כשהוכרזו המועמדים לפרס האוסקר לסרט הדוקומנטרי לפני כחודש, מיהרו כלי התקשורת בישראל לספר ששני סרטים כחול-לבן ייצגו אותנו השנה בטקס הפרסים הגדול של תעשיית הבידור. אלא שיוצרי "5 מצלמות שבורות", גיא דוידי ועימאד בורנאט מתנגדים בתוקף להגדרה הזו ומתעקשים שמדובר דווקא בייצוג של הנראטיב הפלסטיני בסכסוך.
השניים התארחו אתמול (שני) בפאנל של המנחה האמריקאי ממוצא פלסטיני, אחמד שיהאב-אלדין באתר "האפינגטון פוסט", והתייחסו לנושא. "בישראל נוצר הכרה בצורך לצפות בסרטים על הכיבוש", מסביר דוידי, "אבל זה תמיד חוזר חזרה אלינו. זאת עוד דרך לדבר על עצמנו, על תחושות האשמה שאנחנו מתמודדים איתן, הערכים שלנו. למעשה חטפנו את סיפור הכיבוש ואימצנו אותו לעצמנו. בסרט שלנו רצינו להעניק את הקול הפלסטיני". כשהמנחה הציג ציוץ של שגרירות ישראל בארה"ב שמברך את שני הסרטים הישראלים באקדמיה, השיב דוידי: "לי זאת נראית כמו סוג של תגובה אוטומטית. המינימום שנדרש מהממשלה לעשות כדי לקדם את מאמצי ישראל להשיג אוסקר".
"ישראל משתמשת בקידום של הסרט כישראלי כדי להציג את עצמה באור חיובי יותר", מסכם דוידי, "אנחנו מודעים לעובדה שנעשים הרבה מאד עוולות מצדנו, אבל אם נדבר עליהם אז ישראל תוצג באור חיובי בעולם. הם רוצים להשתמש בי לצורך המטרה הזו למרות שאני מייצג קבוצה קטנה מאד בתוך ישראל וזה לא הוגן להציג אותי כמישהו שנמצא בקונצנזוס". בורנאט עצמו ביקש להבהיר בסוף הראיון את מה שהשתמש בין השורות של דוידי: "מדובר בסרט שמגיע מהמוח, מהלב ומהנשמה הפלסטינית. אני רוצה שהעולם יידע שמדובר בסרט דוקומנטרי פלסטיני".
"חמש מצלמות שבורות" עוסק בתיעוד הסכסוך סביב גדר ההפרדה בכפר בלעין. בורנאט, תושב הכפר, תיעד במצלמה האישית שלו את ההתנגשויות החוזרות ונשנות עם כוחות צה"ל. לאחר מכן המשיך לתעד במצלמות נוספות אירועים כמו פשיטות ליליות, הרס בתים על ידי בולדוזרים ואירועים שהסתיימו בהרוגים. בכל אחד מהאירועים נשברו המצלמות או נהרסו על ידי ירי כדורים, מה שהוביל את השניים להעניק לסרטם את שמו.