בין כוכבות: המהפכה הנשית של ג'סיקה צסטיין

קברניטי הוליווד לא אוהבים הפתעות. ככה זה כשאתם מנהלים עסק של מילארדי דולרים בשנה, לבלתי צפוי פשוט אין זכות קיום. הסיוט של מנהלי האולפנים התגשם לפני חודשיים כשאחת השחקניות המוערכות ביותר מהדור החדש החליטה להכות בהם בבטן הרכה. הכל החל בראיון תמים למראה שהעניקה ג'סיקה צ'סטיין לאתר TheWrap לשם קידום סרטה החדש, מסוג המפגשים שבהם השאלות צפויות והתשובות צפויות. עוד יותר. אלא שלצ'סטיין לא היו כוונות לחייך במלאכותיות ולהמשיך לשתוק.

"אני לא מבינה למה 'האלמנה השחורה' של סקרלט ג'והנסון לא מקבלת סרט משלה, בלי שאר 'הנוקמים'", פתחה צ'סטיין כשהיא מתייחסת לסדרת הסרטים המצליחה והסופר גברית של מארוול. "למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? האישה הזאת ללא ספק הוכיחה שאנשים רוצים לראות אותה בסרטים. הרי 'לוסי' (סרטו של לוק בסון בכיכובה של ג'והנסון) הביס את 'הרקולס' בקופות בסוף השבוע הראשון של שניהם על המסכים, למרות שהתקציב שלו היה נמוך בהרבה. למה אנחנו עדיין מחכים לאישור הפקה לסרט גיבורי על בכיכובה של סקרלט ג'והנסון?".

העץ הנדיב

כשצ'סטיין מדברת על הוליוויד, היא יודעת על מה היא מדברת. מאז פריצתה ב"עץ החיים" (2011), הפכה לאחת השחקניות המוערכות והמבוקשות בתעשיית הסרטים האמריקאית. הרזומה שלה כולל תפקידים ב"העזרה" ו"כוננות עם שחר" שזיכו אותה במועמדויות לפרס האוסקר. האחרון גם העניק לה את פרס גלובוס הזהב עבור השחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה. הצלחתה המטאורית גורמת למדיה מסביב לעולם לשתות בצמא ציטוטים שלה כמו זה אודות סקרלט ג'והנסון, והעובדה שההצלחה הזו הגיעה בגיל מאוחר יחסית, כנראה גורמת לה להגיד אותם מלכתחילה. נכון לימים אלו, היא מככבת בשניים מהסרטים המדוברים של החורף – ויצירות שונות בתכלית.

צ'סטיין אמנם תמיד ידעה שהיא רוצה לשחק, ובשנת 2003, בעודה בת 26, סיימה את לימודי הדרמה שלה בבית הספר היוקרתי לאמנויות ג'וליארד שבמנהטן. למרות זאת, עד גיל 34 דשדשה הקריירה שלה והיא הסתפקה בעיקר בהופעות אורח בסדרות טלוויזיה (ביניהן אי.אר, ורוניקה מארס וחוק וסדר), כשהיא לא מצליחה לעשות לעצמה שם של ממש בתעשיית הקולנוע. צ'סטיין אף סיפרה כי חודשים ספורים לפני שלוהקה ל"עץ החיים", עוד נהגה לחלק את הכנסותיה החודשיות במזומן בין שלוש מעטפות קבועות שנשאו את הכיתוב "שכר-דירה", "כביסה" ו"מצרכים". רק כאשר זכתה לגלם את תפקידה הדרמטי של גברת או'ברייאן מול בראד פיט בסרטו עטור הפרסים של טרנס מאליק, החלה - יש שאומרים ממש בן לילה - הקריירה שלה לפרוח. באותה שנה השתתפה בעוד שבע הפקות קולנוע שונות, רובן בתפקידים מורכבים שאפשרו לה להיכנס לאלפיון העליון של שחקניות הוליווד שאינן מלוהקות על פי טייפקאסט. נראה שהעולם מוכן היה לחרוג ממנהגו ולקבל את צ'סטיין הן כיפהפייה עוצרת נשימה והן כשחקנית אינטליגנטית ואיכותית, וכל זה בהתקרבה לגיל שבו רוב השחקניות חורכות את החלקים הרכים בפניהן. כך עלה בידה של צ'סטיין, תוך שנה בלבד מיציאת הסרט שפרסם אותה, להתברג ברשימת מאה האנשים המשפיעים של מגזין טיים; באתו דירוג חרץ גארי אולדמן כי "אנו יכולים לצפות ממנה לגדולה".

אבא? לא מכירה

ההבטחה לגדולה כבר החלה להתממש, ועימה גם הצדדים הבעייתים של התהילה, שצ'סטיין כינתה לא פעם "קשים עד בלתי נסבלים". החיטוט הבלתי פוסק של שליחי הצהובונים בחייה, שהפך נלהב יותר ככל שצ'סטיין הקפידה לשמור על פרטיותה, העלה לפני כשנה סיפור משפחתי שהטרגיות המדהימה שלו לא חסכה מהשחקנית את חשיפתו לציבור. משפחתה של צ'סטיין נראתה על פניו כנורמקור כל-אמריקאי: אמא שפית טבעונית, אבא כבאי וחמישה אחים אחיות, צ'סטיין הבכורה מביניהם. אלא שמאוחר יותר נחשף כי אביה הביולוגי של צ'סטיין איננו הכבאי מייקל היסטי, אליו היא עדיין מתייחסת כאב לכל דבר, אלא החבר של האם מתקופת התיכון, המוזיקאי מייקל מונסטריו. הוריה של צ'סטיין כמעט ומסרו אותה לאימוץ עם לידתה, כיוון שהיו בני 16 ו-17, אך בסופו של דבר החליטו לגדל אותה בסיוע הוריהם.

כמה שנים ותינוקת נוספת לאחר מכן, השניים נפרדו והאם נישאה להיסטי. כמעט רבע מאה עברה עד שהחליטה הבת השניה, אחותה הצעירה של צ'סטיין, ג'ולייט, ליצור קשר עם אביהן הביולוגי המנוכר. זמן קצר לאחר שעשתה זאת, ירתה לעצמה בראש עם רובה ציד; היא הייתה בת 24 בלבד. משלל הפרופילים הרצים עליו ברשת מאז שביתו הבכורה הפכה לשחקנית איי ליסט, מונסטריו מצטייר כפחות מאב לדוגמה לכל ילדיו (לצ'סטיין יש עוד שתי חצאי אחיות משתי אימהות שונות). צ'סטיין שמרה על ריחוק קר ממנו עד לפטירתו הפתאומית לפני כשנה, ולמעשה כלל לא פקדה את הלווייתו. בראיון למגזין ווג הצהירה שבתעודת הלידה שלה לא רשום שם אב וכי "אין הוכחה לשום דבר".

המהפך של אלינור

המעבר מאנונימיות לאור הזרקורים אולי לא היה אלמנטרי לאופייה של צ'סטיין, אבל נראה שהוא לא בלבל אותה לרגע. לאחרונה החלה צ'סטיין להשמיע יותר ויותר קובלנות על ייצוגן העגום והמכעיס של נשים בתעשיית הבית שלה, ובעיקר סביב יציאת הפרויקט החדש והמדובר שלה ושל בן זוגה לשעבר, נד בנסון, "היעלמותה של אלינור ריגבי". מדובר בסיפור על בני זוג ניו-יורקיים הבוחנים את חייהם המשותפים לאחר אירוע דרמטי שפקד אותם. הזוג הם אלינור ריגבי וקונור לדלאו, שמגיעים מרקעים שונים מאוד. היא מגיעה ממילייה אינטלקטואלי, והוא בעל בר מקומי. הסרט נפתח עם ניסיון ההתאבדות הכושל של אלינור, שמפריד למעשה בין בני הזוג. בהתחלה, זה היה אמור להיות סרט ככל הסרטים – אבל אז בנסון הציע את התפקיד לצ'סטיין, שהסבה את תשומת ליבו לכך שכל הנרטיב מסופר, כרגיל, מנקודת המבט של הבעל, ושהיא הייתה רוצה לדעת איך הוא היה נראה מנקודת המבט של האישה.

"זה מדהים שכשאמרתי לנד בנסון שהייתי רוצה לדעת יותר על הדמות הזו (של אלינור)", סיפרה צ'סטיין בראיון ל-TheWrap, "הוא פשוט אמר: 'או־קיי, אז אני הולך לכתוב עוד סרט. הפעם מנקודת המבט הנשית'". ואכן, חילופי הדברים בין בנסון לצ'סטיין שינתה את הפיצ'ר מהיסוד. צ'סטיין הצטרפה לצוות ההפקה וסייעה לבנסון לפתח את התסריט בשיחות שהתקיימו על בסיס יומי. התוצאה היא ש"היעלמותה של אלינור ריגבי" ייצא לאקרנים בשלוש גרסאות, "שלו", המספרת את הדברים מנקודת מבטו של קונור לדלאו, "שלה" המגוללת את הסיפור כפי שחוותה אותו אלינור ריגבי, וגרסה מקוצרת - למי שלא מתכוון לפקוד רצף של שני סרטים על סיפור בודד - "שלהם". השפעה כזו של שחקנית על תסריט גמור היא נדירה עד בלתי אפשרית, בעיקר כשמדובר בתלונות הנופלות חזור ונפול על אזניים ערלות כמו תת-ייצוג וייצוג בעייתי של נשים ומיעוטים אתניים בקולנוע המיינסטרים ההוליוודי. "היעלמותה של אלינור ריגבי"  קצר ביקורות משבחות בפסטיבלים ברחבי העולם שהיללו את בגרותו של הטקסט ואף הימרו על כך שזו תהיה הפעם שצ'סטיין תיקח את פסלון האוסקר הביתה, כך שהן הבמאי והן השחקנית יכולים לברך על כך שצ'סטיין אמרה את דעתה כשנחשפה לראשונה לתסריט. בינתיים, למרבה השמחה, לא נראה שהיא מתכוונת להפסיק לעשות זאת.