25. סדריק דיגורי
אילו היינו בתיכון ישראלי, סדריק היה התותח שמדכא ומתאמן לגיבוש מטכ"ל מכיתה ט'. בהוגוורטס, הוא היה כוכב קווידיץ' נערץ וגאוות בית הפלפאף. קשה לשנוא את סדריק, שהוא באמת ובתמים בחור מתוק וערכי. הרגע בו הוא נרצח בסוף הספר הרביעי היה נקודת מפנה רצינית: מותו היה הרגע בו הבנו ש"הארי פוטר" הפסיקה להיות סדרת ספרים מבדרת על ילדים שעושים קסמים, והפכה לסיפור קשוח על כוחות אור וכוחות אופל שנלחמים זה בזה - בידיעה שכוחות האופל יכולים לפעמים לנצח גם את החפים מפשע החתיכים ביותר.
24. פרופסור סיביל טרלוני
פרופסור טרלוני בלתי נסבלת, וזה מה שהופך אותה לכל כך מצחיקה. היא מורבידית ומעופפת, ומלבד ניבוי הנבואה שגרמה לוולדמורט להטריל את הארי במשך שבעה ספרים (וסצנת פיטורין אחת קורעת לב), היא לא נתנה הרבה. למרות זאת היה איתה די כיף.
23. נימפדורה טונקס
כמשנת צורה, היא הייתה אחת הדמויות המגניבות ביותר בסדרה - ואולי גם ההזדמנות של מי שכועס (ובצדק) על התבטאויותיה של רולינג בנוגע לקהילה הטרנסית לראות איך היא כתבה, בלי לשים לב, דמות שיכולה להפוך למה שתרצה - מתי שתרצה. הגיע לנו לראות ממנה יותר.
22. מודי עין-הזעם
מודי עין הזעם הוא הגרסה של "הארי פוטר" לפלמ"חניק הזקן עם סיפורי הזוועות על תש"ח. מודי לוחם ותיק נגד כוחות האופל, עם נכות משה דיין-ית שהותירה אותו עם עין מלאכותית וקסומה ועוינות משעשעת לזולת. לא ברור איך הוא הסתנן לסדרת הספרים הבריטית והחנונית הזאת, אבל אנחנו שמחים מאוד שהואיל בטובו להגיע. בלעדיו היה הרבה פחות מעניין.
21. דראקו מאלפוי
דראקו התחיל כיאיר נתניהו של הוגוורטס, אבל מהר מאוד הבנו שהוא בעיקר טיפוס מעורר רחמים. הוא היה בריון, אבל גם קורבן ופחדן - מה שהפך אותו, למרות היותו ילד קקה, לאחת הדמויות הכי אנושיות בסדרה.
20. פלר דלאקור
בהתחלה חשבנו שפלר היא בלונדינית ויפה, וזה כל מה שיש בה - עד "הנסיך חצוי הדם". פלר, ארוסתו של ביל וויזלי, באה לבקר אותו אחרי שהותקף ופניו הושחתו על ידי איש זאב. כשגברת וויזלי מניחה שכאן ייגמר סיפור אהבתם, פלר מבהירה שאף איש זאב לא ימנע ממנה לאהוב אותו, וחותמת בשורת המחץ "אני מספיק יפה בשביל שנינו". פלר היא אמנם פקאצה רצינית, אבל אייקונית באותה המידה.
19. ריטה סקיטר
ריטה היא כל עיתונאי תאב סקופים שניסה להוציא מרולינג סיפורים סוחטי דמעות (לא, היא לא כתבה את "אבן החכמים" על מפיות של בית קפה). ולכן דמותה, כתבת רכלנית ואמביציוזית ב"הנביא היומי", היא אחת הביצ'יות הטובות ש"הארי פוטר" הציעה לנו. היא לא פועלת מתוך תאוות כוח או גזענות - היא רוצה למכור עיתונים, ולא אכפת לה מזוטות כמו האמת. לכן, בפעם הבאה שאתם מקליקים על כותרת כמו "האם ראש הממשלה מנהל רומן עם לוליינית פיליפינית?" ומגלים שהתשובה היא "לא", זכרו את ריטה. היא אמנם מכשפה ספרותית, אבל בני ובנות דמותה מסתובבים בינינו, והם לא הולכים לשום מקום.
18. לונה לאבגוד
בואו נגיד את האמת, לונה היא סוג של מתנגדת חיסונים - קונספירטיבית מנותקת מהמציאות שמעדיפה את ההזוי על הסביר. לצד כל זה, היא גם אדם טוב שתמיד יעמוד בצד הנכון. לונה המג'נונה (הברקת תרגום של גילי בר-הילל) התחילה כדחקה סהרורית והפכה לגיבורה חזקה ומרגשת, שמעריצי הסדרה - בעיקר אלה שתמיד הרגישו מיוחדים קצת יותר מדי - הצליחו למצוא בה את עצמם.
17. פרסי וויזלי
"הארי פוטר" היא אולי סדרת פנטזיה לנוער, אבל דמותו של פרסי וויזלי כאילו נשלפה היישר מתוך דרמה משפחתית של ארתור מילר. משפחתו היא משפחה אוהבת עם אפס סבלנות לבולשיט הגזעני של עולם הקסמים, אבל פרסי רצה את כל הטוב שיש לעולם הזה להציע, ולכן התנתק ממשפחתו ברגע שהיה צריך לבחור בינם לבין עבודתו הזוטרה במשרד הקסמים. קל לבוז לפרסי, אבל קל יותר להבין אותו, ובקריאה בוגרת בספרים אפשר גם לחמול עליו.
16. רובאוס האגריד
האיש שהתחיל את הכל. (חצי) הענק טוב הלב שהרכיב את הארי התינוק על אופנוע מעופף אחרי מות הוריו, ואמר לו את שלוש המילים החשובות ביותר בסדרה: "אתה קוסם, הארי". דרך האגריד, הארי צעד את צעדיו הראשונים בעולם הקוסמים, ולא בכדי - גם האגריד, כמו הארי, חווה את העולם כתינוק מגודל. האגריד הוא אחת הדמויות הרכות והחביבות בספרים, ולמרות שהוא לעיתים התבטא בעילגות מעייפת, הנוכחות שלו תמיד הבהירה לנו שכל עוד זה תלוי בו, יש על מי לסמוך.
15. פטוניה דרסלי
פטוניה היא דמות מפוספסת. היו לה את כל המרכיבים להפוך לדמות עוצמתית של אישה מורכבת; אישה שאמללה את הארי בשנות ילדותו בשעה שהתאבלה על אחות שאף פעם לא באמת הכירה. למרות זאת, רוב הזמן היא הייתה קריקטורה של אנגלייה בורגנית מהניינטיז. ובכל זאת, היו לה את הרגעים שלה.
14. דובי
דובי הוא סאטירה של רולינג על עבדות, והדרך שלה להראות כמה מעמדית ושמרנית החברה הקסומה. בנוסף לכך, הוא גם דמות נפלאה: גמדון בית שמתחיל את הסדרה כיצור בלתי נסבל ומסיים אותה כגיבור מעורר יראה שנלחם בגאון באוכלי המוות. בלי הרבה דפים בכיכובו, דובי עבר מעבדות לחירות, והפינאלה שזכה לו היה לאחד הרגעים קורעי הלב בסדרה, גם בספרים וגם בגרסה הקולנועית שלהם.
13. פיטר פטיגרו
היינו שמחים לקרוא ספר שכולו מהצד של פיטר פטיגרו. מכל הדמויות ברשימה, סיפורו הוא המשוגע מכולם, וקצרה היריעה מלתאר עד כמה. קורותיו הם בלגן מלודרמטי שנע בין גועל ואימה לגאולה לא צפויה רגע לפני הסוף. הוא מי שלא נרצה להיות: זה שנכנע ומתמסר לרוע המוחלט כשמוצע לו שבריר מהכוח שנובע ממנו. הוא חלאה נלעגת, ובדיוק מהסיבה הזאת הוא אנושי להבחיל.
12. ארתור וויזלי
ארתור מזכיר לנו כמה קשה לבחור בטוב. הוא חמוד, דביל לעיתים, ומלא באהבה כנה לתרבות המוגלגית. הוא מוקסם ממטוסים, נדהם מטוסטרים, ומת להבין מה מטרתם של תרנגולי גומי. אבל ברגע האמת, כשמשרד הקסמים מתחיל לאמץ גינונים של דיקטטורה גזענית, מובהר לנו מה הסיפור המרגש של ארתור וויזלי: במקום שבו אין אנשים, וויזלי מתעקש להיות איש. ואם מישהו מכם מרגיש חסר תועלת לפעמים, תמיד אפשר לזכור שארתור היה מריע לכם על שהצלחתם להשתמש בטלפון קווי.
11. נרקיסה מאלפוי
נרקיסה, אמו של מאלפוי, קנתה את עולמה ברגע אחד. וולדמורט חשב שהצליח להרוג את הארי, ושלח את נרקיסה לוודא שהוא מת. כשנרקיסה הרגישה את ליבו הפועם, היא שאלה אותו דבר אחד: האם בנה בטוח. כשהארי אישר לה שדראקו בחיים (אחרי שהציל את חייו מוקדם יותר), נרקיסה, כהוקרת תודה, עמדה בפני הלורד וולדמורט, הקוסם האפל החזק בעולם, ושיקרה לו - ובכך הבטיחה את מפלתו. נרקיסה אהבה את הבן שלה יותר משהיא פחדה מוולדמורט, ובפחות מעמוד אחד, הפכה סלית'רינית מבטן ומלידה לאחת הדמויות האמיצות בסדרה.
10. דולורס אמברידג'
לדמות הכי שנואה, מרושעת ובזויה מגיע לפתוח את העשירייה - אבל לא מגיעה לה פסקה משלה. ביי, פלישיה!
9. רמוס לופין
כמו דמויות רבות בסדרה, גם לופין - איש הזאב בארון - הוא הדרך של רולינג להראות לנו איך החברה (הקסומה והמוגלגית) מתייחסת לאחר. אבל גם בלילות ירח מלא, לופין לא היה מפלצת: הוא היה דמות האב הכי בריאה של הארי, והחבר השקול ביותר בחבורת הקונדסאים המיתולוגית. ובכלל, הרעות שלו עם סיריוס בלק הייתה מחממת לב מספיק כדי שדורות של מעריצים יכתבו סיפורים בהשתתפותם שיוצאים מנקודת הנחה שהשניים היו קצת יותר מחברים טובים. וכתיבת פאן-פיקשן הומו-אירוטיים תמיד הייתה הדרך העיקרית - והנפלאה ביותר - של מעריצות ומעריצים להרים למורשתה של דמות.
8. פרד וג'ורג' וויזלי
פרד וג'ורג' הם האתנחתא הקומית הטובה ביותר בסדרה. שני ג'ינג'ים שמסרבים לקחת דבר ברצינות, גם ובמיוחד תחת האיום המתמיד מצד זה שאין לומר את שמו. הם אחראיים לכמה מהרגעים המצחיקים בסדרה, ובריחתם מהוגוורטס ב"מסדר עוף החול" היא רגע נפלא של מרד בממסד.
7. סיריוס בלק
סיריוס הוא הגיבור הטראגי הגדול של הסדרה. הוא אמנם מתחיל את הספר השלישי כנבל ומסיים אותו כבן הברית הגדול של הארי, אבל קריאה בוגרת של הסדרה תגלה (כפי שאובחן בחכמה בפודקאסט "ההסכת שאין לומר את שמו") שהוא לא בהכרח המודל לחיקוי שהיינו רוצים עבור הארי. שנותיו כאסיר באזקבאן על לא עוול בכפו עשו את שלהן והפכו אותו לגבר לא יציב נפשית (אבל קצת סקסי) שעורג לימיו כתיכוניסט חתיך והרפתקן. הוא דוחק בהארי להסתכן כמו שהוא וחבריו הסתכנו בנעוריהם, מה שבסופו של דבר מוביל למותו שלו, על ידי -
6. בלטריקס לסטריינג'
וולדמורט נבל משעמם. לעומתו, שפחתו הנאמנה היא מרשעת מהממת. היא יפהפייה, חובבת עינויים - כפי שיעידו הוריו של נוויל לונגבוטום, (וגם להרמיוני היא נתנה בראש, הנבלה) - שלא לדבר על הפעם ההיא בה רצחה בעליזות את בן דודה. היא מסוג הדמויות האהובות עלינו: דיווה מטונפת וגדולה מהחיים שחייבים לשנוא, למרות שבסתר ליבנו קשה שלא להתאהב בהן.
5. ג'יני וויזלי
ג'יני היא הפספוס הגדול ביותר של הסרטים. בסרטים היא הייתה שקטה וביישנית; בספרים היא הייתה חדה ואמיצה. בסרטים היא הייתה המעריצה השוקיסטית של הארי, ובספרים היא הייתה מלכת השושנים של גריפינדור. הרי איך עוד אפשר לגדול כבת יחידה בבית שמלא בגברברים ג'ינג'ים ורועשים כמו משפחת וויזלי? היא שרדה השתלטות של וולדמורט על גופה, היא אלופת קווידיץ' ויודעת להטיל קללת עטלפי נזלת לפנתיאון. זה לא שהיא ראויה להיות מושא אהבתו של הארי - הארי הוא זה שראוי לה.
4. פרופסור סוורוס סנייפ
סנייפ הוא הדמות הכי שנויה במחלוקת בסדרה. חלק רואים אותו כאנטי-גיבור מושלם; סוכן כפול ומשולש שאחראי לכמה מרגעי השיא של הסדרה. מעריצים אחרים רואים אותו כסטוקר קריפי שלא משחרר מהקראש שלו מהיסודי ומנצל את מרותו כדרך להתנקם בתלמידים שלא באו לו טוב בעין. כולם צודקים, וזה מה שהופך אותו לדמות כל כך אדירה. הוא לא גיבור ולא נבל אלא בן אנוש שפועל מתוך נקמנות, אהבה, ערכיות, קטנוניות, עורמה וטוב לב. שנאנו אותו כשביזה את תלמידיו, אבל שני הפלאשבקים שלו גרמו לנו להבין אותו טוב יותר - לרחם עליו, לכבד אותו וגם לאהוב אותו. ואם זה לא מספיק, הגרסה הקולנועית של סנייפ רק הפכה אותו לדמות שלמה ועגולה יותר: אלן ריקמן המנוח גילם את סנייפ כמי שהבין את הדמות יותר טוב מהאישה שכתבה אותו.
3. פרופסור מינרווה מקגונגל
ראשית, מדובר במכשפה שיכולה להפוך לחתולה. שנית, היא מגולמת בסרטים על ידי שחקנית מבריקה בשם מגי סמית'. שלישית, היא דובבה לעברית על ידי רבקה מיכאלי. כל אחד מאלה מבטיח לה בנפרד מקום בחמישייה הפותחת, אבל מקגונגל ביססה את מקומה גם בלי עזרתן של חתולות, שחקניות זוכות אוסקר או רבקה'לה מיכאלי. היא פה בגלל מי שהיא: המורה שאתה מפחד ממנה, אבל קצת מעריץ אותה, גם (ובמיוחד) כשהיא יוצאת עליך. הקשיחות שלה לא נובעת מדבקות דתית בחוק היבש, אלא מכמיהה לצדק. וברגע שאותו חוק הוכפף לטובת הצד הלא נכון - למשל, בהשתלטותה העוינת של אמברידג' על הוגוורטס - מקגונגל הוכיחה עד כמה היא ראויה להוביל את בית גריפינדור ובכמה אומץ היא תעמוד כנגד הממסד ברגע שהוא נרקב מבפנים.
2. מולי וויזלי
כשהעולם ראה את הגיבור שלנו בתור מי שהביס את אדון האופל, מולי ראתה אותו בתור נער מנומס שמחפש משפחה, וזה בדיוק מה שהיא נתנה לו. היא לא רק עקרת הבית שסורגת סוודרים לכבוד חג המולד, אבל רולינג כתבה אותה בצורה שמבהירה שגם בזה אין פחיתות כבוד. האהבה האינסופית של מולי למשפחתה מוצגת בסדרה ככוח על מסוים, כזה שמטיל מורא גם על הפרועים בבני משפחת וויזלי, ויכול להביס את אחת המכשפות המרושעות בסדרה. מולי היא הדמות הכי מרגשת בסדרה, ודווקא ככזאת, היא מהחזקות שבהן.
1. נוויל לונגבוטום
את הדירוג פתחנו עם סדריק דיגורי, יפה הבלורית והתואר. נסגור אותו במקום הראשון עם ההיפך המוחלט: נוויל, המקבילה של הוגוורטס ל"אליפלט" הביש-גדא של נתן אלתרמן. הוא לא חזק, חכם או יפה במיוחד, ולכן הוא מעורר המון הזדהות. רובנו הרי לא גיבורים עשויים ללא חת - ונוויל הוא התזכורת לכך. וולדמורט יכול היה לבחור בנוויל ולנסות להרוג אותו כתינוק ממש כמו שבחר בהארי, ובאותה קלות הספר היה יכול להיקרא "נוויל לונגבוטום ואבן החכמים". אבל וולדמורט בחר בהארי, ונוויל גדל להיות האנטי-הארי. הוא מגומגם, שמנמן ומבולבל, ולכן מרגש כל כך לראות איך, בלי שנשים לב, התפתח לגיבור ראוי לא פחות. בספר הראשון נוויל מפחד לעמוד מול הרמיוני בת ה-11; בספר האחרון, נוויל עומד מול הלורד וולדמורט, ויכול לו. הוא לא נוצץ כמו שאר הדמויות שמדורגות אחריו, אבל דווקא בגלל זה הוא בהכרח דמות המשנה הגדולה ביותר בסדרה: הוא ההוכחה שאפשר להיות גדול מהחיים גם מחוץ לאור הזרקורים.
