למבוגרים בלבד
בהוליווד עמוסת האגו צריך להיות מישהו עם רקורד רציני כדי לצאת בפומבי נגד גופי ענק ולצאת מזה בשלום. דני בויל, זוכה אוסקר ("נער החידות ממומבאיי"), מועמד לאוסקר ("127 שעות"), האיש מאחורי תופעת קאלט ("טריינספוטינג") והבמאי של הטקס האולימפי הכי מרשים עד היום – הוא אחד מיחידי הסגולה המעטים האלה. בימים אלה הוא מקדם את "טראנס", סרטו החדש, ובאחד הראיונות לקראתו החליט לשחוט כמה פרות קדושות. השורה התחתונה שלו: העלייה של פיקסאר וההתמקדות בסרטי קיץ ענקיים ומלאי אפקטים, גורמת להכל להיראות כמו משחק ילדים. סרטי המבוגרים של פעם נעלמו, האלימות מצועצעת, הסיפורים מצועצעים, אפילו הסקס מצועצע. למעשה, המונח היחיד שמקשר היום בין קולנוע למבוגרים הוא פורנו.
מעבר לזה שצריך הרבה ביצים כדי לצאת נגד היד הטינאייג'רית שמאכילה את האולפנים הגדולים היום, קשה להתווכח עם הטענה של בויל. הטלוויזיה, שנחשבה למדיום הסטרילי שיושב בסלון המשפחה, הפכה בשנים האחרונות מדממת, אלימה ושוברת מוסכמות, בזמן שהקולנוע הולך דווקא בכיוון ההפוך כדי להביא כמה שיותר צופים לאולם. זה גורם לכך שתקופת הסרטים הבוגרים, אלו ששודרו פעם על פני כל השנה, מקובצים היום בתקופה מאד מצומצמת שבין אוקטובר לדצמבר. השנה בחלון הזמן הזה צפויים להגיע סרטים של מרטין סקורסזה, האחים כהן, ג'ורג' קלוני וסטיב מקווין עם כוכבים כמו מייקל פאסבנדר, מריל סטריפ, בראד פיט ולאונרדו דיקפריו. זה מעט מדי ומצומצם מדי ובעיקר פועל לרעת האולפנים הגדולים. כי טרנדים של מתבגרים, כמו כל דבר אחר של מתבגרים, נוטים להיעלם מהר מאד, וכשזה יקרה לגיבורי העל, יישארו הרבה יותר מדי אולפנים עם משבצות ריקות בלוח השנה.
הטריילר קם על יוצרו
פייד איטי, הצגה הומוריסטית של הדמויות הראשיות, התנהלות יומיומית שנתקלת בבעיה לא צפויה, משבר. מוזיקה דרמטית נכנסת לתמונה, כותרת בסגנון "שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר", פיצוץ, עוד פיצוץ, המוזיקה מגיעה לשיא, פייד לשחור, שם הסרט מפציע על המסך. כן, שוב עבר פה טריילר.
סרטון הקידום הראשון נוצר ב-1913, בדיוק לפני 100 שנה, תוצאה של הברקה מצד מנהל שיווק של תיאטרון בברודוויי, שניסה לגרום לכמה שיותר אנשים להגיע ולראות את המחזמר החדש שהוצג אצלו. מאז העסק עבר אבולוציה מטורפת. כמות הכסף וכוח האדם שמושקעים היום בסרטונים שמקדמים סרטים, עולים בהרבה מקרים על המשאבים שמושקעים בסרטים באורך מלא. גם העיסוק בטריילרים הפך להיות לא פחות קדחתני מאשר בסרטים אותם הם מקדמים, למשל בכינוסים מיוחדים בהנחיית דורון פישלר. היום אנחנו עדים לתופעת הטיזר לטריילר, סרטון שנועד להכין אתכם לתאריך הבכורה שבו יוקרן הסרטון הגדול יותר שמקדם את הסרט הגדול באמת. הנה, רק השבוע האריסון פורד השתתף באירוע כזה לכבוד "המשחק של אנדר".
תוצאות של סקר מקיף לגבי טריילרים שפורסמו השבוע בארה"ב מגלים שההשפעה שלהם הרבה יותר גדולה ממה שחושבים. 49 אחוז מהמשתתפים אישרו שקדימונים הם הסיבה המרכזית לבחירה שלהם בסרט הבא שילכו לראות, אפילו יותר מהמלצות של חברים (46%). הסיפור המעניין הוא שבאותו סקר בדיוק טען אחד מכל שני צופים שטריילרים מכילים יותר מדי ספוילרים לסצנות מפתח בסרט. המסקנה שעולה כאן די מדהימה: בדיוק כמו במקרה של תוכן פיראטי ברשת, חשיפה מוקדמת לסרט רק גורמת לאנשים לרצות לראות אותו יותר. אבל יש עוד מסקנה חשובה לא פחות שמתחבאת כאן: הפרעת הקשב הגלובאלית שכולנו סובלים ממנה, הופכת טריילרים לסרט האידיאלי למשתמשי המולטי טאסקינג. שלוש דקות של צחוקים, אקשן או אימה, שלא מכריחים אותנו להתלבש יפה, לשבת שעתיים באולם עם אנשים אחרים וללבוש משקפיים מעיקות. בקצב הזה יכול להיות שאת איירון מן 6 נספיק לראות בזמן שאנחנו מחכים שהדוד יתחמם.
שוברי קופות
סרט קטן עם המילה איירון והספרה 3 עבר השבוע בצפון אמריקה והשאיר אחריו קופות חרוכות. אחרי הפתיחה המפלצתית של יום שישי (68.3 מיליון), צבא החליפות של טוני סטארק סיים את הסופ"ש הזה עם 175.3 מיליון דולר. בזכות הנתון הזה עקף "איירון מן 3" את "הארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 2" בדרך אל המקום השני ברשימת הפתיחות הטובות בהיסטוריה. "הנוקמים" עדיין מסתכלים על כולם מלמעלה עם 207 המיליון, שאספו בשנה שעברה.
בעולם, אגב, עומדת ההכנסה של איירון מן על 680 מיליון דולר בשבועיים, יותר ממה שעשו הסרט הראשון והשני יחד לאורך כל התקופה בה הוצגו. בעמודי הארכיון המוצהבים של העתיד נוכל להיזהר שגם סרטים כמו "רווח וכאב", "42" ו"אבדון" חלקו את אותה טבלה עם הברזלון. רק שבשביל לראות כמה הם הרוויחו תצטרכו מיקרוסקופ גדול במיוחד.
טריילר השבוע: Girl Most Likely
קריסטן וויג היא אחת הנשים היותר מצחיקות בתעשיית הבידור האמריקאית, שלא מוציאה מספיק כאלה בשנים האחרונות. בשנים הקרובות היא צפויה לככב בלהיטי ענק כמו: "הדרקון הראשון שלי 2", "והרי החדשות 2" ועוד כמה כותרים מבטיחים שהשם 2 לא מגיע בסופם, אבל סרט האינדי החמוד והקטן הזה הוא הזדמנות מצוינת לראות אותה מזווית קצת אחרת. וויג מגלמת כאן את אימוג'ן, מחזאית כושלת מניו יורק, שנחשבה בעבר לדבר הגדול הבא וכעת נאלצת ללמוד לחיות עם העובדה שאף אחד לא ממש מתעניין במה שיש לה להציע. בדיוק הפוך מהמצב של וויג בימים אלה.
הטוב, הרע והמכוער
הטוב: Intersellar, הסרט הבא של כריסטופר נולאן, ממשיך להתחמש בשמות מפוצצים. השבוע הצטרפו לסיפון ג'סיקה צ'סטיין ומייקל קיין, לצד מת'יו מקונהיי ואן הת'אוויי שכבר ברשימה. שני זוכי אוסקר, מועמדת לאוסקר ושרירן עם פוטנציאל – מי יכול לבקש יותר?
הרע: זוכרים שכתבנו כאן על הסרט המקולל של נטלי פורטמן? אז השבוע הוא הפך מקולל עוד יותר, כשבראדלי קופר הודיע על עזיבתו (השחקן הראשי השלישי שעושה זאת!). בשלב הזה נראה שהדבר היחיד שג'יין תעשה עם האקדח בקרוב יהיה להפנות אותו אל הראש של עצמה.
המכוער: אם ניקולס קייג' לא היה קיים, היינו צריכים להמציא אותו רק בשביל הפוסטר הגאוני הזה.