כששואלים את וניה הימן אם ההצלחה שינתה אותו, הוא פונה מיד לצד המקצועי. "אם היא שינתה משהו, זה רק ביחס לעבודה", הוא מסביר. "הניסיון שצברתי גורם לי להיות הרבה יותר בטוח על הסט. זה בא לי יותר טבעי. בימי הצילום הראשונים שלי שקשקו לי הביצים". הצניעות הזאת די מפתיעה כשהיא מגיעה ממי שהוא אולי הדבר הכי קרוב לבמאי-כוכב בישראל. הימן הצליח בתוך שנים בודדות להגיע להישגים אליהם לא הגיע אף במאי ישראלי לפניו.
הנסיקה של הימן הייתה מהירה. זה התחיל בסרטון שיצר עוד בלימודיו במסלול לתקשורת חזותית בבצלאל – לימודים אותם לא סיים, אגב – בו החליף סמלים דתיים בקנקן איקאה. הסרטון צבר כמעט מאה אלף צפיות, והוביל אותו ליצירת פרסומת לבירה שפירא (כמעט מיליון צפיות); סדרת סרטוני "חיי מדף" בה נתן חיים לדמויות על האריזות בסופרמרקט (מאות אלפי צפיות); וסדרת סרטוני "בקיצור" - אדפטציה לסדרה צרפתית אותה יצר עם רועי כפרי, שהפכה לקאלט והגיעה עד ל"ארץ נהדרת". לכך נוספו עם השנים שורה של קליפים לאמנים ישראלים ובינלאומיים, מאסף אבידן ("Different Pulses") ועד סי לו גרין ("Robin Williams"). וכשהיה נדמה שהשיא הגיע בדמות קליפ אינטראקטיבי שיצר עם חברת Interlude של יוני בלוך ל"Like a Rolling Stone" של בוב דילן, הגיעה ההצעה מקולדפליי.
"קולדפליי רצו להוציא קליפ לשיר 'Up&Up' וחשבו על כמה במאים שהם היו מעוניינים לעבוד איתם", מספר הימן בשיחה שנערכת לרגל השתתפותו בכנס "יוצרים ברשת 3.0" בתל אביב. "המנהלים שלהם שולחים לאותם במאים, לרוב שלושה-ארבעה, בידינג אליו הם מצרפים את השיר ובריף כללי למה הלהקה מחפשת, ומבקשים שתשלח בחזרה סוג של טריטמנט - מין תסריט מאויר או מומחז שכזה".
הבנת למה פנו אליך?
"אני חושב שכריס (מרטין, סולן הלהקה – ב"ב) ראה ואהב את הקליפ שעשינו לדילן, כי על זה המנהל שלהם דיבר כשהם פנו אליי".
כריס מרטין לא מתחבר למאפים
הקליפ "Up&Up", אותו ביים הימן עם גל מוג'ה, גרף עד היום כמעט 60 מיליון צפיות ביוטיוב, וזכה לפרגון מגופי תקשורת רבים בעולם – מ"טיים מגזין" ועד מגזין האינדי "פיצ'פורק". הוא מציג את סדרה של דימויים מעורבבים זה בזה באופן סוריאליסטי: צב ים שוחה ברכבת התחתית, ילדה מתנדנדת בחלל החיצון, הר געש פולט פופקורן וכן הלאה. "ההשראה הראשונית הגיעה מעטיפת האלבום", מספר הימן. "היה שם אימג' של כוכבי לכת כשלידם דגים, זה היה מן קולאז' מוזר כזה. ואז גל ואני חשבנו שזה יהיה מעניין לעשות קליפ שהוא כולו קולאז' לשם הקולאז'. הרי קולאז' זה אחד הדברים שקיימים מראשית הצילום, אבל הוא תמיד משרת מסר כלשהו. אני זוכר שבסרט 'התחלה' של כריסטופר נולאן יש קולאז'ים מדהימים של פריז הפוכה, אבל זה הכל חלק מהסיפור. אנחנו רצינו לנתק את זה לחלוטין - לא רק שהקולאז'ים יהיו שני אימג'ים מנותקים, אלא שגם השוטים שמחברים ביניהם יהיו מנותקים אחד מהשני, כך שהחיבור יצור משהו חדש לגמרי".
ואיך מתרגמים את הרעיון המופשט הזה למשהו שהלהקה תבין ותאהב?
"גל ואני חשבנו אילו תחושות אנחנו רוצים להעביר ואיך נעשה את זה. ואז פשוט הורדנו כל מיני תמונות מהאינטרנט, גזרנו והדבקנו אחת על השנייה. לקחנו למשל תמונה של מסוקים מווייטנאם והדבקנו על פרחים, כאילו שהמסוקים הם דבורים. ואת זה שלחנו ללהקה. בהתחלה לא חזרו אלינו וחשבנו שזה לא קורה. אבל אז, קצת אחרי ההופעה של קולדפליי בסופרבול, המנהלים שלהם יצרו איתנו קשר ואמרו שהם לגמרי בעניין והם לא הספיקו לחזור בגלל ההכנות להופעה. משם כבר התחלנו בעבודה אינטנסיבית של חודשיים על הקליפ".
הלהקה הייתה מעורבת בתהליך?
"כריס היה מעורב מאוד. מתוך 90 שוטים שצילמנו לקליפ, שזה המון, היו עשרה שירדו כי כריס פחות אהב אותם. היה שוט של בגט שהופך לטיל ובדיחות מאפים למיניהם שאני אוהב מאוד והוא פחות התחבר אליהם".
ישראל עלתה בשיחות ביניכם? קולדפליי ידועה כלהקה שמזדהה מאוד עם העם הפלסטיני.
"בטח. דיברנו הרבה על ישראל, אבל לא על פוליטיקה. כמובן שסיפרנו להם שיש המון ישראלים שיהיו שמחים לראות הופעה שלהם בארץ. אתה יודע איך זה, להקה שכל הופעה שלה זה בערך 60 אלף איש, זה לא פשוט".
עבדת על הקליפ עם גל, עבדת על 'בקיצור' עם רועי כפרי. אתה אוהב לעבוד כחלק מצמד?
"בסופו של דבר מדובר תמיד באנשים שאני גם מעריץ את העבודה שלהם וגם מסתדר איתם מצוין ברמה האישית, אז זה כמעט מתבקש שנשתף פעולה".
וכשמדובר באנשים יצירתיים, אין מקום של חלוקת תפקידים כדי למנוע ויכוחים?
"זה דווקא תענוג כשכל אחד מביא לשולחן את מה שיש לו להציע. החלוקה באה באופן אורגני ולא ממקום של 'מחלקות'. זה לא יכול לעבוד עם כל אחד, וגם לא ביימתי עם המון אנשים - בסך הכל עם גל ורועי, ששניהם חברים טובים גם בעבודה".
"אם יש משהו שמספק לי השראה זה דד ליין"
הימן בן ה-30 נולד למשפחה דתית בירושלים. הוריו עלו לישראל מצרפת בשנות ה-70, והוא חזר בשאלה רק בתקופת הצבא. לאמנות הגיע דרך הציור. "לא התעסקתי בווידאו לפני שנרשמתי ללימודי תקשורת חזותית בבצלאל", הוא מספר, "התעסקתי רק בציור. לדעתי בין ציור לווידאו יש משהו מאוד דומה. אני לא יודע לשים על זה בדיוק את האצבע, אבל העולמות האלה פשוט התחברו לי". החיבור היה כל כך טוב עד שבמהרה שקע הימן בעולם הווידאו והשקיע פחות ופחות בקורסים האחרים. "בשנה הראשונה היה לנו שיעור אחד של וידיאו עם ארי עמית ונורא נהניתי ממנו, לכל השאר פחות התחברתי. אמרתי לעצמי שאם אני נורא נהנה בקורס אחד, ובשאר הזמן אני משתעמם או סובל, אז עדיף שאמשיך במה שאני אוהב. התחלתי לעבוד תוך כדי הלימודים ולא הספקתי להכין את המטלות, הגעתי לא מוכן לשיעורים, ולאט לאט הפסקתי להגיע. זאת לא הייתה נשירה הצהרתית או דרמטית".
ובצלאל לא מנסים להילחם כדי שתלמיד שמצליח כל כך בחוץ יישאר בלימודים? לא באו לקראתך?
"האמת היא שבכלל לא, להפך. רציתי למשוך את הלימודים, כי רציתי את התואר. חשבתי שאין לי מושג מה אני עושה, אבל המחלקה הזאת נורא אינטנסיבית, במיוחד בשנים הראשונות, והם לא איפשרו לי לוותר על יום בשבוע. אז פשוט מצאתי את עצמי מחוץ למסגרת. ובכל זאת - השנה וחצי הזאת בלימודים נתנה לי המון, ממש פתחה לי את הראש מבחינת ההסתכלות על אמנות ועל יצירה".
אתה במאי מאוד פורה. מאיפה אתה מקבל השראה?
"אם יש משהו שמספק לי השראה זה דד ליין. זאת גם הסיבה שדווקא בלימודים יש לך הכי הרבה רעיונות, הדד-ליינים קצרים בצורה קיצונית. הרבה יותר מאשר בחיים שמחוץ ללימודים. יש לך כך הרבה דד-ליינים שאתה ממש נלחץ, אבל אתה תספק את הסחורה. אז ההשראה היא לפעמים פשוט דד-ליין. זה אולי יישמע אבסורד, אבל אם אהיה בחופשה ואשכב כל היום על חוף הים, אני אחזור בלי כלום. כשאתה מנקה את הראש, אתה מנקה את הראש לגמרי. כמובן שהרמה משתנה כל הזמן, רעיונות יותר טובים או פחות טובים".
גדלת כילד וכנער דתי. זה משהו שמשפיע על העבודה שלך היום?
"קשה לי לומר כי מעולם לא חוויתי את העולם כמישהו אחר. העבודות שלי לא עוסקות בזהות שלי. היום נורא נפוץ שיוצרים עוסקים בזהות שלהם כל הזמן, אבל אצלי זה אולי משהו עקיף. אולי התפיסות של הומור ואסתטיקה וומלאכת הסטורי-טלינג הגיעו מהעולמות שגדלתי בהם. בעצם, בזמן הלימודים עשיתי מערכון חרדי בשם 'דער מענטש', אם זה נחשב".
"אי אפשר שלא להסתכל על מספר הצפיות"
הימן חולק היום את זמנו בין תל אביב לניו יורק. "את עיקר העבודה היום אני עושה מהדירה שלי מצ'יינה טאון ניו יורק", הוא מספר. "אני חתום בחברת הפקות בשם Pretty Bird שנמצאת בלוס אנג'לס, ודרכם אני מקבל חלק מהעבודות".
אתה מצליח לנהל את כל הפניות בעצמך?
"פחות או יותר. אני לא הבנאדם הכי מסודר וגם לא תמיד בוחר בפרויקטים הנכונים, זה די מה שמרגיש לי נכון לעשות באותו הרגע. חברת ההפקות חושבת יותר כלכלית עבורי".
בימים אלה הימן נמצא בארץ לרגל השתתפותו בכנס "יוצרים ברשת" השלישי, שנערך אמש ביוזמת איגוד המפיקים לקולנוע ולטלוויזיה ובשיתוף משרד התקשורת ויוטיוב. בכנס, שמטרתו לעודד יצירה מקומית בדיגיטל ובניו מדיה ושבו השתתפו מעל 500 איש, העביר הימן כיתת אמן. הוא הציג עבודות, סיפר על תהליך העבודה ועל מקורות ההשראה. "בדרך כלל אני לא אוהב להתראיין או לעמוד מול קהל, לכן בכיתת האמן יותר נוח לי", הוא מספר בראיון המתקיים לפני הכנס, "אני מדבר קצת לפני, מדבר קצת אחרי, נותן מסגרת כלשהי ומראה את העבודה. זה יותר קל עבורי".
דווקא נראה שהכל הולך לך מאוד בקלות. אתה לא רגיל לביקורת מפרגנות?
"בבצלאל לכל פיפס שאתה מביא יש חבורה ענקית של אנשים שמעבירה עליו ביקורת. גם אתה מוצא את עצמך מעביר ביקורת על עבודות של אנשים אחרים, וזה מייצר אצלך איזושהי חשיבה אחרת, הסתכלות אחרת על היצירה של עצמך. הביקורות הן לא כלליות, טוב או רע. הן יורדות לרזולוציות מאוד ספציפיות של אלמנטים בעבודה. אף אחד לא עושה לך הנחות. לכיתה לא משנה אם לעבודה היו הרבה צפיות ביוטיוב".
בוא נדבר על יוטיוב. הכנס נקרא "יוצרים ברשת" ואתה גדלת ברשת. כמה מעניינת אותך כמות הצפיות של סרטון שהעלית?
"אשקר אם אומר שאני לא מסתכל על כמות הצפיות של כל סרטון. אי אפשר שלא, כי זאת אינדיקציה למשהו, גם אם אינדיקציה מטופשת, כמו שכמות האנשים שהגיעו להופעה של מוזיקאי היא אינדיקציה למשהו. אני מנסה שלא להתרגש מזה. נניח, אם לסרטון מסוים יש פחות צפיות, אני משתדל לא להסיק שהוא בהכרח פחות טוב ממשהו אחר. בסופו של דבר זה רנדומלי, בטח לא אינדקציה לאיכות. אבל זאת כן אינדיקציה לקהל".
אם הקליפ לקולדפליי היה מקבל ביקורות מעולות ומעט מאוד צפיות, זה היה מפריע לך?
"אני לא חושב. להמון דברים שאני אוהב לשמוע אין בכלל צפיות, ולדברים שאני לא אוהב לשמוע יש המון צפיות. אפשר להסכים שכמות הצפיות היא אינדיקציה לטעמם של ההמונים".
במי אתה אוהב לצפות ביוטיוב?
"מבחינתי מלך האינטרנט נאמבר וואן זה קותימן. אני אוהב גם את 'ערוץ הכיבוד', הם מדהימים".
מה הלאה מבחינתך? מועמדות לאוסקר עד גיל 35?
"שום תכנית. יש מספיק אנשים שמציבים לי דד-ליינים, אז אני לא אשים לעצמי. אני יכול לתכנן תכניות, אבל מה זה עוזר? סתם מלחיץ. אנשים מתכננים לעצמם תכניות ואז נלחצים שהם לא עומדים בדד ליין. בא לי לעשות סדרה או אפילו סרט קצר אבל אני באמת פתוח לרעיונות".
וקליפ חדש? יש כבר שם גדול בקנה?
"היו כל מיני הצעות, מעניינות יותר ופחות. אני מחפש איך למצוא משהו שיעניין אותי".
