ולחשוב שרק לפני כמה שנים בן אפלק היה שק החבטות של הוליווד. שמו היה נקשר לפרויקטים כמו "דרדוויל" או "ג'ניפר לופז". עכשיו אפלק נאלץ להתמודד עם פרויקט חדש - "אוסקר". וארגו, הסרט החדש שלו, הוא כזה שלפני הרצון שלו לקחת הביתה פסלון, הוא קודם כל סרט אמריקאי בכל הכוח. והוא מצליח בגדול. ארגו הוא אחד הסרטים המהנים של השנה. מדובר במנת בידור ואדרנלין שלא תקבלו גם בשוברי הקופות הכי גדולים של 2012. מי היה מאמין שמוצר כל כך כיפי ייצא מידיו של מי שבעיקר זכרנו אותו כ-"לא מאט דיימון".
שלושה סרטים בכרטיס אחד
הסיפור הזה כל כך מופרך שהוא חייב להיות אמיתי. לשם קביעת האמינות אפלק עושה שימוש חכם בקטעי ארכיון אמיתיים מהאירועים. כך למשל, הפריצה לשגרירות משלבת צילום משוחזר לצד חומרים מקוריים מהאירוע. השילוב בין השניים מכניס את הצופה לעולם הכאוטי שבו מתרחשת הדרמה. מכאן, הסרט יתחלק בחוכמה לשלושה חלקים, שהם למעשה שלושה סרטים שונים הממוקמים גאוגרפית גם בתוך עלילת הסרט. בוושינגטון תקבלו דרמת סוכנים משובחת בכיכובו של בראיין קרנסטון ("שובר שורות"), שעושה עבודה מעולה בלהיות לחוץ ומודאג. בהוליווד תקבלו קומדיה הוליוודית מצוינת בכיכובם של ג'ון גודמן ואלן ארקין, כנראה הזיווג הכי גדול בקולנוע מאז כץ וקרסו. בטהרן תקבלו סרט אקשן בכיכובו של טייט דונובן, או כמו שאתם תזכרו אותו: "זה לא ההוא מהסרט הזה עם הזה?".
בחזרה לסבנטיז
ארגו אמור להביא את אפלק, לראשונה, להיות מועמד ודאי בטקס האוסקר. גם כשחקן, גם כבמאי, וגם כמפיק של הסרט שלו. ארגו יהיה מועמד ראוי בשנה שבה נכון לעכשיו, כל הסרטים יוצאים מנקודת מוצא די דומה (בשונה משנה שעברה, אז אף סרט לא סחף את המבקרים, נראה שרוב הסרטים בבנק ההימורים לאוסקר סוחפים את המבקרים). בשנה כל כך עמוסה, פוחתים הסיכויים של ארגו להעניק לאפלק את האוסקר השני שלו (זכה בראשון על התסריט של "וויל האנטינג"). מה שבטוח הוא שמדובר באחד הסרטים הכי מהנים שתראו בעונת הפרסים הנוכחית. עזבו את זה, ארגו הוא אחד הסרטים המהנים של השנה, נקודה. באחד הרגעים בסרט, הקהל באולם שלנו, מבקרים קרי לב, מחאו כפיים בהתרגשות. ממש כאילו השנה הייתה 1979, ממש כאילו הרגע ראינו סרט אמריקאי גדול באמת.
