היוש שרון,

קודם כל, שמחתי לראות איך חזרת בחודשים האחרונים לעניינים אחרי הפרשה הלא פשוטה ששמך נקשר בה. רק לפני שנה החליטה המשטרה לסגור מחוסר ראיות את התיק שנפתח נגדך בחשד לשורה של הטרדות מיניות, וכבר יש לך תכנית ברדיו תל אביב ועוד אחת בערוץ המורשת החדש, והפרצוף הזחוח שלך מתנוסס על שלטי חוצות בנתיבי איילון. כמי שלא נהנה לראות אנשים מאבדים את מקום עבודתם, זה משמח אותי.

מה שפחות שימח אותי היה לשמוע אותך מתבטא במהלך המלחמה. מדי שבוע עלה שמך מחדש באייטמים עם כותרות כמו "האזינו: שרון גל סותם למנכ"ל בצלם את הפה", " שרון גל לח"כ ברכה: 'אתה פושע, לך תדבר בערוץ של החמאס'", "שרון גל קורע לגזרים את דב חנין" וכו'. הכותרות האלה גרמו לי לתהות – האם אתה עיתונאי או מתאבק מקצועי? האם התפקיד שלך הוא לדווח את האמת, את כל האמת ורק את האמת, או להיות דמגוג בשקל?

התהייה הזאת הגיע לשיאה כשהקשבתי לראיון שלך עם מנכ"ל בצלם חגי אלעד מלפני כמה ימים. "אני סופר עד 10 ומרגיע את עצמי, נעשה את זה שקט", הכרזת בתחילת הראיון, כמו אמרת "תחזיקו אותי, שאני לא אשתגע!". כמובן שבהמשך הראיון הטורים עלו, ולבסוף, כמו שאתה תמיד עושה בראיונות האלה, הצבת בפני אותו מנכ"ל שאלה של כן או לא – האם חמאס הוא ארגון טרור?

שחור או לבן, לעיתונאי המגויס אין אפור|צילום: חדשות 2
כשהוא ניסה לענות תשובה מלאה, משהו כמו שחמאס מבצע פעולות לא חוקיות ברצועה אבל שהוא לא יכול לקרוא לו ארגון טרור מתוקף תפקידו שמחייב חופש פעולה בעזה, השתקת אותו והצבת מחדש את שתי התשובות האפשריות – כן ארגון טרור או לא ארגון טרור. הרי בראיונות שלך אין גוונים אפורים, יש רק שחור או לבן. המורכבות של המציאות לא מעניינת, העיקר שתנצח בנוקאאוט.

שלא תבין אותי לא נכון, שרון. זכותך להיות עיתונאי החצר של צה"ל. זכותך לתקוף כפיטבול שלוח רסן את כל מי שמעז לבקר את הצבא במקום לגבות באופן מלא את כל פעולותיו. זכותך לא לבדוק את העובדות לאשורן אלא לצאת מנקודת הנחה שהצד שלנו תמיד צודק. אבל אם אתה עושה את זה, אל תתיימר להיות עיתונאי. אתה לכל היותר עיתונאי מגויס. הנה, אפילו אתה מודה בזה: "אם להראות את התמונות מההלוויה אתמול, 40 אלף ישראלים מישראל היפה, המלוכדת, המאוחדת, המחבקת, החמה, המתגייסת, פעם אחר פעם במבזקי בוקר, זה אומר להיות תקשורת מגויסת, אז אני התקשורת המגויסת", אמרת לאחרונה בתכנית הבוקר של אברי גלעד והילה קורח. "ואם להגיד 'תודה לאל, אין נפגעים', במקום 'במזל אין נפגעים', זאת תקשורת מגויסת, אז אני תקשורת מגויסת. אני אגב מגויס, אני בצו 8. במקרים חשובים, לצורך הסברה, נותנים לי לצאת כדי לדבר".

בעיניי מדובר בהתבטאות מדהימה. אתה בעצם מודה כאן, בפה מלא ועם חזה נפוח, שאתה לא חלק מהתקשורת החופשית. אתה לא עיתונאי, אתה רכוש צה"ל - חייל במילואים שנשלח למשימה מיוחדת בשירות ההסברה הישראלית. הראיונות שלך הם למעשה תוכן שיווקי של הצבא במסווה של עיתונות. אם זה המצב, השאלה היחידה היא למה אתה לא פותח כל בוקר את התכנית שלך בגילוי הנאות הבא: "שלום, אני שרון גל, ואני לא עיתונאי אלא חייל במילואים. במקרים חשובים, לצורך הסברה, נותנים לי לצאת כדי לדבר". כנראה שזה נובע מאותה סיבה שבגללה אתה לא טורח לציין בתחילת התכנית הכלכלית שלך את היותך יזם בתחום הנדל"ן.

מהתקשורת לפוליטיקה. שרון גל (צילום: חדשות 2)
הכי חשוב לשדר כמו יהודים|צילום: חדשות 2
זה לא הציטוט היחיד שלך מאותה תכנית בוקר שחוטא לעבודתך העיתונאית. "לא קל בימים האלה, בעיקר כשאתה רואה את הפער העצום בין מה שקורה באולפני הטלוויזיה ומה שאתה קורא בעיתונים לבין מה שמרגיש הציבור הרחב", אמרת שם, כאילו שתפקיד העיתונאי הוא לבטא את רחשי הלב של הציבור ולא לדווח את העובדות, גם כשלא נעים לשמוע אותן. "אנחנו ישראלים. אנחנו יהודים. אנחנו צריכים לדווח כמו יהודים, אנחנו צריכים לשדר כמו יהודים", המשכת בגבב השטויות שלך, כשאתה ממקם את עצמך לצד עורך "וואלה" ינון מגל ברשימת האנטי-עיתונאים שחושבים שלהיות יהודי זה ערך חשוב יותר מלהיות עיתונאי, כאילו שזה בכלל אומר משהו.

רוצה לשחק את משחק הכן או לא, שרון? אין בעיה. האם זה נכון שאמרת לעובדת שלך לשעבר "אני רוצה אותך על ארבע, תמצצי לי, תרדי על ארבע כלבה" – כן או לא? האם כשעבדת בערוץ 10, נהגת להסתובב ולהתפאר בגודל איבר המין שלך ובמה שאתה אוהב לעשות איתו? האם צ'וטטת ב"אטרף" תחת שם בדוי עם עובד בערוץ ואז הראית לכולם את ההתכתבות שלכם ואת התמונות האינטימיות שהוא שלח לך? ואם כל הדברים האלה לא קרו במציאות, מדוע לא הגשת תביעת דיבה נגד "ידיעות אחרונות"? ואם כל הדברים האלה כן קרו, איך אתה יכול בכלל לבוא לעיתונאים אחרים בטענות מתחום האתיקה והמוסר?

ועוד שאלה אחת - האם יכול להיות שהקו הפופוליסטי הבלתי מתפשר שהצגת לאורך המלחמה, נועד לחפות על הנזק התדמיתי שהפרשה הזאת עשתה לך? כן או לא?!?!

שלך בידידות,

ארי.