חברות "תא העיתונאיות" פצחו בקמפיין איסוף עדויות על הטרדה מינית על ידי איש תקשורת. לדבריהן, מדובר בקבוצה גדולה של נשים בתקשורת שאינן מעוניינות להגיש תלונה במשטרה. האם ראוי לפרסם את הנושא ללא שמות או הגשת תלונה? "באמצעות העדויות נוכל לפעול באופן חוקי ומעשי", כתבה הדס שטייף. "ההתנהלות במחשכים יוצרת חרושת שמועות מכוערת", השיבה לה עיתונאית "הארץ"
""עדויות המצביעות על דפוס התנהגות חוזר של אותו בכיר|צילום: lili41, Istock"לידי חברות התא הגיעו מעל 40 עדויות של נשות תקשורת שלטענתן הוטרדו מינית, פיזית ומילולית, במשך תקופה ארוכה, בידי איש תקשורת בכיר", כך פרסמו אתמול בעמודי הפייסבוק שלהן כתבת המשטרה של גלי צה"ל, הדס שטייף, ומנכ"לית המרכז לאסטרטגיה תקשורתית "אג'נדה", ענת סרגוסטי, החברות בקבוצת "תא העיתונאיות". "העדויות מצביעות על דפוס התנהגות חוזר של אותו בכיר, העושה על פי החשד שימוש לרעה בשמו, תפקידו ומעמדו, תוך שימוש לרעה בכוח המשרה.
"התא ממשיך לאסוף עדויות ומזמין נשים נוספות שנפגעו, על פי החשד, מידיו של איש התקשורת הזה או אחר, לפנות ולמסור את עדותן. סיפורן וזהותן יהיו חסויים. באמצעות העדויות שלכן, תוכלנה חברות תא העיתונאיות לפעול באופן חוקי ומעשי נגד איש התקשורת בפרט, ובתופעה בכלל", כתבו.
תא העיתונאיות מורכב מנשים עיתונאיות מכלי תקשורת מרכזיים ברחבי הארץ, מתמקד בנושא "נשים בתקשורת" ודואג לענייניהן. כבר במפגשיו הראשונים של התא, שנערכו בשנה שעברה, העלתה שטייף טענות לעדויות של נשים בתחום שנתקלו בהטרדות מיניות על ידי אותם אנשי תקשורת, אך סיפרה כי היא נמנעת מלפרסם זאת כי הנשים אינן מעוניינות להגיש תלונה. לפני כשבועיים, הנושא עלה מחדש בקבוצת העיתונאיות. ואתמול, לאחר פגישה בנושא, החליטו להמשיך ולאסוף עדויות.
"פעילות מכוערת במיוחד"
שטייף. חברות התא מתכננות לאסוף את התלונות ולהגישן למשטרהאבל בעוד המטרה של אותה קבוצה היא לשים סוף לתופעה ולהוציא את הדברים, אם קרו, לאור, יש מי שמבקר את אופן ההתמודדות של הקבוצה עם העדויות שעלו. טלי חרותי-סובר, עיתונאית "הארץ", פרסמה בלוג בנושא ובו היא מציעה להפסיק את חרושת השמועות ולפרסם את העדויות כלפי אותו האדם בפייסבוק עם שמו. "פעילות מכוערת במיוחד מתרחשת ממש עכשיו ברשת – תא העיתונאיות, תא רציני בדרך כלל – עוסק באיסוף עדויות כנגד איש תקשורת בכיר על הטרדה מינית", כתבה בבלוג, "עד היום נאספו לא פחות מ-40 עדויות. זו כמובן לא הבעיה. ממש לא. הטרדה מינית חייבים לחשוף ומהר, הכי מהר. הבעיה היא הדרך. שבועות שטורח התא לפזר אין סוף רמזים על אותו אדם, אבל לא לומר את שמו. ההתנהלות במחשכים יוצרת חרושת שמועות מכוערת שאסור לנו לתרום לה. מזכירה את ה'בכיר בצבא שנחשד' וה'בכיר באוניברסיטה שנחשד' ובשלב הבא זו תהיה העיתונאית שנחשדת".
קולות ביקורת נוספים עלו בקבוצה, וטענו כי המצב יוצר גל של שמועות ומכתים את שמם של אנשי תקשורת חפים מפשע. הימנעותן של 40 נשים המועסקות בכלי התקשורת, ביניהן עיתונאיות שתפקידן לעודד הגשת תלונה במקרים כאלה, מלהגיש תלונה בעניין מעוררת גם היא פליאה.
אך חברות הקבוצה דווקא מביעות הבנה גם כלפי הביקורת. "הדילמה שלנו היא אמתית", אומרת ענת סרגוסטי ממקימות התא, "הרי דרך הפעולה העדיפה עלינו כמובן היא שתוגש תלונה והעניין יטופל במשטרה וגם ברמת המנהלים שלו. מכיוון שכרגע אין מישהי שמוכנה להתלונן, ואנחנו צריכות לקבל את הסכמת הנשים כדי להגיש תלונה כזאת, אנחנו מנסות להציף דיון בעניין בתקווה לשכנע נשים להתלונן"
"הביקורת היא לגיטימית", היא אומרת, "אבל מכיוון שאנחנו לא נמצאים בעולם מושלם, זאת האפשרות היחידה שאנחנו רואות כרגע. אנחנו בודקות אפשרויות פעולה ומקוות שתוגש תלונה בקרוב. לגבי הטענה שיש כמה אנשים שאולי מוכתמים בקטע הזה: קודם כל, יש אולי יותר מאדם אחד שמטריד מינית בתקשורת ודבר שני, הגיע הזמן שבכלי התקשורת, אצלנו בבית, איפה שנלחמים תמיד להוציא הטרדות מיניות לאור, ידאגו לסביבה נקייה ממקרים כאלה".
