הכותרות
♦ מצחיק לראות את הכותרות הבוקר. בישר”ה ההפגנה זוכה לריבוע קטון בשער עם הכותרת: “הליכוד נגד דגן: חסר אחריות”. נו מה יגיד הליכוד?
במעריב ובהארץ קובעים בכותרת הראשית ובהפניה אליה: “רבבות הפגינו…”
בן כספית, כמצופה, על נאום דגן: “מדם לבו“.
בידיעות חוגגים עדיין את חשיפת שישי, וסערת המסמכים שחשף נחום ברנע בידיעות נמשכת.
בשער: “ליברמן ובנט: נתניהו הסכים לנסיגה גדולה”.
גם בכפולה הראשונה של העיתון ממשיכים לעסוק בכך, ובתגובות ברחבי הקשת הפוליטית. יחד עם זאת יש לשים לב למה שכותב בעל התפילה עצמו, ברנע:
האם נתניהו התכוון להגיע להסכם על בסיס העקרונות האלה? אני מעריך שלא. הוא התכוון להוכיח לאמריקאים שהוא נועז ופרגמטי, ואחר כך לקבור איכשהו את הניירת. זאת הבעיה הגדולה של נתניהו בכל מה שנוגע ליחסי חוץ, כולל ליחסים עם אמריקה: אין אמינות. התרגילים שקופים מדי, מסורבלים מדי. הם נגמרים בלא כלום. המסמכים שפרסמתי… לא אומרים שנתניהו הסכים לחלוקת ירושלים. להפך: הם אומרים שהעיר תישאר מאוחדת. נתניהו תוקף את הידיעה על מה שאין בה. אבל באזכור המאוד כללי וזהיר של סוגיית ירושלים במסמכים נאמר שלפלסטינים יש אינטרסים במזרח העיר, וחייבים להתייחס אליהם בהמשך המו”מ.
בשלהי הידיעה המרכזית בכפולה, עליה חתומים איתמר אייכנר ויובל קרני נכתב:
…להגנתו של רה”מ התגייסו השרים ממפלגתו משה (בוגי) יעלון ויובל שטייניץ. “זו טיוטה שלא התקבלה ע”י הצדדים והיא אינה רלוונטית. הפרסום עושה מניפולציה לטיוטה אחת מתוך רבות שהאמריקאים שמו על השולחן במטרה לתווך בין הצדדים ולהציג הבנות שעל בסיסן יחל המו”מ, אמר יעלון. השר שטייניץ טען כי עיתוי הפרסום, שבוע וחצי לפני הבחירות, נובע ממניעים פוליטיים. “המטרה בו היא לא לחשוף משהו בפני הציבור, אלא להעביר קולות מהליכוד למפלגות אחרות ולסלול את דרכם של הרצוג ולבני ללשכת רה”מ” אמר.
ישר”ה מביא את תגובתו שלו ל”מסמך הוויתורים” עם שער ובו ציטוט של דניס רוס, האיש שניסח את המסמך: “לא מסמך ולא ויתורים“. לדבריו, לא הייתה טיוטה ב-2013.
לדברי רוס, הדיפלומט שניהל את המגעים עם עו”ד מולכו והנציג הפלשתיני, “הכוונה היתה לסיעור מוחות, שמטרתו יצירת מסמך אמריקני – שאליו יכלו הצדדים להביע התנגדות”. עוד הוסיף רוס כי “במשך שנות הדיונים שלנו הצענו מספר טיוטות לפני ואחרי אוגוסט 2013, אך לא היתה טיוטה באוגוסט 2013. בכל מקרה, לצערי המגעים לא צלחו”.
♦ ynet: מאיר דגן בנאום חייו (הכותרת הראשית של האתר אמש).
לדברי דגן, “שש שנים ברציפות מכהן בנימין נתניהו כראש ממשלה, שש שנים שבהן הוא לא הוביל מהלך אמיתי אחד לשינוי פני האיזור, או ליצירתו של עתיד טוב יותר. במשמרת שלו ניהלה ישראל את המערכה הארוכה ביותר מאז מלחמת השחרור. בשביל מה לך להיות אחראי לגורלנו אם אתה כל כך מפחד לקחת אחריות?”. דגן ביקש להבהיר: “אני לא פוליטיקאי ולא איש ציבור. וגם לכאן הגעתי הערב ללא שאיפות אישיות, ומבלי לחפש תפקיד וללא טינה או מרירות”.
לא פוליטיקאי ולא איש ציבור? אז מה כן? אזרח מודאג?
♦ בעניין דגן ונאום הדמעות, כמו שהוא מוכתר בעיגול צהוב בשער ידיעות, יש משהו שלא נאמר. נשאלו השאלות על עיסוקיו העכשוויים שהשתיקה יפה להם (מן הסתם עיסוק בתוצריה הביטחוניים של ישראל) ובחבירתו לאהוד אולמרט(בתשובה לקושמרו באולפן שישי אמר דגן שהוא עדיין מחכה להכרעות האחרונות בעניין אולמרט. הוא כמובן נגד מעשים פליליים, אבל עוד לא נאמרה המילה האחרונה בעניין, לדעתו), אבל אני רוצה להתייחס דווקא למשפט שמופיע בשער ידיעות, למשל: “….ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, העובר בימים אלה טיפולים קשים…”. גם בן כספית, המתאר את דגן, לא קולט (או מתעלם): “רזה, חיוור, רועד, מודע לגודל השעה. עומד, בשארית כוחותיו, מול ההמונים, דומע, מנגב את הדמעות, מכחכח בגרון החנוק, ומדבר. מדם הלב הרותח”.
הטיפולים הקשים הללו משפיעים על הגוף (“רזה, חיוור, רועד…”) ועל הנפש. הם מערערים את האדם לחלוטין (זמנית, כמובן) ומביאים אותו למצבי קיצון. אשר על כן, ממש לא בטוח שאם לא היה דגן כעת בעיצומם של “טיפולים קשים”, היה נראה ונשמע כך.
♦ אחוז ההצבעה בסקריר המתמשך (בטור משמאל), באשר לשאלה האם נתניהו ראוי להיות רה”מ הבא, קבוע: 72% מהמשיבים מקרב קוראי הבלוג חושבים שלא. מה הקשר בינו לבין מה שיקרה פה בעוד תשעה ימים? אין לדעת.
יום האישה הבינלאומי
למה בכלל צריך להביא נשים שיכתבו בעיתון, למשל בידיעות? האין הן כותבות ביומיום? מי בכותבות, ודאי תשאלו? או. רעייתו של הרמטכ”ל הפורש, רויטל גנץ, לינור אברג’יל, השחקנית, דוגמנית, במאית שנאנסה. דורון מטלון, החיילת דוגמנית שהודרה, ונחמה ריבלין, רעייתו של הנשיא. אה, והשחקנית אלמה דישי. ב-24 שעות מרואיינות ריטה ועוד ארבע שפיות. אה, ויש גם חיילות קרביות, לקישוט.
בהמגזין של מעריב המצב לא יותר טוב, ראו בשער. חו”ח שלא נחרוג מהקונבנציה, מהעזר כנגד, מהתפקידים המסורתיים של הנשים.
צבא, ביטחון והתנחלויות
אלוף פיקוד מרכז ביטל שטח אש כדי לאפשר את הרחבת מעלה אדומים.
המלזי
הייתי די בהלם: שנה? שנה עברה מאז נעלם המטוס המלזי? איך יכולהיות? זה לא היה לפני שנייה וחצי?
קרימינולוגיה והפרס
פרס ישראל בספרות עשה פה ים כותרות בעקבות התערבותו של נתניהו במינוי השופטים. אבל הנה פרס אחר, קטן, שנדחק לעמודים האחוריים, ולא מזיז כהוא זה לאיש: חתן פרס ישראל בחקר העבודה הסוציאלית והקרימינולוגיה הוא פרופ’ דיוויד וייסבורד מהפקולטה למשפטים באונ’ העברית.
…במחקריו פורצי הדרך פרופ’ וייסבורד בחן את השפעת מיקוד מאמצי אכיפה במקומות מועדים לפורענות והראה במחקרים אמפיריים רחבי היקף כי מיקוד מאמצי האכיפה במקום אחד אינו מוליך בהכרח לנדידה של פשיעה למקום אחר, אלא משפר באופן משמעותי את המאבק בפשיעה… מחקריו מציעים הסברים מגוונים להיווצרותם של מוקדי פשיעה המהווים בסיס להתערבות ממוקדת במניעה ובהתמודדות עם פשיעה. למחקריו… השפעה רבה על שיטות הפעולה של כוחות משטרה ברחבי העולם, לרבות משטרת ישראל, והדבר סייע להן לייעל את מאמצי האכיפה שלהן ולשפר את איכות החיים של ציבור האזרחים…
אז כמה היו בהפגנה?
הארץ הביא את שני הנתונים: דעת המארגנים, 50 אלף, וגורמים רשמיים, 25-30 אלף.
לפי דעת בן כספית במעריב היו באירוע 50 אלף.
לפני פיזור
שבת - אצבעות שחורות.
שישי – בר וביבי.