כרוניקה של אוסקר ידוע מראש: סרטי הגאון-עם-המחלה-הכרונית הכי טובים
הנוסחה פשוטה: קחו ביוגרפיה אמיתית של גאון, תוסיפו לה התמודדות דרמטית עם מחלה - נפשית או פיזית - ממנה סבל ותקבלו את סרט האוסקרים המושלם. לרגל יציאתם של "התיאוריה של הכל" ו"משחק החיקוי", אנחנו חוזרים לסרטי הגאונים הגדולים ביותר בקולנוע
כל כך הרבה סרטים נעשו על הגאון-עם-המחלה-הכרונית, שלפעמים לא ברור מה אפשר בכלל לחדש בז'אנר. הנרטיב כמעט לא משתנה: איש ביישן מגיע למוסד לימודי כלשהו, מוכיח בשלל דרכים מרגיזות עד כמה הוא טוב יותר מכולם, ואז מכיר בחורה ומפתה אותה בעזרת האוטיזם הקל שלו. אחר כך מגיעה סצנה של תגלית מדעית מדהימה (לרוב בבר, או תוך כדי עשיית מעשה יומיומי, כאילו כל התגליות בעולם הן שחזור של מיתוס התפוח שנפל לניוטון על הראש). שנייה לפני שהכול מסתדר, מגיעה המחלה, שמצטלמת כמו טריפ רע של הרואין. ולבסוף – גאולה, השלמה ופרס נובל. הסרטים האלה כל כך דומים, שהדרך היחידה להבדיל ביניהם היא במדידת מנת המשכל של הגאון שעומד במרכזם. לרגל הצטרפותו של "משחק החיקוי" (על המתמטיקאי אלן טיורינג) ל"התיאוריה של הכל" (על האסטרופיזיקאי סטיבן הוקינג) בבתי הקולנוע, החלטנו לעשות סדר בגאונים שהוליווד כל כך אוהבת לאהוב.
ז'קלין די פרה ("הילרי וג'קי")
מידת ההתאמה לז'אנר: 50%
המחלה: טרשת נפוצה. התחום: מוזיקה. איי. קיו: 150.
סרטו של אננד טאקר מ-1998 מספר את סיפורן של האחיות די פרה, שהתרחקו זו מזו על רקע אינטליגנטי (אחת גאון, השנייה לא), וחזרו להיות בקשר לאחר שהגאון חלתה בניוון שרירים.
אמילי ווטסון היא האישה היחידה ברשימה, וז'קלין די פרה שלה מתאימה באופן מושלם לטיפוס הגאון שהסרטים האלה מציירים: היא הורסת לכולם את החיים בדרך למעלה, ואז הורסת אותם שוב בדרך למטה. ווטסון הייתה מועמדת לאוסקר, אבל לא זכתה. כנראה ז'קלין לא היתה מכוערת מספיק.
"כף רגלי השמאלית" של ג'ים שרידן מ-1989 עוסק בכריסטי בראון, הצייר האירי המפורסם, שסבל משיתוק מוחין וצייר באמצעות כף הרגל. שם הסרט מגלם את הדברים הטובים והרעים שבו; הטוב - הוא ישיר ולא מתנצל. הרע - יותר מדי קלוז-אפים על כף רגלו השמאלית של דניאל דיי לואיס. כף הרגל הזאת, אגב, הייתה שווה אוסקר.
לא נעים להודות, אבל המשוגע האמיתי של "אמדאוס" הוא בכלל לא מוצרט, אלא אנטוניו סאליירי שמנסה בכל כוחו להרוס את המלחין. חלוקת התפקידים בין סאליירי ומוצרט ברורה: אחד מהם גאון, והשני - משוגע. למרות זאת, חוקרים שניסו לפענח את דמותו של מוצרט לאורך השנים מעריכים כי המלחין המחונן לא חף מבעיות נפשיות בעצמו (בכל זאת, גאון). מערכת היחסים התלותית עם אשתו ומצבי רוח מהם סבל, הובילו כמה מהחוקרים הגדולים ביותר בתחום הפסיכיאטריה לקבוע שיתכן והמלחין סבל מהפרעת אישיות ואפיזודות של דיכאון ומאניה. לכל זה אין זכר של ממש ב"אמדאוס". לדמותו של הגאון המופרע - כן.
לפחות גיוונו|צילום: באדיבות yesדיוויד הלפגוט ("ניצוצות")
מידת התאמה לז'אנר: 80%
המחלה: סכיזופרניה. התחום: מוזיקה. איי. קיו: 150.
גם ג'פרי ראש קיבל אוסקר עבור תפקידו כגאון חולה - דיוויד הלפגוט, הפסנתרן האוסטרלי המחונן, בסרטו של סקוט היקס מ-1996. הסרט הזה מוצלח יותר מהסרטים האחרים ברשימה, בעיקר בגלל שראש מצליח להכניס מעט הומור לסיפור הנדוש. הלפגוט שלו פחות שחצן, פחות רודף נשים ויותר שביר, ולמרות שיש בסרט את רוב מרכיבי הנוסחה (האישה התומכת, רגע הגאונות בבר וכדומה), התוצאה מצליחה להיות פחות צפויה מהמקובל.
לא גיבור המלחמה הרגיל שלכם
אלן טיורינג ("משחק החיקוי")
מידת התאמה לז'אנר: 85%
המחלה: אספרגר. התחום: מתמטיקה. איי. קיו: השמועות מספרות על IQ לא גבוה במיוחד. אנחנו מסרבים להאמין.
מה יש בבנדיקט קמברבאץ' שגורם לכולם לחשוב שהוא גאון? אחרי שהשתתף בסרט טלוויזיה בו גילם את סטיבן הוקינג, ואחרי שכיכב ב"שרלוק" בו נכנס לנעליו של, ובכן, שרלוק, מציג קמברבאץ' את הגאון הבא - אלן טיורינג. ועוד איזה גאון. סיפורו של טיורינג לא הפך לאגדה כמו סיפורם של גיבורי מלחמה אחרים שלחמו בחזית, אבל זה האיש שניצח את הנאצים, או שלפחות פיצח את הקוד המוצפן בו תיקשרה צמרת המפלגה הנאצית. הסיפור של טיורינג שובר לב: המתמטיקאי והאיש שהניח את היסודות למדעי המחשב היה הומוסקסואל מוצהר - עבירה פלילית בבריטניה של שנות ה-50. טיורינג נאלץ לעבור טיפולים הורמונליים, ובסופו של דבר התאבד. תוסיפו לזה את האבחנות המאוחרות שטוענות כי טיורינג סבל מאספרגר ותקבלו גאון לא מובן. ואם תחליפו "מוסד לימודי" ב"צבא הבריטי", תקבלו סרט גאונים על פי הנוסחה.
בנאלי, אבל תראו איזה חכם הואסטיבן הוקינג ("התיאוריה של הכל")
מידת ההתאמה לז'אנר: 90%
המחלה: ALS. ענף מדעי: פיזיקה. איי. קיו: 160.
הסרט החדש מכיל את כל הסצנות האופייניות לז'אנר (כולל הפיצוח המבריק במהלך רגע יומיומי), ובהתאם לכך - חסר השראה לחלוטין. כמו "נפלאות התבונה", גם הוא מסופר מנקודת המבט של אשתו המסורה של הגאון הנכה, אבל בסרט הזה גם הגאון וגם האישה זזים מנקודת מפנה אחת לאחרת בלי הרבה תשוקה. למעשה, אפשר להגיד שהבמאי ג'יימס מארש הצליח לגרום למחלת לו גריג להיראות כמו נון-אישיו. נשאר לראות אם אדי רדמיין (שמצליח לבלוט לטובה בתוך כל הקיטש הזה) יזכה למועמדות מוצדקת לאוסקר.
הכי חכם. הכי מתוסבך.|צילום: באדיבות yes/יוניברסלג'ון נאש ("נפלאות התבונה")
מידת התאמה לז'אנר: 100%
המחלה: סכיזופרניה ופרנויה. ענף מדעי: מתמטיקה. איי. קיו: 160.
סרטו של רון הווארד מ-2002 שיכלל את הנוסחה לכדי שלמות, עד ששמו הפך כמעט לכותרת של הז'אנר ("זה 'נפלאות התבונה' על סטיבן הוקינג"). ראסל קרואו היה מועמד לאוסקר (כמובן...) על תפקידו כג'ון נאש המיוסר, שרואה קשרים היכן שאף אחד אחר לא רואה - לפעמים בגלל שהוא מתמטיקאי ולפעמים בגלל שהוא פרנואיד. למעשה, הסרט הזה רומז בבוטות שמתמטיקה היא סוג של מחלת נפש. לכו תתווכחו עם זה.
