לפני חודש, ב-7 בספטמבר, ראיין אלון הדר את רוג'ר ווטרס, מייסד הפינק פלויד. כעבור 11 יום פורסם הראיון במוסף החג של ערב סוכות. אתמול (רביעי) העלה ווטרס לעמוד הפייסבוק שלו מכתב לעורך "ידיעות אחרונות". הנה הוא לפניכם (לא נגענו):
אדון נכבד,
אינני קורא עברית, ועל כן נאלצתי לחכות לתרגום המאמר שפורסם בעיתונכם ביום רביעי שעבר, 18 בספטמבר, אשר התבסס על ראיון איתי שנערך על ידי אלון הדר באמסטרדם בשבוע שקדם לכך.
מבלי להוסיף שמן למדורה, אני מרגיש שאני חייב הסבר למעריציי בישראל. המאמר היווה עיוות משמעותי של הראיון שנערך עמי.
השאלות, כמו התשובות, שונו בכתבה, נותר לי רק להניח שעל מנת לרצות את אג'נדת העיתון.
השיחה השקולה, המידתית והאנושית שהתנהלה ביני לבין אלון באמסטרדם הייתה דרך עבורי לתקשר באופן ישיר עם מעריציי בישראל, להסביר את עמדתי על תנועת החרם (חרם, משיכת השקעות וסנקציות– BDS), לפרוץ ולשבור חומות, ולשפוך אור הן על אי הבנות שייתכן וקרו, והן על ביש המזל אותו אנו חולקים.
הראיון נכתב מחדש כמריבה כוחנית ובוטה. משתמע, לאחר סילופי הדברים, שמטרתו לשמר את הסטטוס קוו, להרחיק אותי מהמעריצים שלי בישראל ולסגת ככל הניתן מהדעה לפיה לכל האנשים באיזור מגיע לחיות בשלום, בצדק, בשוויון זכויות ותחת אותם חוקים – ללא הבדל צבע, גזע או דת.
בנוגע למאמר עצמו, התוכן הערוך רווי במידע שגוי. כפי שאתם יודעים, יש ביני לבין עיתונכם חוזה מחייב לפיו עלי לאשר את הציטוטים שלי לפני הפרסום. כשלבסוף נשלח אלי תרגום המאמר באנגלית, אף על פי שהיה מעט מאוד זמן לפני שהעיתון יצא לדפוס, ישבתי חצי לילה בניסיון לתקן כמה מן השגיאות הבוטות ביותר אך התעלמתם ממרבית התיקונים.
אינני מתכוון להיות קטנוני או נוטר טינה, אך עלי להזכיר שתי דוגמאות לסילופי דבריי. ראשית, במאמר נטען שאני יוצר קשר עם מוזיקאים דרך-קבע כדי לשכנעם לא להופיע בישראל. לא כך הדבר. מעולם לא כתבתי לאלטון ג'ון או לריהאנה, כפי שנכתב. למעשה, לא נקטתי בפעולה מסוג זה מלבד במקרה של סטיבי וונדר בנוגע למופע התרמה לצה"ל בלוס אנג'לס, ובמקרה של אלישיה קיז. ישנו עוד אמן בריטי אחד אליו פניתי, אולם המכתב אליו נשלח בחשאיות מלאה וכך גם ישאר. יאמר לזכות אלביס קוסטלו ורבים אחרים שהם תמכו בחרם לפניי.
זה נכון שלאחרונה כתבתי מכתב פתוח לקולגות שלי ברוקנרול ובו הצהרתי על תמיכתי בחרם, וביקשתי מהם כאחד להצטרף לתנועת החרם. אנו מנסים בדרכי שלום, דרך תנועת החרם, לעודד את הממשלה שלכם לשנות את המדיניות הקולוניאלית שלה ואת מדיניות האפרטהייד.
ישנן עוד הרבה דוגמאות לסילופים ושקרים במאמר שפורסם; אביא עוד דוגמא. אלון שאל אותי מה הייתי רוצה לומר לבנימין נתניהו. בתשובתי הצעתי שבהתבסס על ניסיון העבר, ככל הנראה לא הוא יהיה המנהיג שיוביל משא ומתן צודק לשלום, ועל כן ייטב אם יחפש את "האחד" אשר עשוי להיות ה'דה-קלרק' הישראלי.
לאלו אשר אינם יודעים, פרדריק וו. דה קלרק היה הנשיא הלבן האחרון של דרום אפריקה ונודע בעיקר כמי שהיה אחראי לביטול משטר האפרטהייד הגזעני ולהובלת משא ומתן שהוביל להפיכת דרום אפריקה למדינה דמוקרטית מלאה בה בני כל הגזעים, כולל הרוב השחור, נהנים משיוון זכויות מלא. דה קלרק הוא חתן פרס נובל לשלום לשנת 1993 יחד עם נלסון מנדלה על תפקידם בהפלת האפרטהייד בדרום אפריקה. למען הסר ספק, אני טוען שישראל, כמו דרום אפריקה בעבר זקוקה למנהיג שמוכן לשאת ולתת לטובת שלום הוגן וצודק על בסיס שוויון זכויות.
אני מצרף בזאת תרגום של המכתב הזה בעברית כמו קישור לתמליל לציטוט של כל השיחה שלי עם אלון באמסטרדם:
http://rogerwaters.com/interview.
בכבוד,
רוג'ר ווטרס
את תגובתו של אלון הדר לא ניתן היה להשיג. ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב.