר תיעוד מעשי האונס ב-7 באוקטובר, כך שאנחנו יודעים שהוא התרחש גם באותו יום ואחריו על ידי מחבלי חמאס. לשמוע כזה איום גם משוטרים - זה בלתי נתפס. כי "אני אאנוס את אמא שלך", מעבר לכך שזה לא משפט שבן אדם כלשהו אמור להגיד, זה בטח לא משפט שבן אדם שצריך להיות בצד שלנו, בצד שמגן ושומר עלינו, אמור להגיד.
כשרמי הויברגר אמר בהצגה "אני אאנוס את את השחקנית", הוא פוטר וההצגה בוטלה, ובצדק. אבל עושה רושם שכרגע אלימות שוטרים לא מקבלת את אותו היחס המחמיר - וכששוטר מאיים באונס, לא משנה על מי, זו אלימות משטרתית. להפך, מפקדו של השוטר שאיים על בן ה-18 לפני שנה אמר שהוא מגבה אותו, וגם השר בן גביר הצטרף לשבחים.
כשאנחנו חושבים על אלימות משטרתית אנחנו חושבים על מכות בהפגנות, על שוטר שמצליף במפגין עם שוט או מכניס לו אגרוף, על האלימות נגד משפחות החטופים. בעולם אנחנו מכירים את השם ג'ורג' פלויד - הגבר האפרו-אמריקאי שנרצח על ידי שוטר והצית את המחאה השחורה הגדולה בארה"ב. השם הפחות מוכר הוא דרק שובין, השוטר שרצח את פלויד. הוא הצמיד אותו לקרקע כשברכו השמאלית על צווארו של פלויד, עד שאיבד את הכרתו ומת. נגד שובין הוגשו עוד לפני מקרה פלויד 18 תלונות משמעת, והוא היה מעורב בשלושה מקרי ירי משטרתי, אחד מהם הוגדר כ"קטלני". שובין הורשע ונידון ל-22 שנות מאסר. אם הוא היה נותן את הדין באחת מ-20 הפעמים הקודמות שבהן הוא הסתבך, ג'ורג' פלויד עדיין היה בחיים. הדבר הכי קרוב ללהזכיר את זה בישראל זה ככל הנראה מקרה סלומון טקה, שנורה בשוגג על ידי קצין משטרה ונהרג. הפרשה הובילה להפגנות של יוצאי אתיופיה במחאה על שיטור יתר על בסיס צבע עור. השוטר זוכה.
עכשיו, קשה מאוד להיות שוטר. הפגנה היא מאורע שיש בו אלימות מובנית, אנרגיות קשות, משהו שמגרד את קצות העצבים. תנאים שקשה לתפקד בהם, אבל רוב השוטרים עושים זאת היטב, כי הם מקצועיים והם בני אדם. השוטרים הם לא האויבים של השמאל או של האתיופים או של משפחות החטופים, אבל דווקא בגלל זה האלימים מביניהם, שוטרי ה"אני אאנוס את אמא שלך", חייבים ללכת. אסור שהם יצבעו את כולם.
כל אחד מכם שהיה מגיע בבוקר לעבודה ואומר לקולגה "אני אאנוס את אמא שלך" היה מוצא את עצמו תוך שש דקות בשימוע אצל מיכל ממשאבי אנוש. רופאים, הייטקיסטים או פועלי בניין. אין שום סיבה שזה לא יהיה ככה עם שוטרים. זו לא יכולה להיות אמירה שנזרקת כלאחר יד, זה לא דבר שעוברים עליו לסדר היום. הביתה. עכשיו.