פרש בלי ראש: עוד סרט קיץ נופל למלכודת

לפעמים סצנה משנית אחת יכולה לסכם סרט שלם מבלי להתכוון לכך באמת. ב"הפרש הבודד" זה קורה כשהגיבור (או מי שהיה אמור להיות הגיבור) נגרר דרך ערימת גללים של סוס כשרגליו קשורות אליו וראשו על האדמה. במקור זה כמובן היה אמור להיות רגע משעשע, אבל במבט לאחור אי אפשר היה לתאר טוב יותר את מה שעשה עוד בלוקבאסטר קיצי לעוד גיבור איקוני עטוי מסכה. הבעיה היא שבניגוד למקרים אחרים (כן סופרמן, מתכוונים אליך) כאן אי אפשר לטעון שהכוונות לא היו טובות. אם כבר היו כאן הרבה יותר מדי כוונות ממה שנדרש מסרט שכזה.

אינדיאני ים תיכוני

טונטו של דפ הוא ג'ק ספארו עם צבעי פנים אינדיאניים. כל המניירות שם מההתנהלות ההזויה, החיבה לכניסות ויציאות דרמטיות מהסצנה והנטייה לדבר בוואן ליינרים. מדי פעם זה מעלה חיוך, אבל מכיוון שכל כך התרגלנו כבר לראות את דפ במקום הזה, שום דבר בטונטו לא מצליח להתעלות מעל עוד דאחקה שחוקה. זה לא היה בעייתי כל כך אם הנוכחות וזמן המסך שלו לא היו מאפילים באופן מוחלט על כל היתר, אבל זה בדיוק מה שקורה. לא מספיק שהפרש מתואר כאן כחננה חסרת כל כריזמה או עניין, בכל פעם שהוא כבר כן מנסה לעשות משהו יוצא דופן, האינדיאני דואג להפציע כדי לנהל שיחה עמוקה עם סוס.

כורעים תחת העומס

כשכל כך הרבה דברים מתנהלים בבת אחת על המסך, המסקנה היא ששום דבר לא באמת חשוב. בוודאי שלא הפרש עצמו. הדמויות מוצגות בשטחיות נוראית, לא ברור למה צריך להיות אכפת לנו מהן ובוודאי שלא מהמטרות שלהן. בסיפור המקורי מכונה הפרש על ידי טונטו בכינוי "קימו סאבי" שמשמעותו היא "חבר נאמן". בסרט החדש הוחלפה משמעות המשפט ל"אח הלא נכון". טונטו מזלזל בחברו למסע מתחילתו ועד סופו. הכימיה ביניהם על המסך לא קיימת והניסיון לגרום לה לעבוד בדרך הגיחוך רק מחמירה את המצב. זאת לא אשמתו של ארמי האמר, אף שחקן אחר לא היה מצליח להרים דמות כל כך נלעגת לדרגה שבה תעניין מישהו.

>> יפה מבחוץ, סתמי מבפנים: בלינג רינג חסר כל רגש

בואו לפייסבוק שלנו