כל כתב רכילות מתחיל יודע היטב איך מגה-זוגיות מתהווה: בהתחלה מגיעות השמועות. החבר של ההוא נשבע שההוא וההיא מתקרבים ו"בטוח יש שם משהו". אז הכתב ממטיר מבול של טלפונים לכל העולם ואוחצ'ו כדי לברר מה זה ה"משהו". תגדיר "משהו", מה זה "התערבבו", אז חד פעמי או תלת ומעלה.
אחרי כמה ימים, קולגות שנמצאים ביחסי ידידות עמוקים ונשברים בחקירה, או אויבים שנמצאים ממש קרוב ומגזימים בתיאורים, מתחילים להודות שההוא וההיא "הכי ביחד שאפשר". באותו הרגע כתב הרכילות מדביק מקור למקורב ומכין את האייטם. במקביל, הוא מגלה שההוא התראיין אצל ההיא, למרות שההוא שר בממשלה לפני בחירות וההיא מגישת חדשות בכירה. עלה לך? עלה לי. זה אסור? זה מותר? זה חוקי? עזוב, תראה ת'שנדלירררר.
אחרי האייטם הזה גדעון סער וגאולה אבן עוד ניסו להתחבא, אבל אז הגיעו התמונות מהמפגש עם ההורים – קודם אבן יצאה ורק אז סער. התמונות הוציאו את הזוג המלכותי מהארון ומאז הם נראים בציבור. יפים, חזקים, ממלכתיים בהופעת רוק ובשבת תרבות. וכמובן שאחר כך הם ניצחו בבחירות של 2013, התחתנו, הביאו לעולם יורשת עצר חמודה, הפכו ב-2017 לראש הממשלה ורעייתו המצודדת, הפגיזו את אירן והם חיים בעושר ואושר עד עצם היום הזה.
להפוך אבן אבן
רגע, שנייה. משהו בסיפור הזה לא עובד. אז ציפי לבני ראתה את הראיון של סער לאבן בערוץ הראשון ואמרה ב"מצב האומה" שלדעתה "השאלות באמת היו קלות מדי". כולם צחקו. מה, לאף אחד אין בעיה עם זה שמגישת חדשות מהערוץ הציבורי ראיינה את בן זוגה השר חודשיים לפני בחירות בלי שום גילוי נאות רק כי עדיין לא ידענו שהם ביחד? ואחרי שכבר ידענו – מה, אף אחד לא חושב שיש בעיה עם זה שהיא עדיין לא התפטרה, השעתה את עצמה או הקפיאה את נוכחותה על המסך עד סיום משדרי הבחירות? ולמה אף אחד לא יוצא להפגנה, מניף שלטים, זורק לכיוון הכללי של גאולה אבן?.
כתבי הרכילות – אלה שנחשבים בעיני יאיר לפיד ושכמותו למיץ של הזבל העיתונאי – עשו את העבודה, אבל הפרשנים הפוליטיים, כתבי המדיה ואנשי ועדת הבחירות נרדמו בשמירה. והטוקבקיסטים, הו הטוקבקיסטים, הם יודעים להתעורר כשחנין זועבי מפליצה, אבל כשזוג כל כך מתוק, יהודי וימני – ההוא הביא אותנו למקום השביעי בעולם במתמטיקה וההיא ממצמצת את עיניה הכחולות והגדולות בחינניות של מכונת ירייה בנורמנדי – כולם פתאום שותקים.
וחבל שכך. כי במקום לשתוק, חייבים לדבר על זה: אם היה מדובר בזוג שמאלני, האם גם אז הטוקבקיסטים היו שותקים? אם היה מדובר בערוץ מסחרי, האם גם אז הממשלה או ועדת הבחירות היו ממלאות פיהן מים? אם היה מדובר באייטם שלא מתחיל ברכילות עסיסית, האם גם אז הפרשנים הפוליטיים המכובדים היו מדירים רגליהם מזה ולא רצים להפוך אבן אבן? למה אף אחד לא מדבר על זה שעלה לו ובוחר לראות ת'שנדליר?
אל תהיו זרים, בואו לפייסבוק שלנו!