בקיץ 2013 יצא הסרט "לזמן את הרוע" בבימויו של ג'יימס ואן ("המסור"), המבוסס באופן חופשי על סיפורם האמיתי של אד ולוריין וורן - שהקדישו את חייהם לחקר תופעות על-טבעיות וטענו למפגשים אמיתיים עם שדים שטניים ורוחות זדוניות. עשר שנים עברו מאז, ו"לזמן את הרוע" הפך לפרנצ'ייז קולנועי מפלצתי ורווחי בקנה מידה חסר תקדים, שלא מפסיק להביא קהל לאולמות הקולנוע. עד כה הסרטים ביקום של "לזמן את הרוע" הכניסו יותר מ-2.1 מיליארד דולר והפכו אותו לפרנצ'ייז האימה הרווחי ביותר בכל הזמנים. אז כן, הצלחה מסחרית בהחלט נרשמה, ובכל זאת - מרבית סרטי ההמשך (מלבד "לזמן את הרוע 2") פשוט לא הצליחו לשמר את הרמה של הסרט הראשון בסדרה.
זה כולל גם את "הנזירה", שיצא ב-2018 וניסה למנף את אחת הדמויות המקריפות ביקום של "לזמן את הרוע" לסדרת סרטים שעומדת בפני עצמה, אבל גם מתקשרת לסיפור של אד ולוריין (כפי שנעשה עם דמותה של הבובה הרצחנית "אנאבל"). ל"הנזירה" היה פוטנציאל אדיר להרחיב את הסיפור של דמות שהיא באמת מצוינת, אבל הוא לא בדיוק צלח במשימה, עם סיפור מקרטע ואימה ברמה בינונית ביותר. לצד זאת, בזכות יח"צ מתוחכם ומוצלח במיוחד הוא הפך לרווחי ביותר בסדרה, ולכן היה ברור לכל הנוגעים בדבר שיהיה סרט המשך. והנה, בסוף השבוע האחרון יצא הסרט התשיעי ביקום של "לזמן את הרוע" - "הנזירה 2", שהוא המשך ישיר לסרט הקודם.
הסרט מתרחש ב-1956 - 4 שנים לאחר אירועי הסרט הראשון. למי שכבר שכח, נזכיר: הוא עקב אחרי הנזירה הצעירה איריין (טאיסה פרמיגה) וכומר ותיק (דמיאן בישיר) שחוקרים התאבדות מסתורית של נזירה במנזר ברומניה, ומוצאים את עצמם נלחמים מול השד ואלאק, שלובש את צורתה של נזירה מעוררת אימה. הם נעזרים במוריס (ז'ונאס בלוקה), בחור צרפתי שמכיר את המנזר, ולבסוף איירין גם שורדת בעזרתו.
ב"הנזירה 2" איירין מנסה לשמור על פרופיל נמוך במנזר שקט באיטליה, אבל השלווה שלה מופרת כאשר הכנסייה פונה אליה בבקשה לחקור סדרת מקרי מוות יוצאי דופן של כמרים שונים - האחרון שבהם נרצח ונשרף בתוך כנסייה בצרפת. במקביל, מוריס עובד בפנימייה בצרפת, שם מתחילים להתרחש אירועים משונים שאין ספק שהם קשורים לנוכחותה של הנזירה. כבר בסוף הסרט הקודם נרמז שהשד לא באמת הושמד והוא שוכן בגופו של מוריס, ונראה שהוא לא הגיע לפנימייה בצרפת באופן מקרי - מתברר שהשד משתמש בגופו של מוריס כדי להשיג דבר מסוים שיהפוך אותו לחזק יותר מאי פעם. וכך שתי העלילות מתחברות, ואיירין נאלצת להתמודד שוב מול הנזירה האימתנית שכמעט לקחה את חייה ארבע שנים קודם לכן.
הנזירה (שמגלמת בוני ארונס המצוינת) היא דמות באמת מעוררת אימה, שתיאורטית בהחלט יכולה להוביל סדרת סרטים בפני עצמה. אבל זה היה עובד אם היו דואגים לכתוב לה סיפור איכותי, שמאפשר לה להפחיד בצורה אפקטיבית - דבר שהסרט הקודם לא הצליח לעשות, ולמרבה הצער גם הנוכחי לא. ל"הנזירה 2" הייתה הזדמנות לעשות תיקון לעוול שנעשה בסרט הקודם, ולהעניק לדמות הזו סיפור שהיא ראויה לו, כזה שיאפשר לה לממש את מלוא פוטנציאל האימה שלה. אבל בימוי חסר מעוף וכתיבה רשלנית, גם של העלילה וגם של הדמויות הראשיות, הפכו את הסרט הזה לאכזבה נוספת ביקום של "לזמן את הרוע".
למעשה, "הנזירה 2" כושל בכל אספקט אפשרי: הדמויות שמובילות את הסרט לא מעניינות מספיק, העלילה דלה ועם זאת גם מסועפת מדי וארוכה שלא לצורך - והסרט פשוט לא מפחיד. מניין הגופות לא גבוה מספיק ורגעי האימה הם נדושים מדי מכדי להפחיד באמת. ברגעים המעטים בהם היא מופיעה, הנזירה בהחלט מצליחה להקריפ, אבל מרבית הרגעים שאמורים להפחיד, מתבססים משום מה על הקפצות זולות וטריקים מיושנים וחסרי מעוף – במקום על דמותה של הנזירה עצמה, שהיא בכל זאת הסיבה שלשמה התכנסנו. במקום נזירה אימתנית, הצופים מקבלים בעיקר מנת יתר של חריקות (ממש כל דלת וכל רצפה) ורגעי מתח ארוכים עד כדי שעמום, שגם לא מובילים לקתרזיס אימתני הולם. קשה שלא לתהות: האם הבמאי מייקל צ'אבס, שכבר ביים שני סרטים ביקום של "לזמן את הרוע", באמת חשב שסרט מלא בדלתות חורקות יספק את מעריצי הסדרה? או שמא הניסיון לכוון את הסרט גם למעריצים וגם לצופים חדשים הוביל לתוצאה הצולעת הזו? כך או כך, לנזירה הגיע יותר.
הסרט מסווג בארץ לגיל 14 ומעלה, ובהתאם לרמת האימה הנמוכה שלו, נראה שהוא בהחלט יתאים לבני 14 בלבד, ובעצם לכל אדם שפחות מתורגל בסרטי אימה. "הנזירה 2" הוא סרט אימה למתחילים ולכל מי שמספיקים לו חדרים חשוכים כדי להיבהל. מי שמצפה לאימה ברמה גבוהה יותר יצטרך כנראה לחכות לאוקטובר, החודש של האלווין, שלכבודו האולפנים בהוליווד נוטים לשמור את התותחים הכבדים של הז'אנר.