הולכים לבחירות! כמה מרגש. כאוס מדיני ולאומי הכרוך בבזבוז של מיליארדים, אבל מה זה לעומת יום חופש, סיסמאות ריקות, חנופה זולה, מתמודדים שעושים מעצמם צחוק והחשוב מכל – תשדירי בחירות. עקרונית, הקול שלי הולך באופן מסורתי לתשדיר הדבילי והעילג ביותר בכל מערכת בחירות, אבל השנה אשמח להצביע למפלגה שתטפל בדברים החשובים באמת. הנה הם:
ייסוד גן לילדים חולים. עם בוא הסתיו, מעורר החרדה הגדול ביותר הוא הטלפון מהגן. עננה קבועה מרחפת מעל ראשנו, יום עבודה הופך למושג ארעי ואופציונלי הקורס תחת כל שלשול, חום, דלקת אזניים או כולם ביחד, שמתכנסים תחת הדיאגנוזה הרפואית "ויראלי", או האבחנה הרשמית "שיניים". הגיע הזמן לשינוי. הילד חולה ולא יכול ללכת לגן? שילך לגן עם ילדים חולים וגננת שהיא גם אחות, שישחקו יחדיו כל היום ויפיצו את חיידקי האבולה שלהם ויתפלשו בנובימול. ההוצאה למשק תהיה זניחה לעומת אבדן ימי העבודה, ואנחנו נוכל לנוח במשרד במקום להתענות בבית עם פעוטות מקיאים.
החרמת סרטים שאורכם מעל שעה וחצי. פעם סרטים היו תשעים דקות פלוס הפסקה, היום הם שעתיים וארבעים רצוף כאילו לכולנו יש שלפוחית שתן של קרנף ואפס עיסוקים בחיים. אין אף סרט מוצלח של שעתיים שלא היה הופך למעולה בזכות קיצוץ של חצי שעה. עם כל הכבוד לבמאים עם חזון - אף אחד לא רוצה להזדקן בקולנוע, תתמקדו. משרד החינוך (והספורט) צריך להפנות את כל משאביו להחרמה, גינוי ונידוי של אפוסים על זמניים.
ביטול אפשרות ה-seen מכל צ'אט. גוגל ופייסבוק יודעים עלינו הכל, המאגר הביומטרי עומד להפיל את כולנו וכל אחד יכול לפרוץ לנו לחשבון הבנק. ועדיין, המאבק החשוב ביותר על הפרטיות שלנו חייב להתמקד בצ'טים בוואטסאפ ובפייסבוק. למה? כי אנחנו מנותקים. וכי זכויות אזרח בסיסיות כוללות התעלמות מאנשים בצ'ט ללא השלכות, כפי שבטח היה נכתב בתיקון הראשון לחוקה לו הייתה לנו כזאת.
ביטול כל החגים והחלפתם ביום הפנקייק הבינלאומי. בהתחשב בכך שחגים הם מוקד מצוקה כה גדול בחיי ישראלים, שתמיד מלווים במטענים רגשיים, חיכוכים משפחתיים ולעתים גם מזונות דלוחים, מדהים שאף אחד עדיין לא רץ תחת המצע של ביטולם המידי. בונוס: החלפתם בחגיגות הגלובליות של יום הפנקייק הבינלאומי, שיחול השנה ב-17.2. כמובן שאנחנו מדינה דמוקרטית ומי שרוצה לדבוק במסורת מוזמן להמשיך לעשות זאת, אבל בצנעת ביתו. לא כולם חייבים לראות שאתם צמים בכיפור, תתחשבו.
מאסר על תנאי על העברת אתגרים בפייסבוק. או לפחות דלי קרח על ראשו של כל מי שדורש שתכתבו שלושה דברים טובים שקורים לכם ביום, תשנו את תמונת הפרופיל שלכם או תחתמו על עצומות. סעיף משנה: איסור על העלאת תוכן זהה לפייסבוק, אינסטגרם וטוויטר. כתבתם משהו מצחיק? תבחרו איפה להעלות אותו. אנחנו בקושי סובלים את החברים שלנו בפיד אחד, אין שום סיבה שהם יתקעו לנו בפרצוף בכל הפלטפורמות האפשריות.
איסור על סלבס "לחזור לגזרה" מיד לאחר הלידה. חובה על כל אם טרייה ומפורסמת להתמהמה עם לפחות חמישה קילוגרמים וקצת\הרבה בטן במשך חצי שנה. לא אכפת לנו מחילוף החומרים המוצלח שלכן וגם מהזמן שפיניתן בשביל המאמן האישי, כל אישה שיוצאת מבית החולים בג'ינס מלפני ההריון, או ג'ינס בכלל, תיענש במארז סופגניות של מיקי שמו. אתן בחופשת לידה, שבו בבית ותדחפו פיצה כמו בנאדם נורמלי. אתן הורסות לכולנו.
שעת שנ"צ משרדית ממוסדת. במקום הניקור הלא רשמי על המקלדת לאחר ארוחת צהרים, למה שלא יספקו לנו חדר מוחשך עם מיטת נוער ומצעים נקיים, לשעה שלמה ומוסדרת חוקית של רביצה ונמנום? הרי ברור לכולנו שאם יש משהו שיעלה את התפוקה והמורל, זה לעבוד פחות.
חוק הסדרת הספוילרים. הרחבה לחוק דרומי: מותר לירות באנשים שמגלים טוויסטים עלילתיים מסעירים בסדרות טלוויזיה יום לאחר שידורן. ומשם זה מסתבך – מה עם יומיים? מה עם סדרות ששודרו בחו"ל כבר לפני שבועיים ועדיין לא הגיעו אלינו? מה עם כאלה ששוכבות בוי.או.די אבל עדיין לא שודרו בטלוויזיה? מה עם הדחות בשידור חי כשאתם צופים בדיליי כדי להתחמק מפרסומות? מוכרחים להקים ועדה של מומחים נטולי פניות שתנסח הצעת חוק מסודרת, כולל מנגנוני אכיפה ומערכת ענישה קפדנית.
חוק נינט. כל פרידה צריכה להיות מלווה בשיר ו/או סדרה שיחשפו את הסיפור האמיתי שמאחורי הפרשה, באופן שיספק לנו את כל האינפורמציה הרכילותית הנדרשת להמשך חיינו התקינים. כל זוג ידוענים שהיה ביחד מעל שנה או לחילופין, הצטלם יחד בשתי השקות ומעלה, מחויב לספק לנו גם את הסיבה לפרידה פלוס פרטים אינטימיים המכפישים את הצד השני.