עם יד על הלב, כמה מכם יגיעו לצפות ב"חיות הפלא: הסודות של דמבלדור" מתוך עניין בדמויות או בסיפור ולא בגלל אהבה ל"הארי פוטר" ועולם הקוסמים? אקח סיכון ואסתכן שמעט, ואלה שכן לבטח לא יחזרו בגלל הקו העלילתי אחרי הפשע שנקרא "הפשעים של גרינדלוולד". נדמה שגם דיוויד ייטס וג'יי קיי רולינג הבינו את זה - ובסרט החדש הם שמים דגש על העולם הקסום עצמו, ללא ספק החלק היותר מעניין בסדרת הסרטים הזו, ועל דמויות שמוכרות לנו מסדרת ספרי וסרטי "הארי פוטר".
הסרט נפתח במפגש מעניין בין אלבוס דמבלדור (ג'וד לאו) לבין גרינדלוולד (מאדס מיקלסן, שמחליף בתפקיד את ג'וני דפ). שני הקוסמים שבורי הלב, שתקעו זה לזה לא מעט סכינים בגב, מנסים לשכנע אחד את השני בצדקת דרכם ללא הצלחה.
כשדמבלדור, שכזכור לא יכול להילחם בגרינדוולד בגלל ברית דמים בין השניים, מבין שחברו הטוב לשעבר ואויבו המושבע כעת מתכנן להשתלט על עולם הקוסמים ולצאת למלחמה במוגלגים, הוא מבקש מהמאגי-זואולוג ניוט סקמנדר (אדי רדמיין) ואחיו תזאוס (קאלום טרנר) להוביל קבוצה של קוסמים שינסו לעצור את גרינדלוולד.
נתחיל מהחדשות הטובות: "הסודות של דמבלדור" טוב משמעותית מקודמיו, ולראשונה מאז סדרת סרטי "הארי פוטר" הוא גם מצליח להביא את הקסם שכל כך אפיין את אותה סדרת סרטים. אחת הסיבות המרכזיות להצלחה היא הורדת הפוקוס של העלילה מדמותו הדי משמימה של ניוט, והעברת חלק גדול מהפוקוס לסיפור של דמבלדור וגרינדלוולד.
לאו עושה עבודה נהדרת בתפקיד דמבלדור וממשיך להביא את הכריזמה, הסמכות והחוכמה שכל כך מזוהים עם הדמות, ואליהם הוא מצליח להוסיף לא מעט רגשות מורכבים שקשורים לדמותו של גרינדלוולד. ואם בגרינדלוולד עסקינן, קשה להתעלם מהפיל שבחדר - החלפתו של ג'וני דפ במיקלסן על רקע טענות האלימות והמשפט המתמשך של דפ עם אמבר הרד.
דפ, שגילם בשני הסרטים האחרונים את דמותו של הקוסם האפל, הוחלף כאמור במאדס מיקלסן ("דוקטור סטריינג'", "רוג אחת"). רציתי שמיקלסן יהיה כישלון - אבל האמת היא שהוא מתעלה על דפ. הבעות הפנים, קור הרוח המצמרר שהוא משדר והאכזריות שכל כך אפיינה את הדמות שלו ב"חניבעל" נמצאים גם כאן. הכימיה שלו עם לאו פשוט מחשמלת, ובעקבות ההחלפה אנחנו מקבלים שדרוג משמעותי לדמות ולסדרה בכלל.
דיוויד ייטס, שביים את ארבעת סרטי "הארי פוטר" האחרונים וגם את סדרת הסרטים הנוכחית, עושה עבודה מצוינת - העולם שבראה רולינג נראה נהדר, חיות הפלא (הפעם במינון נמוך בהרבה, וטוב שכך) מעוצבות בקפידה והקרבות עושים את העבודה.
ולמרות כל המחמאות המוצדקות, "הסודות של דמבלדור" לא חף מבעיות די רציניות - בראשן הדמויות. הכוח של "הארי פוטר" היה בדמויות שלו, בדגש על דמויות המשנה הנהדרות שכתבה רולינג. כאן, מלבד דמבלדור וגרינדלוולד, הדמויות רחוקות מלעורר הזדהות או עניין. ניוט הוא דמות חד ממדית ומשעממת למדי, ואת קרידנס - הדמות עם הכי הרבה פוטנציאל בסדרה - הפכו בשלב זה לאימו/ילד סנטר מודל 2005. שאר הדמויות? הן לא יותר מאתנחתא קומית (ג'ייקוב) או פילר עלילתי (קוויני), ודווקא את הדמות היחידה המעניינת הנוספת, טינה, העלימו כמעט לחלוטין מהסרט הנוכחי.
בחלקו האחרון הסרט מאבד קצת גובה, אבל בסך הכל "חיות הפלא: הסודות של דמבלדור" הוא תוצר קולנועי לא רע. הוא בוודאות הסרט הכי טוב בסדרת הסרטים הזו, שעדיין לא הצליחה להתגבר על המכשול המרכזי שלה - להפוך לסדרת סרטים שעומדת בזכות עצמה ובזכות הדמויות שלה, ולא לכזו שיש לה זכות קיום רק בגלל העולם בו היא מתקיימת.