כמה שעות לאחר פיגוע הדקירה שלשום בגבעת זאב בירושלים, הופץ בקבוצות הווטסאפ סרטון וידאו לא קל לצפייה. הפעם אלה לא היו תמונות זוועה של הנפגעים או של המחבל. התיעוד היה של אמו של אחד מהנפגעים כשהיא מוזעקת לבית החולים. האם זועקת מבכי, מאבדת שליטה, נשכבת על הרצפה וקוראת: "הבן שלי, הבן שלי".

התיעוד הזה היה קשה ופולשני מדי, ואף כלי תקשורת לא שידר אותו. אך לדברי אמנון ברקאי, סמנכ"ל ההפקה של ערוץ 10, "הוא ממחיש עד כמה אופן הסיקור של האירועים האחרונים השתנה". לדבריו, "אנשים מתעדים הכל, כל הזמן. הבחור שמצלם רואה את האשה במצב כזה וממשיך לצלם אותה בבית החולים. זה לא היה מעולם".

הפיגוע בפסגת זאב (צילום: תצפית)
זירת פיגוע בפסגת זאב|צילום: תצפית

את הסרטון הקשה הזה גופי השידור אמנם לא הפיצו, אבל שורה של סרטונים אחרים, שצולמו ברגעי אמת של הפיגועים בימים האחרונים, משודרת ללא הפסקה. אזרחים שנמצאים בשטח שולפים את המכשיר הסלולרי, מתעדים ומפיצים באופן ויראלי - ובאופן מיידי הסיקור מגיע גם לכלי התקשורת.

אפשר להצביע על כמה שלבים בהתפתחות הסיקור של אירועים כאלה. לפי ברקאי, שהחל את דרכו כמפיק בערוץ 1 בתקופת האינתיפאדה הראשונה, "פעם היינו שולחים צלם לשטח והיה לוקח לנו שש שעות לפתח את הפילם ולהביא תמונה או וידאו לשידור". בשלב השני, באינתיפאדה השנייה, כבר היה ניתן לשלוח קלטות וידיאו - ובמקביל היו ניידות לווייניות שהעבירו חומרים מהשטח. באירועים בשנים האחרונות, ובכלל בשידורים חיים, נעשה שימוש בשירות לייב יו, שמעביר שידור בזמן אמת על גבי הרשת הסלולרית, לעתים באיכות נמוכה.

אבי וייס, מנכ"ל חדשות 2, אומר כי מודל הסיקור עבר לשלב חדש. לדבריו, "בעבר אם כלי תקשורת השיג תיעוד של הפיגוע זה היה הישג מרשים. כיום לכל אחד יש תיעוד מהאירוע בתוך שניות. ״החומרים זורמים למערכת תוך שניות, לפני שצוותי הצילום והכתבים מגיעים לזירות. זה כמובן לא מפחית את הצורך בצוותי צילום מקצועיים ובכתבים בשטח, שימשיכו ויביאו את המידע, התמונות הקולות והראיונות המיוחדים".

איילה חסון, מנהלת חטיבת החדשות של ערוץ 1, אומרת כי "צורת דיווח כזו מעולם לא ראינו. אתה מקבל צילומים אותנטיים של אירוע בהתהוותו. עוד לא הספקנו להפנים את השינוי הזה. מרשל מקלוהן עצמו לא הבין עד כמה תהיה קידמה טכנולוגית ותהיה משמעות למשפט שהוא טבע, 'המדיום הוא המסר'".

לסרטונים האלה יש אפקט תודעתי על הציבור והשפעה על מקבלי ההחלטות?

"יש לזה משמעות עצומה. הם מכתיבים ומייצרים מציאות. כשאתה רואה את המחבל רץ, נועץ את הסכין ואחר כך נורה למוות, זה מייצר אימפקט אדיר גם על האזרחים וגם על מקבלי ההחלטות".

איילה חסון (צילום: Oyoyoy ויקיפדיה)
"עוד לא הספקנו להפנים את השינוי הזה". איילה חסון|צילום: Oyoyoy ויקיפדיה

אזרחים־עיתונאים

שינוי מסקרן הוא הדחף של כל אדם שנוכח באירוע כזה להיהפך בעצמו למעין עיתונאי — לשלוף את הטלפון הסלולרי ולתעד. "לפעמים אתה גם רואה סרטון שבו חלק מהנוכחים רצים מבוהלים וחלק פשוט עומדים ומתעדים", אומרת חסון. "זה טרנד, וטרנד הוא דבר מדבק. אנשים רואים שאחרים מתעדים — אז גם הם מתעדים, ואז מקבלים תמונות של פיגוע מארבע־חמש זוויות".

אף שהחומר המצולם מגיע בזמן אמת מהשטח, זה לא מייתר את הצורך בכתבים. "גם כיום הכל מגיע מהכתבים", אומר ברקאי. "הם אלה שעומדים בקשר עם המקורות שלהם, הם אלה שחברים בקבוצות הווטסאפ שבהן עולים החומרים, והם מזרימים אלינו". לעתים הכתב בשטח הוא גם זה שבודק אם היה תיעוד לאירוע במצלמת אבטחה, ודואג להעבירה למערכת.

בכל מקרה, החומרים מהשטח לא מונעים מגופי השידור לשלוח כתבים לשטח באירועים משמעותיים. "זה נכון שאתה פחות היסטרי להגיע לזירה מיידית, כי עוד לפני שהכתב יגיע למקום התמונות כבר יגיעו. אבל אתה חייב להיות שם. אתה צריך להחזיק משם שידור או להביא חומרים נוספים", אומר ברקאי. לדברי חסון, "אין תחליף לעבודה עיתונאית אמיתית".

החומרים שמגיעים מהשטח מעמידים בפני העורכים ומנהלי חברות החדשות דילמות מוסריות לא פשוטות — אם לשדר את תמונות הזוועה, היכן לטשטש ומתי להימנע מהצגת התמונות. כך, בערוץ 10 טושטש הסרטון ששודר אתמול שתיעד את הפיגוע ברחוב מלכי ישראל בירושלים, בעוד שבערוץ 2 הוא הוצג במלואו. "לא נשדר תמונות של גופות או אנשים מעורטלים, ונטשטש את רגעי הפגיעה", אומר ברקאי. בכל מקרה, לדבריו, לא חלה הקצנה בנושא זה.

זה לא מעמיד אתכם בעמדת נחיתות מול ערוצי המידע החדשים, ששם ניתן למצוא הכל?

ברקאי: "לא. הציבור מצפה מגוף תקשורת לדיווח אחראי ואמין ולא לראות את כל מה שרואים ברשתות החברתיות".

להחלטה אם לשלוח צוות לשטח יש השלכות כלכליות, וגופי השידור אינם בשיאם, בלשון המעטה, מבחינה כלכלית. הירידה בהכנסות של ענף הטלוויזיה גרמה לפגיעה בתקציב של חברות החדשות. רק בחודשים האחרונים נאלצה חדשות 2 לקצץ מיליוני שקלים מתקציבה, ואף קיצצה בתקנים. לדברי וייס, ״עלויות כוח האדם אדירות. מאות עובדי חברת החדשות עובדים ללא הפסקה. גייסנו עובדי פרילנס כדי לעמוד במשימות".

בערוץ 1 המצב רגיש הרבה יותר. הערוץ נמצא בשלבי פירוק ומאות עובדים פרשו ממנו באחרונה. במצב הזה הערוץ נאבק כדי להמשיך לקיים שידור בתנאים כאלה. "אנחנו עם 40% פחות כוח אדם לעומת הסיקור של צוק איתן. לפעמים אנחנו עולים לשידור בלי במאי. הטכנאי נהפך לבמאי", אומרת חסון.

רשות השידור בי-ם, ארכיון (צילום: יוסי זילברמן)
נאבק לקיים שידור. הערוץ הראשון|צילום: יוסי זילברמן

עוקבים בטלוויזיה

בסדרת הפיגועים האחרונה מתחזקת עוד יותר הדומיננטיות של אתרי האינטרנט, שמדווחים בזמן אמת באמצעות התראות למכשיר הסלולרי על כל אירוע. באתרים מדווחים על עלייה של עשרות אחוזים בגלישה בזמן האירועים.

ואולם אף שמכשירי המובייל נהפכו לצינור מידע חשוב לעדכונים בזמן אמת, הציבור עדיין מעוניין להתעדכן בנעשה באמצעות שידורי הטלוויזיה. לצד עלייה משמעותית בצפייה במהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה, יש זינוק בצפייה במבזקים המיוחדים בטלוויזיה כשמתרחש אירוע בזמן אמת, אם גוף החדשות פותח בשידור.

לפי בדיקת TheMarker, בכמה מהאירועים בשבועיים האחרונים, שאירעו בשעות היום מחוץ לשעות הפריים טיים — בהן שיעור הצפייה נמוך יחסית — חל זינוק בצפייה בטלוויזיה כשמתקבל דיווח על פיגוע. עיקר הזינוק נרשם דווקא בערוץ 2, וחברת החדשות שלו שוב נהפכת למקור עיקרי לעדכונים.

כך למשל, בפיגוע הדקירה בשער האריות בירושלים ב–8 באוקטובר, הדיווחים על האירוע החלו להגיע ב–12:20. הצפייה בערוץ 2 זינקה באותו זמן מ–40 אלף צופים לכמעט 190 אלף צופים בסביבות 13:00 (ראו תרשים). בערוץ 10 ו–1 הצפייה נותרה ללא שינוי. הזינוק בצפייה בערוץ 2 נראה בהמשך היום גם בדיווחים מאירוע הדקירה בתל אביב ובקרית ארבע.

הכתבה פורסמה במקור ב-TheMarker

עוד ב-TheMarker: