הולם לסגור את שנת 2017 עם סרט כמו "פיץ' פרפקט 3", דוגמה מושלמת לאחת המגמות הבולטות של השנה: סרטים שאף אחד לא רצה. המשכים ל"בלייד ראנר", "טריינספוטינג", "ג'ומנג'י", "הצלצול", "XXX", "הנוסע השמיני" ו"מכוניות", רימייקים ל"מומייה", "המלך ארתור" ו"קו הדממה", גרסת לייב אקשן של "היפה והחיה" - כולם הלחיצו את הצופים בתחילת השנה, חלקם דווקא התגלו כהצלחות מסחריות וביקורתיות, רובם נפלו על הפרצוף. הפרק השלישי בעלילותיה של להקת הא-קפלה הוא לא אחד מהסרטים שמרגישים לא הגיוניים כרעיון אבל מפתיעים בביצוע - זו חלטורה של כל המעורבות והמעורבים בה, סרט שאין לו הצדקה אמנותית כלשהי. גם בסרט עצמו סיבוב ההופעות החדש של הלהקה איננו מוצג כאירוע משנה חיים או דרמטי עבור רובן, סתם כהזדמנות נחמדה לשיר עם החברות לפני שימשיכו הלאה בחייהן. הסרט מיותר, אבל זה לא אומר שהוא לא כיפי.
בקה (אנה קנדריק) מתחילה את הסרט בהתפטרות מעבודת הפקה בחברת תקליטים, כשהיא עדיין מתגברת על הפרידה מג'סי מתישהו בין הסרט השני לשלישי. היא חולקת דירה זערורית עם קלואי (בריטני סנואו), שרוצה ללמוד ווטרינריה ובינתיים סובלת מעבודות שחורות במרפאת חיות, ואיימי (רבל ווילסון), שנראה שלא ממש עושה שום דבר. באותו ערב הן מצטרפות לחברותיהן אוברי (אנה קאמפ), לילי (האנה מיי לי), סינת'יה רוז (אסתר דין) ואחרות להופעת איחוד של הב ארדן בלאס, להקתן מימי הקולג' העליזים. במהרה מתבררת שכל העניין הוא אי הבנה - הן לא הוזמנו להופיע אלא לצפות בהופעה של הדור הבא של הלהקה, בהנהגתה של אמילי באנץ' (היילי סטיינפילד), החברה הצעירה שחנכו בסרט הקודם. אך עם העלייה על מדי הדיילת המטופשים בא התיאבון, והחברות הוותיקות מחליטות למצוא תירוץ אחר לאיחוד - אוברי מפעילה קשרים ומסדרת להן סיבוב הופעות בפניי חיילים אמריקאים, ספק כפרידה גרנדיוזית, ספק כמקפצת קריירה.
יכול להיות שההצדקה האמיתית לקיומו של הסרט הזה היא היותו פרסומת ארוכה ומחמיאה לצבא האמריקאי. מובן שהבלאס לא נשלחות לאפגניסטן, אלא לבסיסים צבאיים באזורים מתוירים יפים באירופה - ספרד, איטליה, דרום צרפת. מובן שהן מופיעות בפני חיילים במדים כשהן לבושות בחליפות הסוואה קצרות, צמודות ונוצצות, או בבגדי מלחיות חשופים. רק לרגע אחד נרמז שהיוצרים בכלל מבינים כמה מיושן ומביך הרעיון של נשים בלבוש סקסי כבידור לחיילים חרמנים - כשפרשן הא-קפלה השובניסט שמלווה את הבלאס מהסרט הראשון מציין שמחכה להן קהל עצום של Sea-Men, במשחק מילים שמבלבל בין חייל הנחתים לבין זרע. לא מדברים גם על מה בעצם העבודה שלהם באירופה כוללת, העיקר שהם חמודים ונאמנים למולדת, טובי בנינו כאלה, גברים בהירים ונאים ברובם.
הבלאס הן לא היחידות שיצאו לשטח - לצידן כמה להקות גנריות שמנגנות על כלים אמיתיים ומשוויצות שהן שרות שירים מקוריים (למרות שבהופעה עצמה גם הם עושים קאברים). לשמחת הבנות יש גם איזו תחרות שהמנצח בה יחמם את די.ג'יי חאלד, שמתבזה כאן בתפקיד עצמו, בהופעה שתחתום את סיבוב ההופעות. המתחרה המובילה של הבנות היא להקת רוק המורכבת מנשים עליה מנצחת רובי רוז ("כתום זה השחור החדש"). הן כמובן סקסיות בהגזמה (אבל בקטע קולי!) וגועליות לבלאס בלי סיבה של ממש, הרי נשים-נשים שק של נחשים וכל זה. התחרות מאולצת כל כך שאפילו הגיבורות עצמן צוחקות על זה ("תמיד חייבת להיות תחרות!", "ידעתי שתהיה תחרות!"). בעצם, הן צוחקות על הכל. הרבה מעלילות המשנה המרובות בסרט נפתרות בצורה אגבית שהיא חצי דאחקה, כל בדיחה שלישית היא בדיחת מטא ואף אחת לא מנסה להראות כאילו באמת אכפת לה. אם כבר חלטורה, לפחות נעשה קצת צחוקים.
"פיץ' פרפקט" השלישי מרגיש כמו סרט המשך שמגיע ישירות ל-DVD ולא כמו סרט אמיתי, אבל זה מוסיף לו חינניות שנעדרה מהפרק השני והמעצבן, שהיה פשוט שיחזור של עלילת הסרט הראשון, רק יותר גדול ומטופש. הפעם כולם באו ליהנות, לבדר, לסגור את הסיפור יפה ולהמשיך הלאה. אין כאן עומק של ממש או סיפור שצריך להבין, רק רצף של סצנות חביבות (לפחות חלקן) שלא לגמרי מתחברות אחת לשנייה, כמה ביצועים בינוניים באיכותם וסצנת סיום יפה. לאיימי יש עלילה מיותרת שקשורה באבא שלה (ג'ון ליתגו), שמספקת כמה רגעי אקשן מהנים במפתיע. במיוחד מכעיסה עלילת המשנה סביב ההתאהבות של קלואי באיש צבא צעיר וחתיך - שנראה כי שולבה בסיפור רק כדי שנשכח שקלואי ובקה בעצם היו צריכות לסיים את הטרילוגיה הזו כבנות זוג. נו באמת, היא אפילו נוגעת לה בחזה באמצע הסרט. "בטעות". בטח בטעות.
mako תרבות בפייסבוק