עם כל הכבוד לסטיבן ספילברג ול"רשימת שינדלר", היוצר החשוב של 30 השנים האחרונות בכל הנוגע לעיסוק באירועי השואה הוא קלוז לנצמן הצרפתי. הבמאי, שהצטרף בצעירותו לתנועת ההתנגדות הצרפתית ולחם בנאצים, יצר ב-1985 את המסמך הדוקומנטרי המורכב ביותר בנושא. "שואה" כלל לא פחות מתשע וחצי שעות של ראיונות עם ניצולים, פעילים נאציים לשעבר וצילומים של מחנות השמדה כפי שהם נראים היום, ללא כל שימוש בחומרים ארכיוניים.
"היה לי קשה מאד למצוא אותך", אומר לנצמן למורמלשטיין באחת משיחותיהם לאורך הסרט, "אבל אני שמח שעשיתי זאת". לאורך 218 דקות מנסה לנצמן לאפיין את דמותו של הרב, שנחשב בעיני רבים בישראל לבוגד ומשתף פעולה עם הנאצים. במהלך כהונתו החליט מורמלשטיין להציל כמה שיותר נפשות באמצעות עבודה מאומצת במיוחד בקרב הצעירים בגטו וניהל את המשא מתן מול ראשי הנאצים, ובהם אדולף אייכמן, באשר לכמות וזהות הנשלחים למחנות ההשמדה. בישראל הוגדר מורמלשטיין כאישיות לא רצויה.
הצופים בהקרנה, בהם כמה מבכירי הממשל הצרפתי, העניקו ללנצמן מחיאות כפיים בתחילתו של הסרט ובסיומו. מגזיני התרבות בעולם מתייחסים לסרט כאל תרומה חשובה ומרתקת לתיעוד השואה, בעיקר בגלל שדרכו עולה תמונה יוצאת דופן של חיי היום יום בגטו במהלך התקופה הקשה. פסטיבל ירושלים כבר הודיע שיקרין את הסרט בעוד חודשיים, מה שככל הנראה יוביל ללא מעט שאלות קשות גם כאן אצלנו.
"אחרון החוטאים" הוא סרטו השמיני של לנצמן, שכולם, ללא יוצא מן הכלל, עסקו בחקר השואה ובדמויות הבולטות בישראל.