בשנים האחרונות נדמה שהסרטים הכי מדוברים של דיסני הם לא סרטי אנימציה, אלא בעיקר עיבודי לייב אקשן לקלאסיקות ישנות: "קרואלה", "פינוקיו", או "בת הים הקטנה" שעורר מחלוקת, ובדרך ישנו גם "שלגיה" העתידי בכיכובה של גל גדות (שעלייתו למסכים נדחתה בעקבות השביתה של גילדת השחקנים). אבל לאחרונה אולפני וולט דיסני חגגו 100 שנה להיווסדם, ונראה שהדרך בה הוחלט לציין את המאורע היא סרט האנימציה החדש "המשאלה" ("Wish") - מתפקד גם כסרט מקורי עם סיפור שעומד בפני עצמו, אבל גם כמחווה לעבר הענף של דיסני ולרבים מסרטי העבר האהובים של החברה.
"המשאלה" מתמקד בדמותה של הנערה אָשָׁה (אריאנה דבוז, "סיפור הפרברים"), שיחד עם אמה וסבה מתגוררת בממלכת רוסאס. מדובר, כביכול, באי אוטופי, ומגיעים אליו אנשים מכל העולם - וזאת בזכות שלטונו של המלך מגניפיקו (כריס פיין, "וונדר וומן"). כשתושבי המקום מגיעים לגיל 18, הוא "לוקח" מהם את המשאלות שלהם ושומר עליהן במקום בטוח, ומדי פעם בפעם עורך טקס שבו הוא מגשים משאלה אחת. נשמע מקסים? זהו, שלא ממש - התושבים שוכחים את המשאלות שלהם ברגע שבו הן נלקחות, ואין להם אפשרות לממש אותן עד שהמלך יבחר לעשות זאת בשבילם. מה גם שאשה, שבתחילת הסרט מגיעה להתראיין לתפקיד שוליית המלך, נחשפת לפרט שמדאיג אותה מאוד: לא כל המשאלות עתידות להתגשם. המלך בוחר להגשים רק משאלות שבבירור לא יסכנו את שלטונו - כך, למשל, הוא לא יגשים את משאלת הסב של אשה, שבסך הכל ביקש "להשפיע על הדור הבא".
אשה המזועזעת, שמקווה ליצור חיים טובים ומלאים יותר עבור תושבי רוסאס, מבקשת משאלה מכוכב - וזה יורד אליה מהשמיים ובכך בעצם מעניק לה כוחות קסמים. לאורך הסרט, ובעזרתם של הכוכב (ששמו פשוט "כוכב") ושל העז ולנטינו (אלן טודיק), היא מנסה להחזיר את המשאלות לתושבים ולמוטט את שלטונו של מגניפיקו. הוא, מצידו, מרגיש מאוים, ובהתאם הופך להיות צמא יותר ויותר לכוח. המניע הראשוני שלו - הגנה על הממלכה, לכאורה - מתחלף ברשע של ממש.
הסיפור של "המשאלה" הוא בהחלט סיפור טוב; גם אם מסתכלים עליו כסיפור פשוט או כסיפור ילדים - הוא סוחף ומרגש, ויש בו תפניות מעניינות מספיק - אבל גם בבחינת סיפור שמבוגרים יכולים להתפלפל בעניינו. זה קורה בעיקר בזכות הדיון המתבקש שהסרט מציף על דיקטטורה ועל אנרכיזם. לצורך העניין, האם אשה היא רודפת צדק שמתבקש להיות בעדה, או שמא היא עושה בחירות חסרות אחריות שעלולות להיות אפילו מסוכנות? האם מגניפיקו הוא שליט הגון שבסך הכל רוצה בטובת ממלכתו, או שליט מושחת שהתמכר לעוצמה ומנצל אותה לרעה?
בכל מקרה, השלד הנרטיבי של "משאלה" די מוצלח - הפגם העיקרי של הסרט הוא בדמויות עצמן, שנראה שאינן מפותחות מספיק. הדברים היחידים שאנחנו יודעים על אשה הם שהיא רוצה לייצר שינוי בממלכה ושהיא אוהבת את המשפחה שלה (והשני הוא לא באמת מאפיין אישיותי); במקרה של מגניפיקו, ההתחרפנות שלו קורית מהר מדי ולא נעשית השתדלות יתרה להסביר מאין היא נובעת. ויש בסרט עוד דמויות, כמו החברים של אשה או המלכה החכמה אמאיה, שגם הן לא זוכות לטיפול תסריטאי יסודי במיוחד. דמות אחת שכן מתפקעת מאישיות וכריזמה היא דווקא דמותו של העז ולנטינו, שמספק את רוב (אם לא כל) הרגעים המצחיקים בסרט.
כאמור, "המשאלה" עומד בפני עצמו כסיפור מקורי, אבל אי אפשר לדבר על הסרט בלי לדבר על המחוות שהוא עושה למורשת של דיסני. המחווה הברורה ביותר היא בדמותו של הכוכב - שהוא גם הכוכב הנופל שמקיף את הטירה של דיסני בלוגו המוכר של האולפנים, שמופיע בתחילתו של כל אחד מסרטי דיסני. רעיון הכוכב שמבקשים ממנו משאלה מופיע, כמובן, בכמה וכמה מסרטי דיסני לאורך השנים - כמו "פינוקיו" ו"פלונטר". ו"משאלה" לכל אורכו עמוס בעוד אינספור איסטר-אגס, בולטים יותר ופחות. בין השאר, החברים של אשה הם אזכור ברור לשבעת הגמדים מ"שלגיה", ובסצנה אחת מופיעים עופר בשם במבי ודוב בשם ג'ון - רפרנס ל"במבי" ו"רובין הוד" בהתאמה.
וכמובן, בסרט של דיסני עסקינן, ולכן ראוי להתייחס גם לשני אלמנטים נוספים: הנראות והפסקול. הוויזואליה של "משאלה" לא מאכזבת, ובחסות הרובד הקסום שלו אנחנו מקבלים אימאז'ים מרהיבים, כמו למשל התגלמותן הפיזית המהפנטת של המשאלות, הסצנה שבה חיות היער והפטריות שרות לאשה, או הכוח ההרסני של המלך שמתואר בסרט בצבע ירוק זרחני. לפסקול, לעומת זאת, אי אפשר להדביק סופרלטיבים כאלה. ניכר שהיוצרים עשו ניסיון לייצר שירים קליטים כמו "Let It Go" מ"פרוזן", אבל קשה לחשוב על אחד מהשירים בסרט ככזה שיהפוך ללהיט.
אז האם כדאי לצפות ב"המשאלה"? ובכן, הוא לא אחד מהסרטים המצוירים הטובים ביותר של דיסני, ואין בו את האקס פקטור שיש לקלאסיקות שלהן הוא מצדיע; גם ביחס להצלחות העדכניות יותר של דיסני, הוא מחוויר (לצורך העניין, הוא פחות מצחיק מ"פלונטר" ופחות מרגש מ"פרוזן"). למרות זאת, בסך הכל מדובר בסרט מהנה - ואת מעריצי דיסני המושבעים, אפשר לשער, הוא בהחלט ישמח. אם אתם נמנים על אלו, תצפו ותנסו לראות כמה איסטר-אגס אתם מזהים. יש הרבה.