הכותרות
בטיסת לופטהנזה לישראל אתמול בערב הטייס לא התאבד, אבל חילקו שני עיתונים: ידיעות והארץ. חבילונת של ידיעות החזיק הדייל, ושני עותקים מהארץ. תהיתי אם הדייל משתומם על שלקחתי את שניהם וחושב לעצמו, נו, הישראלים האלו, אין להם גבולות, נותנים להם עיתון, הם לוקחים שניים.
לא משנה מה חשב, הצלחתי ככה להתעדכן בחטף ולהבין מה קרה פה. על ניב אסרף, הגולם שחטף את עצמו כדי שחברתו תחזור אליו, ואכן אני מקווה שישלם כל שקל שבוזבז על החיפושים עליו. והחידוש: הוא טוען שבעצם רצה להיעלם בגלל חוב וסחיטה. הבנתי גם שההסכם עם איראן לא ממש נראה לכם. או לו, כלומר לנתניהו, ושכולם יצאו לטיולי חג ונתקעו כמתבקש בפקקים.
ידיעות והארץ מזכירים בכותרות הראשיות שלהם את המחויבות של אובמה לישראל, אחרי העסקה עם איראן.
“אני ערב לביטחון ישראל”, אומר אובמה ומצוטט בע’ 2 בידיעות.
ישר”ה מביא את כל כותרות האימה של נתניהו (עסקת חלומות לאיראן, עסקת בלהות לעולם). עד מתי תמשיך להפחיד אותנו, חבוב?
מצחיקה הפרשנות של חיים שיין, כרגיל: ההתנגדות להסכם עניינית ולא אישית. וואלה?
בכותרת בישר”ה מובלט המשפט של אובמה שההסכם לא פוגע בבטחון ארה”ב, למרות שהוא אומר בפירוש (כך אפילו בידיעה), שגם בטחון ישראל לא יינזק.
הכותרת בשער ידיעות מבטיחה: “סוף להפריות עם סיכוי נמוך”. אה, סופסוף מדינת ישראל התעשתה, חשבתי לעצמי. כותרת המשנה מבטיחה גם היא: “ועדת האתיקה של מומחי ההפריה בישראל ממליצה: לטפל רק בנשים שסיכוייהן להרות טובים ע”ס הנתונים הרפואיים”.
ואז הגעתי לידיעה עצמה, המשתרעת ע”פ עמוד שלם: ובכן, כלום לא השתנה, למעשה. הרופאים “יכולים לסרב לתת טיפול שסיכויי הצלחתו נמוכים…”, עכשיו, צריך להבין, נמוכים, הכוונה 1-5%. ברור? הרי מדובר באבסורד. כל הידיעה עוסקת באיזושהי אמירה על הנייר. בפועל, אני לא רואה ששום דבר ישתנה, ואני לא רואה שום רופא מסרב לאישה/ זוג שיגיעו אליו מתחננים, גם אם יש אחוז אחד של סיכוי שההפריה תצליח (אחוז אחד!). כדי לאשש את דעתי על הידיעה המופרכת, שמוכיחה שכלום לא השתנה, מובא טור של ענת שינקמן, המספרת איך כנגד כל הסיכויים נולדה בתה המקסימה לפני 15 שנה. כמובן, כולנו בעד סיפורים שכאלו, אך הם באים להציג בדיוק את ההפך הגמור של מה שרוצה לכאורה הידיעה לומר.*
המגזר נקרא לחשבון נפש (בעקבות מות האברך בהלוויה של פוסק הדור).
יש עורכים בבית?
בגלובס לא החליטו אם העבודות על הרכבת הקלה יסתיימו ב-2017 (כך בקריינות לכתבה המצולמת) או ב-2021, כך בטקסט.
צרות בכותרות
בפרס הכותרת המטומטמת זוכה הבוקר ישר”ה ברוב קולות עם:
ועוד בשער.
גם בידיעות לא ממש הצטיינו עם הכותרת “ההלוויה הפכה לאסון”.
אמריקה! (ובחזרה)
- ליטר דלק עולה בניו ג’רזי 50 סנט.
- סים, מספר אמריקאי וחבילת גלישה בלתי מוגבלת של AT&T, הכל כולל הכל, עולה לחודש 64$ בארה”ב. עשו את החישוב בעצמכם.
- ביקשתי ממארחיי שיקחו אותי לאאוטלט של ניו ג’רזי. לא ידעתי, בטיפשותי, שיש רבים מספור, ושהאאוטלט יכול להימצא, למשל, במרחק 90 ק”מ מהמקום בו שהינו. איזה בושות.
- בנתב”ג ובארה”ב התעניינו בשדה התעופה אם ביקרתי באפריקה.
- אנשים הטסים לבד מעוררים את חשדות הבודקים.
- באיזה עוד מדינה בעולם נהג המונית שלוקח אותך מתחנת הרכבת יושב על התחת שלו, מחכה שתפתחי את הבגאז’ לבד, תכניסי את המזוודה, וכנ”ל כשאת עוזבת את רכבו המפואר? רק בישראל.
- יותר ויותר אנשים מוותרים על מוניות מהשדה, שעולות הון עתק, ובוחרים ברכבת. כדאי רק שהקווים ייצאו ממנה בתכיפות גדולה יותר, ושיפעלו גם במוצ”ש המוקדם, שלא לומר בשבת.
- המארקר פרסם אתמול שבע עצות שיצילו לכם את החופשה בחו”ל. נו באמת. כמה אנשים אתם מכירים שמגיעים לשדה התעופה מוקדם כדי להתעסק עם החזר המע”מ? לא מספיק לחץ שדה התעופה והבידוק והשערים וכו’ וכו’, מישהו עוד יבוא שעה קודם (בנוסף לשלוש) כדי לחפש איפה מחזירים מע”מ ולמלא טפסים ולהתחיל לסמן ולהעתיק חשבוניות? בחייאת.
ודבר נוסף ומאוד משמעותי ששכחו במארקר: עדיין, למרות שכבר שנים אפשר לדלג על ביקורת הדרכונים אם עושים את הכרטיס והזיהוי עם טביעת האצבעות, המכונות ריקות תמיד, והישראלים הנאורים עומדים בתורים אינסופיים. די נו, מה הסיפור שלכם? זו לא האומה הכי סמארטפונית שיש? אז מה הבעיה לעשות כרטיס לבידוק באמצעות טביעת אצבעות? איזה אומה מוזרה.
מח’ הגהת רחוב
וזה מה שמצאתי בפיד של חברי המחונן בני שוחט .
היזהרו מעפרונות עניים בני עניים
כי מהם תצא תורה
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
רביב דרוקר ולווט את הראיון של פרקליט המדינה, שי ניצן, לידיעות.
וניר גונטז’: את הראיון עם עפר שלח בהארץ.
ועל האוזניים שקטף סבא של יועז הנדל שמעתם?
הנדל טוען שקטיף האוזניים הוא רק סיפור.
עודה בשאראת לא עקב אחר ההתפתחות בפרשת האוזניים.
אחותו של ניב אסרף לא עשתה גבות בגללו. הוא דווקא כן.
הסטטוסים האחרונים שכתבתי השבוע, שאולי יעניינו אתכם.
תחילת שבוע הפסטיבל.
ניו ג’רזי.
חרדת שדה תעופה.
ארנבי שוקולד. סיום.
מי היה מאמין שדרמה משפחתית מתחוללת פה בין אמיר חצרוני לבן דודו העני, הלל קניגסברג.
משעשע ביותר. והמלצה לכולם: אל תדחפו את האף שלכם לרחם, לחצוצרות ולצינורית הזרע של אחרים. אפילו שהם בני דודים שלכם.
* אמירה זו אינה סותרת את דעתי על ההפריות ההמוניות ומסכנות החיים והיקרות שמאפשרת המדינה.
מח’ מנויים
את הקפאת העיתון לשבוע עושים במח’ המנויים של ידיעות באתר שירות המנויים, גום מקבלים מיד סמס אישור עם התאריכים המבוקשים.
באתר של מעריב זה נראה הרבה פחות מרשים, סתם טופס צור קשר בלי אישור ובלי כלום.
נו, חשבתי לעצמי טרם המראה, מעריב בטח יחכה לי ליד הדלת כשאשוב.
מה הופתעתי הלילה לראות ליד הדלת ארבעה מגליונות ידיעות של שבוע שעבר. והבוקר, היום הראשון אחרי ההקפאה, לא הגיע עיתון. נו, בבקשה.
התקשרתי, התנצלו, שלחו עיתון.
תוצאה: 1:0 למח’ המנויים של מעריב.
לפני פיזור
חופשה מהעבודה, כל עבודה, היא מצרך חיוני לכל אדם בעולם. אל תוותרו עליה.
שגרת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? השבוע:
קריית טבעון, משמר העמק, סינמטק ת”א. מסודר כרונולוגית.