"לגו באטמן" הוא ממש כמו כל סרט באטמן, אבל אחרת לגמרי. איפיון הדמות, החברים, האויבים, הגאדג'טים, העבר הטרגי - הכל פה, אבל הסרט, סלחו לי על משחק המילים, מפרק הכל ובונה מחדש. זה עדיין סרט על באטמן שבו איש העטלף נלחם במזימה מסוכנת של הג'וקר ולהציל את גות'אם. הוא עדיין מיליונר ציניקן עם נכות רגשית וגאדג'טים מגניבים - ובכל זאת, אחרת לגמרי. 

מצד אחד, "לגו באטמן" מיועד לקהל צעירים יותר אפילו מסדרת הטלוויזיה מהניינטיז - הוא יותר מצחיק, יותר פסיכי, והוא לא אפל, אלים או מפחיד. אבל במחשבה שנייה, מתחת לפלסטיק הצבעוני הוא מטפל בדמות הראשית בצורה מעניינת יותר מסרטי באטמן למבוגרים. לגו באטמן תמיד נשאר אותו דבר - קול, מסוגנן, כועס, שבור. הוא חייב להיות שבור, אחרת הלך הטון האפלולי המוכר. אבל הוא חייב גם להיות טוב לפחות בעיני עצמו, אלטרואיסט.

מתוך
מתוך "לגו באטמן"|צילום: יחסי ציבור

זו ההופעה השנייה על המסך הגדול של באטמן הלגו (וויל ארנט באנגלית, ניר פרידמן בעברית), שכבר גנב את ההצגה ב"סרט לגו". כמו קודמו, גם הסרט הזה נהנה מפריווילגיה כיפית - אף אחד לא לוקח אותו ברצינות. הוא לא יכול להפחיד או לזעזע ילדים, לא באמת, כי הכל משחק, הכל פרשנות על משהו ולא הדבר עצמו. האקדחים עם צעצוע קטנטן וצליל מלאכותי של "פיו פיו פיו", הפצצה לא תהרוס את העיר אלא תפיל את הכלים מהשולחן. באחת מסצנות הקרב נופל חתול לגו לבן לתוך לבה ופשוט מוחלף בחתול לגו שחור, שממהר להבהיר "אני בסדר!". החוקים הרגילים פשוט לא רלוונטיים כאן, אז באטמן יכול להיות ילד מגודל ואגואיסט, קאטוומן יכולה להגיד "מיאו" אחרי כל משפט, והג'וקר יכול לחוות שברון לב דרמטי כי באטמן אמר שהוא לא האויב הכי גדול שלו.

ברוס וויין/באטמן המסוים הזה מזכיר קצת דמות אחרת שמדבב וויל ארנט – בוג'אק הורסמן מסדרת הטלוויזיה הקרויה על שמו. גם באטמן הוא כוכב עצוב, חלול מבפנים, שלא מצליח לפצות על היעדר האהבה בחייו בעזרת כסף ותהילה. רגע אחד הוא דוהר בעקבות הנבל התורן בבאטמוביל, רגע אחר כך הוא מחמם לובסטר במיקרו בדממה מוחלטת. אין לו חברים, ואפילו חבריו גיבורי העל לא שמים עליו. אפילו מצדק ועזרה לאחר לא ממש אכפת לו - הוא פשוט רוצה שיהיה לו במה להתעסק. השגרה המאנית-דפרסיבית הזו נשברת כשהמפקח גורדון פורש ולנעליו נכנסת בתו ברברה (רוזריו דוסון/שירה נאור), שמעוניינת לנקות את העיר מפשע בלי עזרתו של פורע החוק החצוף. במקביל, הג'וקר (זאק גאליפנאקיס/מריאנו אידלמן) זומם מזימת ענק חדשה. לקלחת מזדנב דיק (מייקל סרה/דניאל מגון) נער יתום ומעריץ נלהב של איש העטלף, שברוס אימץ בטעות ברגע של חוסר קשב באירוע צדקה.

זה סרט שהוא כיף עצום. הוא מצחיק לאללה כשהוא רץ בהיסטריה בין בדיחות ואקשן, הוא מצחיק גם כשהוא עוצר לנוח. כשסרטי גיבורים אחרים מקמצים בעלילות ודמויות כדי לשמור את האפשרות לסרטי המשך מצליחים, מעל הסרט הזה התפוצצה פיניאטה של דמויות מעולמו של באטמן ומעולמות אחרים. סופרמן, הארלי קווין, אלפרד, הרידלר, קאטוומן, וונדר וומן, דו-פנים, פלאש, באטגירל, גרין לנטרן - כולם פה, לצד גודזילה, וולדמורט וקינג קונג. זה יתרון גדול, אבל גם חיסרון, כי כל כך הרבה דמויות עם כל כך הרבה פוטנציאל לא מספיקות לעשות כלום, וכי לחלק מהקהל זה כנראה יעשה כאב ראש. חובבי אנימציה מופרעת, או סתם קומדיה מהירה ושנונה, ייצאו ממנו מאושרים. וחוץ מצחוקים, יש פה גם סיפור התבגרות וחשבון נפש יפה, עם סוף טוב שאפשר לקבל רק בגרסת הלגו.

 

באטגירל בלי גירלז

בזמן שב"לגו באטמן" ברברה גורדון מסרבת לכינוי באטגירל כל עוד באטמן לא קורא לעצמו באטבוי, פורסמה ההכרזה כי נערת העטלף תזכה לראשונה לסרט משלה. אפילו יש כבר שמועה לגבי השחקנית: לינדזי מורגן מ"the 100".

מי שקיבל לידיו את הפרויקט הוא ג'וס ווידון, היוצר של "באפי קוטלת הערפדים" ובמאי שני סרטי "הנוקמים" הראשונים. ווידון צפוי לביים, לכתוב ולהפיק את הסרט, בשורה שהותירה את מעריציו נרגשים אבל גם קצת מבואסים - כי אחרי ההרפתקה במארוול, לא הגיע הזמן לפרויקט חדש ומקורי?

עוד לא ברור איזו באטגירל נקבל, אבל הייתי רוצה להאמין שזו תהיה באטגירל דומה לזו שהחלה את דרכה הקומיקסית בסוף 2014 בסדרה "Batgirl Of Burnside" שכתבו ברנדן פלטשר וקמרון סטיוארט וציירה באבס טאר. אני לא קוראת קומיקס באופן קבוע, אבל יש לי בבית שניים מתוך שלושת האוגדנים שיצאו בסדרה עד כה. בגרסה הזו באטגירל היא לא סיידקיק של באטמן, ויש לה חליפה מצוינת ופרקטית (כולל דוק מרטינס צהובות!). כיף להיחשף לצד הצעיר והקליל יותר של גות'אם, אזור היפסטרי ומגוון אתנית עם נבלים מהסוג שיפחיד את דור ה-Y. החומרים הטבעיים של ווידון ובסיס טוב לסרט שיקליל קצת את היקום הקולנועי של די.סי.

בלי לזלזל בג'וס ותרומתו לתרבות הפופ, עדיין מבאס קצת שהפרויקט לא מערב נכון לעכשיו יוצרת כלשהי, במאית או תסריטאית, שתביא למסך משהו מהחיים שלה עצמה. אנחנו נואשות לעוד כמה גיבורות-על מגניבות ואייקוניות (ולראייה - היסטריית הארלי קווין בפורים והאלווין של השנתיים האחרונות), ואם הן עומדות בדרישה ברור שלא נדחה אותן רק בגלל שגבר הוביל את ההפקה. עם זאת, צריך להגיד את זה שוב ושוב ושוב ושוב, כמה שצריך: כמות היוצרות הבכירות בהוליווד אפילו לא מתקרבת לכמות היחסית של נשים בחברה. כן, זה עדיין קורה, לכן הידיעה שנשים מביימות את "וונדר וומן" או את הרימייק של "מולאן" היא עדיין אייטם. וכן, קידום של יוצרות צעירות (כמו של יוצרים צעירים) אומר, לפעמים, שהן יקבלו לידיים פרויקט גדול במקום יוצר ותיק ואהוב. 

נ.ב: מעריצי ווידון, אין טעם לקטול אותי בטוקבקים. גם ככה אף אחד בהוליווד לא מקשיב לי.