למי שמאמינים באהבה: "טווח קצר 12"
הצרה הגדולה עם סרטי אינדי מצוינים היא שבהרבה מקרים חברות ההפצה שלהם טובות הרבה פחות. עם קצת יותר מזל הסרט הנפלא הזה היה יכול להיות "התבגרות" של 2013 וקונטנדר רציני בטקס האוסקר, בפועל הוא הסתפק בשבחים ופרסים מעשרות פסטיבלים, אבל נותר רחוק מהמיינסטרים. ברי לרסון וג'ון גלגר ג'וניור מגלמים כאן צמד משגיחים במוסד לבני נוער בסיכון. בתוך המציאות הלא פשוטה של הדיירים שמגיעים למקום, הם מנסים גם לנהל זוגיות שתצליח להתגבר על השלדים שהם עצמם נושאים בארון. דרמה רגישה, שובת לב ואלגנטית כמו מעט מאד סרטים שראיתם בשנים האחרונות.
למי שרוצים לברוח מהכל: "מלכי הקיץ"
לפני הצהרות כאלה צריך לקחת קצת אוויר, אז שלוש...שתיים...אחת: אחרי 17 שנים נמצא היורש ל"אני והחבר'ה". "מלכי הקיץ" הוא בדיוק מסוג הסרטים הזה שמחבר יחד חברות והתבגרות ומסע בדרכים, הומור ודמויות שקשה לשכוח. הוא רציני לגמרי, אבל לא מתייחס לעצמו בכבדות תהומית והוא גורם לכם לרצות לארוז כמה חפצים, לקרוא לחבר'ה ולצאת להרפתקה. הסיפור פשוט: שלושה בני נוער מחליטים לעזוב את הבית לתקופת הקיץ, להקים לעצמם בית בלב היער ולחיות ממה שיש לטבע להעניק להם.
למי שרוצים לחיות כל רגע כאילו הוא האחרון: "תחנת פרוטוויל"
פעם אחת בשנה לפחות מתרחש בארה"ב מקרה כמו זה של אוסקר גראנט. שוטר לבן יורה בצעיר שחור ומצית מחדש את המחאה של הקהילה שסובלת גם ב-2014 מסטריאוטיפים וגזענות. הסרט של ראיין קוגלר מתאר את היממה האחרונה בחייו של גראנט (מייקל בי. ג'ורדן הנפלא), בן 22 ואב לילדה בת 4 שמתגורר באוקלנד ומנסה למצוא את שביל הזהב בין הרצון להיות אדם טוב יותר לבין האפשרויות הבעייתיות שהמציאות מותירה בידיו. הסרט משלב בין הסיפור העלילתי לחומרים אמיתיים שצולמו על ידי אזרחים, וחושף את הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לקחת חיים באמריקה.
למי שלא רוצים להתבגר: "The Spectacular Now"
בואו נתחיל מהסוף: The Spectacular Now הוא לא מסוג הסרטים שימציאו את הגלגל בקולנוע. סביר להניח שראיתם לא מעט סרטים מז'אנר החנונית פוגשת את מלך השכבה שנזרק על ידי חברתו, אבל מעט מאד מהם היו אותנטיים ונוגעים ללב כמו זה של ג'יימס פונסולדט. התסריט של סקוט ניוסטדטר ומייקל וובר (שכתבו גם את "500 ימים עם סאמר") לא מתמקד הפעם רק בעוד סיפור אהבה מקסים מהחיים, אלא גם בשאלה הממש לא בנאלית: למה כולם כל כך ממהרים להתבגר? מיילס טלר ושיילין וודלי, אהובי תעשיית האינדי, מייצרים כאן כימיה נהדרת על המסך שהובילה אותם לזכייה בפסטיבל סאנדנס הקודם.
למכורים לאקשן: "רכבת הקרח"
כבר כמה שנים טובות שהקולנוע שלנו מלא בסיפורי התקוממות. המעמד החלש והמדוכא בעולם פוסט אפוקליפטי מחליט לעמוד על שלו מול שלטון עריץ ונהנתן, כמעט תמיד אחרי שהוא מוצא מנהיג (או מנהיגה) שיצית את אש המרד. ההבדל בין היצירה המבריקה של ג'ון הו בונג הקוריאני לכל יתר הסיפורים מהסוג הזה שראינו בשנים האחרונות, הוא שכל כולו מתנהל בתוך הרכבת שנושאת בתוכה את השרידים האחרונים של האנושות לאחר שאסון אקולוגי משמיד את מרבית האוכלוסיה. המילה "קוריאני" לא הוזכרה כאן לחינם, רמות האלימות כאן גבוהות בכמה דרגות מהמותחן ההוליוודי ההמוצע. מנגד, העולם המדהים שיצר כאן הו בונג ביחד עם צילום נהדר ואקשן אדיר, הופכים את "רכבת הקרח" לאחד מהסרטים המקוריים והמגניבים של השנה.
לטבעונים (ולאלה שעדיין מתלבטים): "Leviathan"
גם עכברי דוקו אמיתיים ימצאו את עצמם משתאים לנוכח הסרט יוצא הדופן הזה. ורנה פראבל ולוקאס קסטיינג-טיילור, צמד בוגרי התכנית המיוחדת לעיצוב אסתטי של אוניברסיטת הרווארד, צוללים כאן לעומק תעשיית הדיג העולמית, בעיקר בבירתה שבבדפורד, בריטניה. "Leviathan" לא מכיל דיאלוגים או דמויות מובחנות, ובמקומם הוא פשוט מנסה להכניס אותנו אל חיי היום יום של העולם הכאוטי, הקר, המרהיב והאכזרי הזה. הצילום והעריכה הם החלקים שהופכים את הסרט הזה ליצירה מרתקת, כזאת שמציבה אתכם פנים אל פנים עם שחפים שמנקרים את המצלמה, עורבים מאיימים, סירות רעועות שנלחמות בגלים והרשתות החורקות שעולות מהמים ובתוכם אלפי דגים שמתחילים את דרכם לצלחת שלנו.
למאמינים בחיים שאחרי: "קמים לתחייה"
ולא, הכוונה היא ממש לא לספק גרסה אמריקאית, ספק עיבוד שלקח השראה מעורפלת מהמקור, אלא לסדרה בצרפתית (הו לא!) ששודרה בארץ ב-HOT. גם כאן מדובר בעיירה קטנה שכמה מתים קמים בה לתחייה. הפרק הראשון מציג לנו שתי תאומות, שאחת מהן מתה בילדותה וחוזרת לחיים לאחר לא מעט שנים, כשהיא לא התבגרה אפילו בטיפה. הסדרה עוקבת אחרי תגובת ההורים, האחות השנייה, והניסיון שלה ושל כולם להבין מה בדיוק קרה והאם בכלל זה קשור לעוד כמה מתים שצצים פתאום, כמו חתיך שמת ביום חתונתו והילד הקריפי המסורתי. סדרה מרתקת, מאופקת ויפהפיה, ששואלת שאלות על דת ועל מוות ועלינו. שווה, למרות הצרפתית.
למכורים למסתורין: "קצה האגם"
אם השנים האחרונות בטלוויזיה לימדו אותנו משהו זה כנראה לא לחפור יותר מדי בתעלומות אפלות. בין "דה קילינג", "ברודצ'רץ'" וכמובן, "בלש אמיתי", הייתה גם המיני סדרה האוסטרלית של ג'יין קמפיון זוכת האוסקר, שקצרה שבחים מכל עבר. הסיפור מתמקד בבלשית רובין גריפין (אליזבת מוס, "מד מן") שיוצאת לחקור ניסיון התאבדות של נערה בת 12. כשזו נעלמת, היא מתחקה אחריה לעיירה קטנה ומצמררת ולומדת את הסודות האפלים שמסתתרים בה. סדרות טובות יודעות ללחוץ על הכפתורים הנכונים גם מבלי להאכיל את הקהל בכפית, "קצה האגם" מצליחה לערער ולטלטל רק מעצם החוויה (אם אפשר לקרוא לה כך) הרגשית שהיא מעבירה את הצופה.
למי שחולמים על האקזיט: "סיליקון ואלי"
תור הזהב של הקומדיות נגמר אי שם בתחילת שנות האלפיים והותיר אותנו עם קלישאות בינוניות ("משפחה מודרנית") וגימיקים שפשוט לא ידעו מתי לעצור ("איך פגשתי את אמא"). אל תוך הואקום הזה נכנסו הברקות כמו "רוק 30", "מינדי" והשנה גם הסדרה החדשה של מייק ג'אדג' ("אופיס ספייס", "המלך היל"). קצת כמו "בנות", גם "סיליקון ואלי" היא הקול של דור שלם שסובל מליקויים חברתיים, הצפה בלתי אפשרית של טרנדים טכנולוגיים וחושש כל הזמן שיגנבו לו את הרעיון השווה מיליונים שגיבש לעצמו. שמונה פרקים של דמויות גאוניות ודיאלוגים מבריקים ישכנעו גם אתכם להצטרף לטים "פייד פייפר" ולחכות כמו כולנו לעונה החדשה.
למודאגים מהגרעין האיראני: "מנהטן"
2014 לא הייתה שנה טובה לסדרות חדשות בטלוויזיה. מעט מאד כאלו הצליחו לשרוד אותה, עוד פחות הצליחו לצרוב את עצמן בתודעה. "מנהטן" נפלה קצת בין השלב הראשון לשני. הפקה מושקעת ועיסוק בנושא רלוונטי במיוחד בתקופה שבה הצנטרפוגות באירן ממשיכות להסתובב, שחזור תקופתי מצוין וקאסט איכותי. הסדרה מתמקדת בבסיס צבאי חשאי שהוקם בניו מקסיקו במהלך מלחמת העולם השנייה ובו מתנהל המרוץ של מי שתהפוך למעצמה הגדולה בעולם לקראת פצצת האטום. כראוי לדרמות תקופתיות כאלה, משפחות יתפרקו, אינטריגות יצופו ויריבויות יגרמו למעשים שהשתיקה יפה להם. האתגר הגדול הוא לצלוח את הקצב ההתקדמות האיטי של העלילה, אם תעברו את זה תגלו סדרה נהדרת שקצת חמקה מתחת לרדאר.
לסבלנים: "התיקון"
אם כבר פנינות טלוויזיה שלוקחות את הזמן, מנהטן היא רכבת קיטור לעומת "התיקון", הסדרה המעוטרת ביותר ביקורתית של 2013 בטלוויזיה האמריקאית. הסיבה העיקרית היא שמדובר בסדרה של ערוץ סאנדנס, שמביא את הקו המהורהר, הפילוסופי והאיטי של תעשיית האינדי לטלוויזיה. "התיקון" עוסקת בסיפורו של דניאל הולדן, אזרח ג'ורג'יה שבילה 19 שנים באגף הנידונים למוות לפני שראייה חדשה מביאה לשיחרורו. החזרה שלו לחיק משפחתו ולעיירה הקטנה בה נולד, יוצרת חיכוכים חדשים ומחדשת מתיחויות ישנות, כאשר במקביל יש מי שפועל להחזיר אותו אל בין הסורגים. התיקון מלאה ברגעים של שתיקה, צילומי נופים ארוכים ותהיות על העולם. לא קל לעכל אותה, לא קל להתמכר אליה, אבל ממש שווה להתאמץ.