כשהגעתי לישראל, חיכיתי להגיע לתל אביב. שמעתי על חופי הים, על הבחורות הכי יפות בעולם, על חיי הלילה המטורפים. גם בירושלים רציתי לבקר – כיהודי, היה חשוב לי לבקר בכל המקומות הקדושים. אבל דימונה? מי לעזאזל היה מאמין שאתאהב דווקא בדימונה?

רוב הישראלים לא יבינו מה מצאתי בעיר הדרומית הקטנה הזאת. אבל אני התאהבתי בה. התאהבתי בקהילת האפרו-אמריקאים העבריים המדהימה, שפתחה בפניי את ביתה והפכה אותי, במשך שבועיים, לחלק בלתי נפרד ממנה.

כדי להבין איך התגלגל בחור יהודי טוב מאוקלנד לדימונה, צריך לחזור קצת אחורה.

אין תמונה
שודר על סט הצילומים
הפרויקט ששינה את חיי

את ישראל לא הכרתי מעולם לעומק. שמעתי עליה בחדשות מדי פעם, אבל מעולם לא חשבתי לבקר בה. גם לא הייתי קשור ליהדות במיוחד. לראשונה ביקרתי בישראל במסגרת "תגלית" – פרויקט ששינה את חיי. דרכו נחשפתי לחברה הישראלית, לאנשים ולקבוצות המיוחדות המרכיבות אותה. שימו את הציניות בצד – עשרה ימים בישראל יכולים לשנות חיים. וזה מה שקרה לי.

במהלך שהותי בישראל קפצתי לבקר חברים בדימונה, ונתקלתי במקרה בקהילה האפרו-אמריקאית העברית שמתגוררת שם. במקרה, המפגש היה במהלך שבוע המכונה "התאחדות" – פסטיבל ריקודים, שירים ואוכל. כך נחשפתי לתרבות יוצאת הדופן שלהם והתאהבתי בה.

למרות שאין לי רקע בקולנוע ושמעולם לא הפקתי סרט, הבנתי מיד שיש כאן סיפור שחייבים לתעד. את הקול המיוחד של הקהילה הזאת, כולם חייבים לשמוע. וכך, בלי הרבה ניסיון אך עם הרבה מוטיבציה, יצאה לדרך הפקת הסרט הדוקומנטרי "כפר שלום", שנועדה לחשוף את הצופים לקהילה העברית הייחודית.

תהליך ההפקה היה מרתק. חוויה של פעם בחיים. לאחר שהסתיים פרויקט "תגלית" חזרתי לארץ ובמשך שבועיים צילמנו את הסרט. הקהילה נתנה לנו הצצה מיוחדת לשגרת חייה, אך זה לא היה קל. זו הייתה עבודה שדרשה זמן ובניית אמון. הסרט מציג את הנראטיבים המיוחדים של הקהילה המבוססים על פרשנות לא שגרתית לתנ"ך: ריבוי נשים, לידה טבעית, טבעונות ובריאות.

אני תושב ארה"ב, אבל לו הייתי תושב ישראל, הייתי נותן קפיצה קטנה לדימונה כדי להכיר את האנשים המיוחדים והמיוחדים האלה. ואם לא לדימונה, אז לפחות ל"כפר שלום". 

"כפר שלום" יוקרן בסינמטק ירושלים הערב (שלישי) ב-21:30 במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי