אנד דה אוסקר גוז טו: "12 שנים של עבדות"
דמיינו עולם בו "רשימת שינדלר" לא היה זוכה באוסקר. בלתי אפשרי, נכון? באותה מידה, אם לא יותר אפילו, ייסורי המצפון של חברי האקדמיה לא ירפו עד שסרט השואה מלא הפאתוס של האפרו-אמריקנים יזכה כבר בפרס הגדול של הערב. כנראה שמפיק הסרט ידע זאת ברגע שקרא את התסריט לראשונה, ולשם בדיוק הוא כיוון. ובכן, הצליח לו.
עשוי להפתיע: "כוח משיכה"
בוא נודה על האמת, גם הכי מגיע לו. אירוע קולנועי בקנה מידה כזה לא נראה במחוזות הוליווד שנים רבות. אין ספק שהוא גם יזכה בכל חמשת הפרסים על הצד הטכני שלו – אפקטים, צילום, עריכה, סאונד ומיקס סאונד – אבל עד היום סרט תלת מימד מעולם לא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, וקשה להאמין שדווקא השנה, כשמולו מתמודד "12 שנים של רגשות אשם", זה יקרה.
אנד דה אוסקר גוז טו: אלפונסו קוארון על "כוח משיכה"
ככל הנראה, כמו שקרה כבר מספר פעמים בשנים קודמות, חברי האקדמיה יפצלו את הזכייה של הבמאי והסרט, כדי ש-"כוח משיכה" בכל זאת יזכה מן ההפקר. זה יהיה הפיצוי הקטן שלהם לבמאי הגאון, שהצליח להמציא מחדש את המושג 'סרט קולנוע', ונתן תשובה נחרצת לשאלה הרווחת בימינו: למה אנחנו עדיין יוצאים מהבית לראות סרטים באולמות חשוכים?
עשוי להפתיע: סטיב מקווין על "12 שנים של עבדות"
ולו רק בגלל ש-"12 שנים של עבדות" יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, אבל בסופו של דבר, מה שמחזיק את הסרט זה התסריט המטלטל בשילוב עם המשחק המרשים של השחקן הראשי ושל שחקנית המשנה, וממש לא הבימוי עצמו. אם קוארון יפסיד למקווין את הפרס זה ללא ספק יהיה הרגע המכעיס ביותר של הטקס.
אנד דה אוסקר גוז טו: מתיו מקונוהיי
להוריד 20 קילו כל שחקן יכול, אבל לתת הופעה מרגשת מצמררת כמו זו של מקונוהיי ב"מועדון הלקוחות של דאלאס", מעטים השחקנים שבאמת מסוגלים. חוץ מזה, הוא כבר זכה בכל פרס אפשרי בדרך אל האוסקר, מאוד לא סביר שרצף הזכיות שלו יפסיק שם. זה כמעט ולא קורה אף פעם, ובהחלט אין שום סיבה שזה יקרה עכשיו.
עשוי להפתיע: צ'יווטל אג'יופור
אפשר לומר שהוא מחזיק את "12 שנים של עבדות" על כתפיו, ולכל הדעות הוא עושה זאת בדרך מופלאה, אבל אני במקומו לא הייתי משקיע יותר מדי מאמצים על כתיבת נאום הזכייה. כמו כן, מסר לאדון דיקפריו: חבוב, תמשיך לשנן את המשפט "זה כבוד רק להיות מועמד".
אנד דה אוסקר גוז טו: קייט בלנשט
עם כל הכבוד לביצוע המהפנט של סנדרה בולוק וגם של מריל סטריפ, שתיהן כבר זכו באוסקר על תפקיד ראשי, בעוד שגברת בלנשט (למרבה החוצפה) זכתה רק על תפקיד המשנה בסרט "הטייס". אז גם בגלל שמגיע לה לפני שנים רבות, וצריך לתקן את המעוות, אבל בעיקר בגלל שאף ביצוע של שחקנית אחרת השנה לא מתקרב להתעלות המפוארת של בלנשט ב"יסמין הכחולה". לא רק שמדובר בתפקיד חייה, זו גם אחת מהופעות המשחק המרשימות ביותר של שחקנית בסרט מזה שנים. תפקיד שמיידית נכנס לפנתיאון ההיסטוריה הקולנועית, מהסוג שרודף אותך הרבה אחרי שהסרט נגמר.
עשויה להפתיע: כל אחת שלא קוראים לה קייט בלנשט.
אנד דה אוסקר גוז טו: ג'ארד לטו
עוד קטגוריה די צפויה, כי לטו עשה ב-"מועדון הלקוחות של דאלאס" מה שבלנשט עשתה ב-"יסמין הכחולה". דמותה שובת הלב של ריון, הטרנסג'נדרית נשאית איידס, לנצח תיזכר בהיסטוריה של הקולנוע בזכות הביצוע המרגש שלו – תפקיד שהוא קאלט מהשוט הראשון. בנוסף, הוא לא זכה באוסקר מעולם, וגם לו מגיע מזמן.
עשוי להפתיע: ברקהאד עבדי
אם לטו לא היה מועמד מולו, הוא גם בטח היה זוכה. הופעתו כשודד הים בסרט "קפטן פיליפס" הייתה מפחידה יותר מכל סרט אימה עטור תקציב שעלה השנה על המסכים, בעיקר בזכות האותנטיות – בכל זאת, שחקן סומלי אנונימי כעור, ברור שנשתכנע שהוא הטרוריסט האכזר שאנו רואים על המסך.
אנד דה אוסקר גוז טו: לופיטה ניונגו
ה"איט גירל" החדשה של הוליווד היא כנראה הסיבה ש- "12 שנים של עבדות" הוא סרט כל כך מרגש. הופעת הבכורה המרשימה שלה בסרט הזניקה אותה למעמד של כוכבת-על בין לילה. התפקיד קורע הלב שהיא מגלמת יפרוט על מיתרי הלב של הציניקנים הכי קשוחים. היא אפילו מצליחה לעשות אפסטייג'ינג לשחקן הראשי המעולה. כה סימבולי שהיא תזכה והוא לא.
עשויה להפתיע: ג'ניפר לורנס
זה לא סוד שחברי האקדמיה מאוהבים בה קשות, ולאנשים מאוהבים יש נטייה לעשות שטויות. היא אמנם הסיכוי האמיתי היחיד של הסרט הכי אובר-רייטד של השנה, "חלום אמריקאי", לזכות בפרס משמעותי כלשהו, אבל בחיאת, הדקות הבודדות (והחביבות ותו לא) שלה על המסך לא משתוות לסבל והייסורים שגברת ניונגו העבירה אותנו.
אנד דה אוסקר גוז טו: ספייק ג'ונז על "היא"
מדובר בתסריט הכי יצירתי של השנה. חד משמעית. הוא אמנם רחוק מלהיות מושלם, ולעניות דעתי בין יצירותיו הפחות מרשימות של ספייק ג'ונז, אבל הוא כבר זכה בפרס גילדת הכותבים האמריקנית השנה, ואין שום סיבה שלא יקבל גם פסלון אוסקר תואם. כמו כן, גם הוא כבר מחכה להרגיש בידיו את הפסלון 14 שנים, מאז היה מועמד לראשונה על בימוי "להיות ג'ון מלקוביץ'" המופתי, וזו הזדמנות מצוינת לחברי האקדמיה לסגור איתו את החשבון.
עשוי להפתיע: דייוויד או. ראסל ואריק וורן על "חלום אמריקאי"
כי הוא בכל זאת מועמד ל-10 אוסקרים וצריך לתת לו פרס ניחומים כלשהו, אבל כנראה שזה גם לא יהיה פרס התסריט. שיסתפק בתלבושות או משהו, באמת שלא מגיע לו כלום. בעולם מתוקן "יסמין הכחולה" היה זוכה. זה התסריט הכי טוב של וודי אלן מזה שנים, והוא בהחלט מתעלה על זה של "היא" ובטח על זה של "חלום אמריקאי", אבל אחרי השנה הסוערת שעברה על אלן, אין סיכוי שחברי האקדמיה יפנקו אותו בפרס.
התסריט המעובד הטוב ביותר
אנד דה אוסקר גוז טו: ג'ון רידלי על "12 שנים של עבדות"
מכל 9 הקטגוריות בהן הסרט מועמד, זו כנראה הקטגוריה הכי בטוחה שלו, אפילו יותר מזו של הסרט הטוב ביותר. האדפטציה המפוארת של ג'ון רידלי לספר זיכרונותיו של סולומון נורתאפ, היא הקלף החזק ביותר של הסרט הזה.
עשוי להפתיע: ביליי ריי על "קפטן פיליפס"
בגלל שהוא זכה השנה בפרס גילדת הכותבים האמריקנית, אבל כולם יודעים שגם זה קרה בזכות פסילתו של "12 שנים של עבדות", מאחר ולא עמד בתנאי התחרות. בקיצור, לא ממליץ לביליי ריי לטרוח ולהכין מגילת תודות מראש.
אנד דה אוסקר גוז טו: "לשבור את הקרח"
ולא בגלל שהוא כזה מוצלח, כמו שכל השאר עוד יותר חלשים ממנו. זו הייתה שנה קשה מאוד לז'אנר, והוא יקטוף את הפרס בחסד ולא בזכות. בנוסף, מדובר גם בסרט אמריקאי להחריד, שממש נתפר למידות חברי האקדמיה עם כל ההתחנפויות האפשריות.
עשוי להפתיע: כל סרט שאינו "לשבור את הקרח".
השיר הטוב ביותר
אנד דה אוסקר גוז טו: Let it Go - "לשבור את הקרח"
כי הוא הדבר הכי טוב שקורה בסרט הנדוש הזה, וגם הוא כמו הסרט כולו, נתפר בדיוק למידות האוזניות של חברי האקדמיה. מה שנקרא, מנגן להם על האקורדים הנכונים. שפל אבל נכון.
עשוי להפתיע: Ordinary Love - "מנדלה - הדרך הארוכה אל החופש"
בונו ו-U2 זה קלף מנצח, אבל באמריקה כמו באמריקה, קשה להביס נסיכה חדשה של דיסני.