אם יש משהו שלהוליווד לעולם יהיה מחסור בו, מדובר כנראה בכוכבים. בכל יום מגיעים לשכונה הכי נחשקת של עולם הקולנוע עוד ועוד בוגרי בתי ספר למשחק מכל העולם, שלא מקבלים צ'אנס לפרוץ בגלל אותם כוכבים ותיקים שמסרבים לפנות את מקומם. זאת על אף שבחלק מהמקרים הם ממש לא מצדיקים את הסטטוס שלהם. במזווה ההוליוודי אפשר למצוא לא מעט קופסאות שימורים שפג תוקפן, אך המלהקים עדיין משתמשים בהן כדי למשוך את הקהל לאולמות. הגיע הזמן לעשות ניקיון כללי לפסח ולשלוח כמה מהפרצופים היותר שחוקים על המסך מעבדות יחסי הציבור לחירות עד.
שאריות מהאייטייז
בשלושים השנים האחרונות אין חיוך שנטחן על המסך יותר מזה של טום קרוז. החיוך הזה, כמו הפרצוף מלא הבוטוקס אליו הוא מחובר, לא משתנה אף פעם. קרוז הפך למאמי בינלאומי כבר בתחילת שנות השמונים ומאז ממשיך לרכב על הסוס התשוש הזה עד עצם היום הזה. ללא כישרון משחק מרשים במיוחד ועם מנעד רגשות צנום, קרוז עדיין ממשיך לקבל תפקידים שאחרים רק חולמים עליהם. ובכן, טום, זו ממש לא משימה בלתי אפשרית להיפרד ממך ולהודות שגם באייטיז לא היית הרבה יותר מפנים יפות עם חיוך כובש. בהצלחה עם הסיינטולוגיה וזה.
בשנת 1982 העולם התאהב בילדונת בלונדינית חמדמדה בשם דרו בארימור. זה קרה בסרט "אי.טי", כשבארימור הייתה בת 7 בלבד. מאז ועד היום ילדת הפלא לא הניחה לנו, למרות שכבר בתחילת הדרך אפשר היה להבחין, שמתחת לבייבי פייס המתוקות לא מסתתרת שחקנית מצטיינת. זה לא שאת גרועה, דרו, אבל בוא נאמר שהתפקיד הכי טוב שלך עד היום היה ב-"אי.טי". סלחי לנו אבל את סתם תופסת מקום. היי שלום.
עוד שני פרצופים שאי אפשר לחמוק מהם מאז שנות השמונים הם אלו של מל גיבסון וקווין קוסטנר. לא ברור איך הצמד הזה הצליח לשטות בעולם כולו ולהיחשב לשחקנים טובים, אבל את הנעשה אין להשיב והאגו טריפ של שניהם רק גדל עם השנים. השיא הגיע כשכל אחד מהם החליט שהגיע הזמן לביים סרט משל עצמו, וללהק את עצמו לתפקיד הראשי. השרמנטיות המעושה שלכם אולי עבדה כשהייתם צעירים, אבל היום זה סתם מטריד. מיסטר קוסטנר, אתה משוחרר לרקוד עם זאבים (או עם כל מה שעושה לך את בימינו), ומיסטר גיבסון, אתה מוזמן להמשיך להיות פסיכופט אנטישמי. רק אל תכפה עלינו להיתקל בך שוב.
קצת לא הוגן להכניס את ניקולס קייג' לרשימה הזאת, אבל אין מה לעשות, גם החיים לא הוגנים. קייג' הוא לא שחקן גרוע, נהפוך הוא, עוד באייטיז ב"בייבי אריזונה" וגם בתפקיד הכפול והמצוין שלו ב"אדפטיישן", הוא הוכיח שכשהוא רוצה הוא יכול. העניין הוא שלרוב הוא ממש לא רוצה. כנראה שהרבה יותר נוח לו להמשיך עם סרטי האקשן/מתח הממוחזרים, עליהם הוא מרוויח מיליונים, מאשר באמת להתאמץ ולפתח דמות עבורנו. אם ככה אתה משקיע בנו, אל תתפלא שמאסנו בך. דונט קול אס, ניקולס.
למרבה המזל לפליטי האייטיז, צ'ארלי שין ודמי מור, כבר לא ממש צריך לקרוא לפרוש, כי בשנים האחרונות נראה שהם נעלמים באופן טבעי. אבל אם במקרה אתם מתכננים על איזה קאמבק בעתיד, בבקשה אל.
שאריות מהניינטיז
כמו טום קרוז, גם אשתו, קייטי הולמס, סירבה להיעלם מאז שחשפה לראשונה את החיוך הביישני שלה, אי אז ב"דוסון קריק". לאורך השנים התפקיד הכי טוב שגילמה היה של אשתו של טום קרוז וגם זה לא היה אמין במיוחד. הנה שחקנית שבנתה קריירה שלמה מתדמית ציבורית והעולם שותק. קייטי מתוקה, אין צורך לגזול תפקידים משחקניות חדשות, תניחי. בזכות סורי הקטנה את בכל מקרה תמשיכי לקבל תשומת לב לנצח כנראה. ושאלוהים יעזור לנו.
פעם אחת ולתמיד מישהו צריך להגיד את זה: ג'ניפר אניסטון היא פח. כן, כולנו שומרים לה חסד נעורים מימי "חברים" העליזים, אבל נדמה שמאז אניסטון המשיכה לגלם את רייצ'ל לנצח, בכל פעם בסרט אחר. אין ספק שהפרידה מבראד פיט עזרה לה לקריירה. כולנו ריחמנו עליה אז וכנראה גם המפיקים בהוליווד שבחרו בה שוב ושוב לתפקיד הגיבורה ה"מסכנה". אבל עם כל הסימפטיה והאמפתיה, מאז הפרידה מפיט עבר זמן רב ואניסטון עדיין לא הוכיחה את עצמה בתפקיד אופי אמיתי. היא מככבת בעיקר בקומדיות רומנטיות שטותיות, ובגלל שהדמות שהיא מגלמת חוזרת על עצמה, זה תמיד מרגיש כאילו ראינו את הסרט הזה כבר. אז ג'ניפר בייבי, אין צורך לטרוח בכל פעם מחדש, בין כה וכה הכי יפה לך תסרוקת רייצ'ל. נסכם שתפרשי ואנחנו לנצח נמשיך לצפות בך בשידורים החוזרים של "חברים". דיל?
אולי בניינטיז היה באדם סנדלר עוד משהו חינני, אבל בעשור הקודם נראה היה שהוא כבר מאבד כיוון לגמרי. הקומדיות האינפנטיליות בכיכובו רק נהיו מטופשות עוד יותר עם הזמן, ועדיין ממשיכים ללהק אותו כאילו אין תור באודישנים. מאחר וזה לא בא מצד המלהקים, נבקש ממך ישירות: אדם, התבזית מספיק. אין ספק שמשחק זה לא הצד החזק שלך, בבקשה די.
לאורך הניינטיז, השחורים הכי לוהטים בסביבה היו וויל סמית' ודנזל וושינגטון. הרבה בזכות העובדה שהם די היו השחורים היחידים בסביבה. בזמן שוושינגטון היה המוערך בין שניהם ואפילו זכה באוסקרים, סמית' רכב על תדמית "הנסיך המדליק" ותיפקד על תקן הגרסה השחורה של מאמי לאומי. בסופו של דבר, אף אחד מהם לא הוכיח את עצמו כעילוי, ובעידן אובמה, בו לא חסרים שחקנים שחורים מצוינים שעושים חיל על המסך, אנחנו יכולים להיפרד כידידים. בוא נתחיל מ-12 שנים של חופש מכם ונראה כבר איך נזרום משם.
גם את קמרון דיאז, כמו את ניקולס קייג', קצת לא הוגן להכניס לרשימת החיסול. היא הוכיחה כישורי משחק בלתי מבוטלים בעבר (בעיקר ב"להיות ג'ון מלקוביץ'"), אבל עם כל הכבוד, יש לנו כבר מספיק דמויות פלקטיות גנריות שימלאו את כל הקומדיות הרומנטיות עד קץ הימים. אם זה כל מה שיש לך להציע לנו, קמרון, אולי עדיף שהרומן בינינו יסתיים. זה לא אנחנו, זו את.
בעולם מתוקן לא היינו זוכים לראות יותר את פניה של שרה מישל גלר, אבל גם לה סולחים על יכולת המשחק המוגבלת בזכות חסד הנעורים של "באפי ציידת הערפדים". רק בשנה שעברה היא לוהקה לתפקיד הראשי בסדרה "המשוגעים" לצד רובין וויליאמס, שם היא מוכיחה שגם 20 שנה אחרי באפי, אין לה עדיין גרם של משחק בגוף. אז בחיאת שרה'לה, תהיי יהודיה טובה ותגאלי אותנו ממך.
ג'ניפר לופז, האמת? ממש לא אכפת לנו שתישארי בסביבה, אבל אם אפשר ולא קשה לך, נסי להתרכז יותר בלעשות שמח בתכניות טלוויזיה ועל הבמה, ותחדלי מלגלם בפעם האלף את סינדרלה בוורסיה כזו או אחרת בקולנוע. אוקי הבנו, את יכולה גם לשחק (או שזה מה שמישהו אמר לך מתישהו), אבל תשאירי משהו גם לאחרות.
על הפרצוף החמוץ של רנה זלווגר לא צריך להרחיב. זה התאים לדמות אחת בשם ברידג'יט ג'ונס, וכל מה שקרה אחר כך היה בגדר מחדל קשה לאנושות. כנראה שהמלהקים השכילו עם השנים ולמזלנו היא בקושי נראית על המסכים היום. גם לקולגה שלה במחזמר "שיקגו", קתרין זיטה ג'ונס, מתקשרים קצת פחות בשנים האחרונות וטוב שכך. מאז שזכתה בכל פרס אפשרי על הביצוע המושלם לוולמה קלי, דבקה בה "קללת האוסקר" וכל סרט בו כיכבה היה כישלון מפואר יותר מקודמו. לכי לעשות לביתך קתרין זיטה, וכל הג'אז הזה.
טפילים מהמילניום הנוכחי
לאורך העשור הקודם הגיחו לחיינו לא מעט כוכבים, שביססו את הקריירה שלהם על המראה החיצוני המשובב שלהם, בלי הרבה יותר מדי כישרון משחק. אפשר להגדיר את התופעה הזאת בשתי מילים: קריסטן סטיוארט, או בארבע מילים: קריסטן סטיוארט ורוברט פטינסון. כוכבי סדרת "דמדומים" הפכו לסמל השטחיות של התקופה. הנאהבים והנעימים אמנם ריקים מתוכן אמיתי, אבל היי, מה זה חשוב כשהם מצטלמים כל כך טוב? המלהקים ימשיכו למחזר אותם כי "הם היו האוהבים הצעירים" וזה מה שהילדים אוהבים.
מאותה סיבה המלהקים ממשיכים לדבוק גם בשחקניות בינוניות כמו מייגן פוקס וג'סיקה אלבה, בזמן שכישרונות צעירים ופוטוגניים לא פחות, מסתובבים בתעשייה בלי עבודה. פוקס ואלבה כבר קנו להן ספוט חם ברשימת סמלי המין של ימינו – הבחורים רוצים אותן והבחורות רוצות להיות כמוהן, ולכן סרט בכיכובן תמיד ימכור כרטיסים. גם המקבילות הגבריות שלהן, אורלנדו בלום וצ'אנינג טייטום, ימשיכו לככב בתפקידים ראשיים בגלל אותה סיבה, רק הפוך. כן, הוליווד הפכה חלולה יותר לאורך השנים ופוטוגניות היא שם המשחק יותר מאי פעם. אשטון קוצ'ר הוא עוד הוכחה מנצחת לכך – הבחור חמוש במראה קטלני אך בכישרון משחק ששואף לאפס, והוא עדיין אחד השחקנים המבוקשים ביותר בתעשייה.
אז קריסטין, רוברט, מייגן, אשטון ושאר הכוכבים הלוהטים שנכפו עלינו בעשור האחרון: עשו לנו ולדורות הבאים של השחקנים טובה ותפרשו כבר עכשיו. שלא תגמרו כמו טום קרוז וקמרון דיאז, ממחזרים את עצמכם לנצח ומעייפים פלנטה שלמה עם חיוכים מזויפים. החוכמה האמיתית היא לדעת לפרוש בשיא. אז קדימה, יפה שעה אחת קודם. ג'אסט דו איט.