מגשים בצבעים, דבר שבהחלט מתרחש. אם אתם מעורים ברילז או בטיקטוק, בטח כבר נתקלתם בסרטונים מהז'אנר. אם אתם מעורים ברילז או בטיקטוק ואתם אנשים מסוג נערה ו/או חברות של אופירה אסייג, ככל הנראה גם השתתפתם באחד.
אבל לטובת בני המזל שהפסיקו לעקוב אחר מגמות קולינריות מופרכות איפשהו בעידן "שולחנות השוק": דמיינו פזמון אייטיזי מוכר, עדיפות לאחד מהתקופה השמחה של וויטני יוסטון או סינדי לאופר. דלת נפתחת, בכניסה עומדת ילדה, נערה או אישה, שבין זרועותיה מונח מגש עצום ועמוס במאכלים וחטיפים, כולם באותו הצבע שבו היא גם לבושה. בכל פעם שבה נפתחת הדלת עומדת שם נערה אחרת, עם מגש מאכלים בצבע זרחני אחיד.
בסוף הסרטון, מתאחדים כל המגשים לכדי מגה זורד שולחני עצום שמכוסה בכמויות מזון שיכולות להיחשב כסיוע הומניטרי. מקצתו מאכלים לגיטימיים בצבעים מקובלים (שקשוקה אדומה, פסטה פסטו ירוקה וכו') ורובו חטיפים מהאגפים הפחות פופולריים של הפיצוציות, כלומר דוריטוס בטעמים שככל הנראה נשפטים עליהם בהאג.
@avivzada ערב המגשים הגיע גם לאופירה #אופירהאסייג #לאהשנירר #איריתרחמים #ערבמגשים #ערבצבעים ♬ צליל מקורי - Aviv Zada
@tai_biton ניצחנו את הטרנד בדוק !!!!! #ערבמגשים #ערבמגשיםבצבעים #ערבמגשיםשלהעליון #חברות #צבעים #בואולאכולאיתי #פוריו #פוריוישראל #פוריומלחמה #חרבותברזל #חרבות #פוריו? ♬ ultimate vibes - morgan hardy
הקונספט היה חזק בחו"ל בשנה שעברה עם מאות מיליוני צפיות בטיקטוק, רובן של צעירים. בעברית יש להאשטאגים #ערבצבעים ו-#ערבמגשים כבר עשרות מיליוני צפיות. ראינו את ערבי המגשים בסטוריז של עינב בובליל, אופירה אסייג ושלל משפיעניות, ואימהות לילדות מדווחות שבנות ה-10 חזק בעניין. ואומנם התופעה הייתה נוחתת כאן בכל מקרה, כחלק ממסלול הנדידה הוויראלית של טרנדים שפוקדים אותנו באיחור כלשהו, אבל עדיין מעניין לבחון את ההצלחה שלה בהקשר של התקופה הנוכחית בארץ. כלומר, למה הטרנד הזה תפס כל כך חזק דווקא בחודשים האלו, של המלחמה?
סביר להניח שההתכנסות קשורה לזה. כי אומנם מעניין יותר להתרכז באסתטיקה המאוד ספציפית של האירועים האלו, אבל לפני הכל הם ביתיים, נערכים עם המשפחה או חברות ובקרבת מרחב מוגן. פעילות שנערכת בדלתיים סגורות וכוללת את הנחמה שבזולת ואת המשאב הלאומי שהוא אובססיה לכמויות מפלצתיות של מזון.
ונכון, אנשים חזרו לצאת לאחרונה. גם כי פחות מפחדים וגם כי ככה, הכניסו כאן קלישאת החיים חזקים מהכל. החיטה צומחת שוב וגם חלב השיבולת שלצד האמריקנו הקטן בקפה מול הבית. אבל למרות שאנשים כבר יוצאים ומבלים, יש דבר אחד שלא חזר לקדמותו - התיעוד. החברות בבר אולי יצלמו סלפי, אבל לרוב לא יעלו אותו. כי לא נעים, כי טיפה לא נוח, כי צריך לבדוק לפני כן אם היה היום "הותר לפרסום", כי חטופים.
אבל ערבי המגשים זה סיפור אחר: מדובר באירוע חברתי מגבש שמוקדש ליצירת סרטון (שכולל עריכה, מוזיקה ואם נהיה נדיבים עם ההגדרה אז גם משחק), ושמתכוננים לקראתו בקניות ובישול. זו פעילות של ילדים (כלומר ילדות) ובני (כלומר בנות) נוער, מה שמכנים באמריקאית "כיף נקי", כזה שמותר להעלות לרשתות. ואולי זו גם הסיבה שהיא זלגה לעולם האנשים הבגירים - כי היא ממלאת את המקום של הסלפי בבר ומאפשרת ביטוי עצמי שאבד לנו. הרי מה הסאבטקסט של כל סלפי שעלה אי פעם מבר או מסעדה? להודיע לעולם שיש לך חיים, חברים ושאת נראית וואו. המטרה הזו בהחלט מושגת גם בערב מגשים, גם אם ביותר מאמץ.
ומוכרחים להתייחס גם לעניין המזון. בניגוד לטרנדים קולינריים אחרים, העניין כאן הוא הסרטון בסוף. כלומר, יותר חשוב שהאוכל יהיה בצבע הנכון מאשר שיהיה טעים. כתוצאה מכך התוצרים כוללים, לרוב, חטיפים וממתקים מהסוג שאפשר למצוא על מדפים מאובקים בחנויות ימי הולדת בשוק לוינסקי ואף פעם לא העליתם על דעתכם לטעום. אילוץ הצבעים מוביל לכך שחטיפים בצבעים כל כך זרחניים שהמוח שלנו לא מתרגם כאוכל אלא כחרק ארסי, פתאום מקבלים לגיטימציה להיכנס לנו לפה.
ומאחר שמהר מאוד כל העסק הפך לתחרות על מי מביא מגש מופרע יותר שמצטלם מוגזם יותר, התוצאה היא ערב שמשאיר את מארחיו עם כמויות ענק של מזון, רובו בלתי אכיל. וכאן הטרנד בעצם מתמזג עם פתולוגיית השפע של החברה שלנו, הכפייתיות שמאפיינת את מערכת היחסים שלנו עם מזון. מערכת יחסים שמצד אחד יש בה נדיבות ויופי ומגוון - היא כוללת מיליון סלטים טעימים בשישי וסירים לחיילים, ומצד שני יש בה חוסר ויסות חרדתי שמתורגם למדינה שבה משפחה של חמש נפשות צריכה שני מקררים, ושכמויות עצומות של מזון (תקין, אכיל ויקר) נזרקות בה מדי יום.
וזה מעניין כי גם האופן שבו אנחנו מאמצים טרנד ויראלי יכול, בסוף, לשקף רק אותנו. ומעבר להזדמנות להתנסות במגוון חטיפים בטעם צרבת, הסרטונים האלו הם תזכורת לכך שאנחנו עדיין מעורערים ומכונסים, עדיין מוגזמים וגדושים ונדיבים. אימצנו את מגש הצבעים כפורמט, אבל האמת היא שאנחנו פשוט צריכים את הביחד.