הכותרות
♦ האם נתניהו אופטימי כי המסר נקלט, כך בכותרת הראשית במעריב? או שהוא גרם למשבר, כמו הכותרת הראשית בהארץ? ישר”ה מביא בראש השער, ובפירוט ניכר, את פסילת בג”צ את עתירה נגד ישר”ה.
…הנשיא(ה) מרים נאור תהתה: “אם נקבל את התזה הזאת, יו”ר ועדת הבחירות צריך לשבת יום־יום ולבדוק אם העיתונות דיווחה אמת. אנה נגיע?”השופט עמית הוסיף: “אדוני רוצה איזון, אין איזון. לעיתון הזה יש אג’נדה. אין איזון. בכלי תקשורת ציבורי נאמר שאנו צריכים לתת את הקול השני. כאן זו עיתונות אחרת”.“יש הרבה מאוד עיתונים עם אג’נדה”, הוסיפה הנשיאה נאור.השופט מלצר הטיח בעותר: “עד שביטלו את הצנזורה לקח מאות שנים, אדוני רוצה להחזיר את הצנזורה?”העותר השיב: “אני לא אומר מה לכתוב או לא לכתוב, אחד התפקידים של עיתונים זה לבקר את השלטון. עיתון שכל הזמן מפאר את השלטון לא עושה עליו תחקיר”.הנשיאה נאור הדגישה: “אנחנו לא מחלקים ציונים לעיתון זה או אחר. אנחנו עוסקים בשאלה האם זו מודעה בתחפושת. שם אנחנו”.“זה דבר חריג שבחריג, מודעה בתחפושת. אדוני צריך להיות מודע לכך”, העיר השופט מלצר, “נניח שיש עיתון שרוצה לפאר את השלטון, זה גם לגיטימי”.“לא מחלקים ציונים”הנשיאה נאור הדגישה: “אנחנו לא מחלקים ציונים עיתונות טובה או עיתונות רעה”.השופט מלצר הוסיף: “רוב העיתונות היתה בשעתו עיתונות פוליטית. היו עיתונים שגינו את השלטון, והיו עיתונים שפיארו את השלטון”.הנשיאה הוסיפה: “הארץ מלאה עיתונים מטעם”.כאשר ביקש העותר להסיט את הדיון “לנושא של שלטון בעלי ההון במועמדים לבחירות”, הטיחה לעברו הנשיאה נאור: “כאן קשה לי לראות את זה”. העותר השיב: “התופעה עליה אני מדבר פוגעת בשוויון”, אך הסכים: “זה לא מתיישב אחד לאחד עם הוראות חוק התעמולה”.“אם זה לא מתיישב מה אנו עושים פה?”, השיבה לו הנשיאה נאור, “אנחנו עוסקים בתעמולת בחירות ובמודעות בחירות ואדוני גורר אותנו למחוזות אחרים”. “המימון מצביע על כך שמדובר בתעמולה”, התעקש העותר.הנשיאה מרים נאור השיבה לו: “למה? אומר פלוני או אלמוני אני רוצה לזרוק כספים ולהפסיד, לשיטתו להשקיע כסף כי האג’נדה הזאת נראית לי. אסור?”בנקודה זו סיכמה נאור את הדיון: “אדוני הבין לאן הרוח נושבת, לעיתים אנו שולחים אנשים להתייעץ עם הקליינט, אבל את זה אפשר לעשות גם בהתייעצות פנימית”.העותר ביקש חמש דקות הפסקה, חזר לאולם והודיע לשופטי בג”ץ כי הוא מקבל את עצת השופטים ומושך את העתירה…
♦ ישר”ה נגד ציפי לבני.
מצחיק לראות את הפרסומת הזו שזורה בתוך הידיעה על לבני.
♦ אם 46% מהציבור בישראל חושב שהנסיעה לקונגרס היא צעד נכון, האם ברור לעורכי ישר”ה שלמעשה, רוב הציבור חושב שזה צעד לא נכון?
♦ ידיעות הקדים את יום האישה הבינלאומי עם כותרת ועמודים ראשונים העוסקים באי שוויון המשכורתי בישראל. טענת המקטרגים, הטוענים שאין דבר כזה, אי שוויון בשכר, נסמכת על כך שנשים פשוט עובדות פחות שעות מגברים ולכן מרוויחות פחות. אוקיי, נניח שזה נכון, אבל זה למה? כי עדיין, חלוקת העבודה בין נשים לגברים במשק הבית, בהקשר של טיפול בילדים וגידולם וניהול הבית, נופלת עדיין ברובה על נשים. שותפות שווה ומלאה בין זוג ההורים היוא ברוב המקרים משאלת לב, מכל מיני סיבות ידועות וטחונות. אין סיבה לחזור על כך כאן.
♦ מאקו מתאר את הסקר שלו כאחרי הנאום, הליכוד ונתניהו מתחזקים. ידיעות מעדיף את הכותרת “אין שינוי דרמטי, ומתייחס גם לסקר של ערוץ 10, וכותב במפורש: “בסקר ערוץ 10 משתפר מצבו של הליכוד בשני מנדטים והמפלגה מקבלת 23 מנדטים, כמו המחנה הציוני”?
♦ סיפור תמוה: אב הבית לשעבר, מני נפתלי, התקשר לכמה עובדים במעון רה”מ והקליט את השיחות, בניסיון לחזק את טענותיו נגד הנתניהוז. אחת מהנשים עמן דיבר הטיחה בו שהטריד אותה מינית כמה פעמים. נפתלי מיהר והעביר את הקלטת למשטרה ואמר לחדשות 2 שזה “מסע רדיפה מתוכנן, עלילת דם”. איך מסע רדיפה מתוכנן אם נפתלי הוא זה שהתקשר אליה מיוזמתו, ועד אותו רגע אותה אישה לא צייצה בנושא? באותה ידיעה, המתפרסמת בישר”ה, לא כתוב כלל שנפתלי הוא זה שהתקשר לעובדים, ושמיהר להעביר את הקלטת למשטרה.
♦ מה אפשר לומר על שובו (החלקי) של גדעון סער? שאין לסמוך על אף מילה של פוליטיקאי. אף פעם.
פוסט מורטם על הנאום
בסוגיה המהותית, נתניהו צודק. הנקודות שהעלה בנאומו הן נקודות נכונות. צריך להתריע, צריך להסביר, צריך להניף את הדגל הנכון הזה ולקרוע את המסכה מעל פניהם של האייטולות. העניין הוא הדרך. הצורה. במקום להפוך לבן־בית בבית הלבן, לבעל הברית הקרוב ביותר של הנשיא אובמה, לזה שיכול להשפיע מבפנים (כפי שהשפיעו קודמיו של נתניהו – שרון, אולמרט ואפילו ברק), הפך נתניהו ל״פרסונה נון גראטה״ בחדר הסגלגל. הוא היה צריך לנהוג כבוד בנשיא האמריקאי, לייצר איתו יחסי אמון, לעשות מחווה או שתיים, להגיד אמת. הוא עשה ההיפך. הוא ניסה להדיח את אובמה, בהשפעת פטרונו אדלסון, הוא מכר את האינטרס הלאומי הישראלי למען אינטרסים צרים וזרים – ואחר־כך בא בטענות על כך שאובמה לא מקשיב לו (בן כספית, מעריב)
—
“נתניהו סיים את נאומו, וזה היה הזמן לעוד עשר דקות של תשואות. בין אם נתניהו השיג את מטרותיו לחבל בהסכם עם איראן או לא, דבר אחד בטוח: תגובת בית הנבחרים לנאום הזה הייתה בלי ספק המציצה הכי ארוכה שקיבל יהודי אי פעם” (ג’ון סטיוארט, הדיילי שואו).
הקטע הזה מתוך התוכנית הוסר מיוטיוב.
משתכשכים בביצה
♦ עמיר קורץ עובר מכלכליסט ליח”צ.
♦ דוד אברהם עוזב את וואלה ברנז’ה. אם יש פה מישהו/י הרואה עצמו מתאים לתפקיד, נא לפנות לדוד השני,ורטהיים.
♦ אחרי למעלה מעשור, נטע גורביץ, העורכת הראשית של ידיעות ספרים, פורשת.
♦ בסינמטק ירושלים תיפתח במוצ”ש תערוכת צילום של איל פלד, שסובל מאפאזיה בעקבות אירוע מוחי חמור שעבר לפני כמה שנים. אתי אברמוב ראיינה אותו היום במוסף 24 שעות של ידיעות. שווה לקרוא, אם נופל לידיכם.
יש עורכים בבית?
יעל שוב על נסים:
נגה ניר נאמן, כתבת חדשות ערוץ 10, מסכמת כתבה על מטוס נוסעים שהתקשה לנחות בערפל, ובסופו של דבר הנוסעים חולצו ממנו ללא פגע: “מול תמונות כאלו קשה לשים בצד את הקלישאות ולהימנע מהמילה נס, אבל גם מומחי התעופה, אנשי המקצוע, מגדירים זאת כך בדיוק”.
עו”ד דין גל פלג, טייס ומומחה לבטיחות טיסה: “מרגע שהמטוס יורד מהמסלול חומרת התוצאה היא כבר בידי המזל, וכאן היה מזל”.
אודי זוהר, לשעבר מנהל רשות התעופה האזרחית: “רק המזל מחליט אם זה יהיה אסון או לא, כי כשמישהו נוחת בלי שהוא שולט באיפה הוא נוגע, איך הוא נוגע, יכול היה להיגמר רע מאוד כולל אולי שריפה”.
אז מתברר שבניגוד לדברי הכתבת הנלהבת, המומחים דווקא כן מצליחים להימנע מקלישאות, ומדברים על מזל, ולא על נס, שהם אינם היינו הך, למרות טענתה של נגה ניר נאמן.
הגיע הזמן שכתבי חדשות יפסיקו לבלבל בין שני המונחים, ויעזבו את אלוהים בשקט.
תרבות
♦ מי כתב את הסיפור האבוד של ארתור קונן דויל (מיכאל הנדלזלץ).