היוש רבין,
אז איך בעולם הבא? בטח משעמם רצח. אני לא יודע אם אתה עוקב אחרי כל מה שקורה פה ב-19 שנה האחרונות, אבל למקרה שלא, קבל תקציר מצומצם. ביבי, ההוא שעמד על המרפסת בכיכר ציון, מכהן כראש ממשלה כבר 300 אלף שנה; פרס, ה-Frenemy הנצחי שלך, הפך מחתרן בלתי נלאה לקשקשן בלתי נלאה (וגם לנשיא אהוב - מי היה מאמין?), יוסי ביילין מוגדר כנעדר על ידי הרשויות מאז 2008, מירי אלוני מקבצת נדבות בכיכר מגן דוד ובכנסת עבר חוק שאוסר על עישון במקומות ציבוריים. אוקי, אתה יכול להפסיק להתהפך בקבר.
לפעמים אני שואל את עצמי מה היה קורה אם לא היית מת. אם היית מחליט ללבוש את אפוד המגן לפני הנאום ההוא בכיכר. אם הקליעים היו סוטים ממסלולם ומחטיאים את עמוד השדרה ובית החזה בכמה מילימטרים. אם סוכני השב"כ היו מחליטים ברגע האחרון לא לירות עליך. סתם, אני צוחק, כולם יודעים שזה היה יגאל עמיר. אגב, אח שלו נהיה שמאלן. אתה חבר שלו בפייסבוק?
בדרך כלל אני לא כותב מכתבים לאנשים מתים, מאותה סיבה שאני לא שם פתקים בכותל או מתקשר לשירות הלקוחות של הוט – כי אני יודע שלא יענו לי. אני אפילו זוכר כשבימים שאחרי הרצח, כשהייתי בן 8 בערך, המורה ביקשה מאתנו לכתוב לך מכתב ואני חשבתי שזה מטופש וסירבתי פקודה. אבל אתה יודע מה? דווקא יש לי כמה דברים להגיד לך.
כל חיי התחנכתי על סיפורי הגבורה שלך וגדלתי על המיתוס של הצבר היפה, הפלמ"חניק האמיץ, המרטיר שהקריב את חייו על מזבח השלום. הייתי מגיע לעצרת ביום הזיכרון למותך, ריטואל המוות האהוב על השמאל, ושומע את אותם נאומים מעייפים על התקווה שנגדעה, ההזדמנות שהוחמצה, המנהיג שכמותו לא היה ולא יהיה. אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את השיר הארור ההוא של אביב גפן, הייתי כבר יכול לקנות את דודו אהרון.
יחסית לאיש של חזון, לא ניחנת באיזו יכולת מופלאה של ראיית הנולד. עובדה שבנאום שלך בכיכר מלכי ישראל אמרת שאלימות היא "לא דרכה של מדינת ישראל" וציינת ש"יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות". כמה דקות אחר כך המתנקש הכריע את גורלה של המדינה כולה כשסחט את ההדק.
היום כבר ברור שאלימות היא כן דרכה של מדינת ישראל, ושהיא השתלטה על כל חלקה טובה בה, מרחובות ירושלים ועד למגרשי הכדורגל של תל אביב. השמאל הפך למיעוט נרדף והימין כורת במו ידיו את הענף שעליו כולנו יושבים. האמירה הזאת שאתה חתום עליה, "נילחם בטרור כאילו אין שלום ונעשה שלום כאילו אין טרור", כבר לא ממש מחזיקה. היום מה שהולך זה יותר משהו כמו "נילחם בשלום כאילו אין טרור ונבנה התנחלויות כדי שימשיך להיות טרור".
ואלה זמנים נואשים, כל כך נואשים שהם גורמים לנו להתגעגע אפילו למצביא עם רקורד מלחמות שלא היה מבייש את ג'ינגיס חאן. רק לא ביבי או יאיר, בחייאת רבאק. כי עם כל המגרעות והפגמים שלך, עדיין היית מנהיג עם יותר מסתם יצר הישרדות פוליטי. מנהיג עם חזון. וכל השאר, כמו שהיית אומר, בבל"ת. זהו, אני אפסיק עכשיו, לפני שתגיד לי "חבר, אתה חופר".
שלך בידידות,
ארי.
נ.ב. עכשיו ברצינות, מי רצח את ארלוזורוב?