את הפנים של מי-רן מנקס אנחנו מכירים כבר למעלה מעשור. היא החלה את דרכה בתעשיית הבידור כדוגמנית עבור המותגים הכי מצליחים בישראל – קסטרו, רנואר, TNT וגם דלתא – ואף שימשה כפרזנטורית, של מיזם האופנה "Get Style". מאוחר יותר בחייה חבשה מנקס גם את כובע המנחה ("הבנים והבנות", "חדשות הבידור" ו"צינור לילה") וכן את כובע השחקנית, כשכיכבה בסדרות כמו "שוברי גלים" ו"תאג"ד". אבל מאז 2017, אז שיחקה בקומדיה "שאטו עין כרם", לא הופיעה מנקס בתפקיד משחק משמעותי.
השנה, אחרי היעדרות ארוכה מהמסך, מנקס חוזרת בגדול – כמנחה היא מגישה עם דני רופ את תוכנית הלייט נייט "זה הדיבור", וכשחקנית היא מככבת בתפקיד ראשי ב"החבר השמן שלי", סרטו של גודיס שניידר שיגיע למסכים בסוף השבוע הקרוב. בריאיון ל-mako לרגל עליית הסרט למסך, מספרת מנקס על השנים שעברו עליה ללא תפקידי משחק, על הבחירה להופיע לא מאופרת על המסך הגדול, ועל הסכנה למעמד האישה בישראל שבה היא מעוניינת להילחם.
"החבר השמן שלי", שזכה בפרס סרט הביכורים ובפרס השחקן (לצחי סדן) בפסטיבל חיפה, מגדיר את עצמו כ"קומדיה רומנטית תל אביבית". זהו סיפורם של ג'מי (סדן) ואליק (מנקס): הם נפגשו בצבא, ובמשך השנים נתקלו זה בזו מדי פעם בעיר, אבל רק לאחר עשור - כששניהם מעט יותר חבוטים וחכמים - מתפתחת ביניהם ידידות. ובכן, לפחות עד שאהבה נכנסת לסיפור.
איך היה לצלם קומדיה רומנטית? זה לא ז'אנר שרואים הרבה בקולנוע הישראלי.
"לגמרי. ניסינו לחשוב מתי בכלל הייתה קומדיה רומנטית ישראלית, עדיין לא פיצחנו את זה. אנחנו עושים משהו שלא עשו פה הרבה זמן, ואני חייבת להגיד שקומדיות רומנטיות זה פאן גדול. הצילומים היו סיזיפיים והעבודה הייתה מאוד קשה, אבל היה מאוד כיף. משהו ממש ייחודי לסרט הזה זה שהוא מצד אחד נוגע ללב, ומצד שני קורע מצחוק. וזה כיף ומרענן לשחק בפרויקט כזה".
בגלל שזה לא ז'אנר נפוץ בארץ, היו לך חששות שאולי הסרט לא יעבוד?
"להפך. זה היה לי ממש מרים. אבל אני חושבת שכמו בכל פרויקט, כן הייתה את השאלה של האם זה יעבוד או לא יעבוד. זה נראה לי מאוד טבעי. כל פרויקט, כשאתה שם את עצמך בחוץ, זה יכול לעורר חרדה. ישר יש מחשבה של 'מה יחשבו עליי, יאהבו אותי או לא, יתחברו לזה או לא'. כשאתה בוחר להיות שחקן, זה נורמלי להתמודד עם השאלות האלה. אבל אחרי הטרום בכורה שהייתה לסרט בשבוע שעבר – שברוך השם, היה שם תור ואנשים חיכו – החשש ירד לי מהלב. אמרנו, 'כנראה שעשינו משהו טוב ומצחיק, והוא נוגע ללב של אנשים'.
"קיבלתי ביקורות בלתי פוסקות על המראה שלי"
"החבר השמן שלי" שם במרכזו מערכת יחסים רומנטית בין בחור שמן לבין בחורה רזה, ובמסגרת הזאת, הוא עוסק גם בשאלות של דימוי גוף ושמנופוביה. מנקס עצמה לא מתיימרת להיות דוברת של הנושא הזה, אבל לדבריה, היא בעצמה התמודדה עם תחושות קשות של חוסר ביטחון בגוף שלה.
"אני מתחברת עם המסרים, עם הרעיון ששומן זה לא קללה ולא בעיה", אומרת מנקס. "אני אמנם לא יכולה להזדהות עם שמנופוביה, ואני לא רוצה לקחת בעלות על המסר הזה, אבל אני כן יכולה לדבר על זה בהקשר אחר, כדוגמנית. כדוגמנית צעירה, שמסתובבת בבירות האופנה בעולם ומקבלת ביקורת בלתי פוסקת על המראה שלה. לא משנה כמה היא שוקלת. יום אחד יעירו לך על העור שלך, יום אחד יעירו על השיער שלך, ביום אחד יעירו לך על זה שהצמיד שלך משמין אותך. גם אם את במשקל הכי נמוך בעולם את צריכה להוריד עוד. אני חוטפת תגובות קשות על המראה שלי מגיל מאוד צעיר, גם כשהוא נחשב לאידאל היופי שאנחנו רגילים אליו".
מנקס מקדמת דימוי גוף חיובי, בדרכיה שלה, כבר תקופה ארוכה. לפני שש שנים היא העלתה לחשבון האינסטגרם שלה תמונה שלה ללא איפור וריטוש, שמציגה את פצעי האקנה שעל פניה: מאז, היא משתדלת להמשיך בעשייה הזו ולא למכור לעוקביה אשליות ריקות. "אני דוגלת בזה", היא אומרת. "אני מעלה רק תמונות לא מרוטשות. בלי איפור, או עם איפור מאוד מינימליסטי. אני מאוד מאמינה בכוח של הרשתות החברתיות לעצב תפיסה אחרת בנוגע לאידיאל היופי". את האג'נדה הזו שלה הצליחה מנקס ליישם גם ב"החבר השמן שלי" – שבו היא מופיעה ללא איפור.
זו החלטה לא מובנת מאליה. מי קיבל אותה? מה עומד מאחוריה?
"לפני כמה ימים היה לי עוד ריאיון ואמרו לי, 'טוב, לקחו אותך לסרט כי גם ככה את מעלה תמונות בלי איפור לאינסטגרם, וזו האג'נדה שלך'. אז אמרתי, 'וואו, ממש לא'. נבחנתי לסרט הזה בצורה מסורתית, אודישן ועוד אודישן, עד שזה קרה, וקיבלתי את התפקיד. בזמן החזרות הבמאי, גודיס שניידר, הציע שנצלם את הסרט הזה בלי איפור, מתוך כוונה להראות משהו יותר נטורליסטי, טבעי כזה. כשהוא הציע את זה היה לי מאוד קל להגיד כן, כי זו באמת אג'נדה שאני מאמינה בה. זו אחלה הזדמנות להפיץ את המסר הזה בעוד דרך".
"משחק זה לא תחום יציב, את לא יודעת מתי תהיה לך עבודה"
התפקיד ב"החבר השמן שלי" הוא, כאמור, התפקיד הראשון של מנקס מזה שנים. "המשכתי לשלוח אודישנים במשך כל הזמן הזה", היא אומרת. "לא עצרתי. וברגע שקיבלתי את התפקיד, זה היה קצת כמו לרכוב על אופניים, סליחה על הדימוי הגנרי. ויותר מזה – כבר הייתי מבוגרת בכמה שנים ועברתי עם עצמי עוד כמה דברים, אז החוויה בסרט הזה הייתה לי ממש מעניינת: פתאום היו לי עוד תובנות, גדלתי והתפתחתי, והרגשתי שאני יכולה להביא משהו אחר מעצמי. משהו קצת יותר עמוק, קצת פחות מפחד, יכולתי לקרוא את הסצנות ולפרש אותן בצורה אחרת מאיך שהייתי מפרשת אותן בתור שחקנית צעירה".
"זה הכי כיף בעולם לחזור לשחק", מספרת מנקס, "אני מרגישה מאוד בבית ומאוד ממומשת כשאני משחקת". ולמרות זאת, מנקס מבהירה שהיא לא מאפשרת לעצמה להיות תלויה רק במשחק. "משחק זה לא תחום יציב, את לא יודעת מתי תהיה לך או לא תהיה לך עבודה", היא מסבירה. "בזמנו אמרתי, 'אוקיי, יש לי פחות עבודה (במשחק) אז אני מתמקדת בדברים אחרים. לקחתי את זה בקטע חיובי. זאת האמת, אין לי איך לייפות את זה".
"אני מאוד אוהבת לשחק, ומאוד שמחה שיש לי עבודה במשחק. אבל את אף פעם לא יכולה לדעת מתי לא תהיי רלוונטית יותר. אז היה לי חשוב לרפד את החיים שלי בעוד הכנסה"
ואכן, בשנים בהן מנקס לא עסקה במשחק היא התפרנסה בזכות שלל עבודות שונות. "למדתי דיקור סיני, אני מלמדת יוגה ומוציאה ריטריטים לחו"ל, ועכשיו אני מסיימת שנה שנייה בלימודי חינוך מיני", היא אומרת. "מצאתי לעצמי עיסוקים, יש גם את עמוד האינסטגרם שלי שהוא חלק ניכר מהפרנסה שלי. אני עובדת מאוד קשה בשביל להתפרנס בכבוד, זה לא קל. עוד לא קמת בבוקר ואתה כבר צריך להוציא הרבה כסף, יוקר המחייה נוגע בי בכל יום, אין ספק בכלל".
כשאת בעבודות האחרות שלך, אנשים מגיבים אלייך בהפתעה כי את מפורסמת?
"יש כאלה שזה דווקא מגניב להם, שאומרים 'איזה כיף, ראינו אותך בטלוויזיה ועכשיו את פה איתי בריטריט, ויש כאלה ששואלים 'למה את פה?'. אני חושבת שהשאלה הזו היא לגיטימית והיא במקום ואני לא מתביישת לדבר עליה".
לדברי מנקס, "אני מאוד אוהבת לשחק, ומאוד שמחה שיש לי עבודה במשחק. אבל כבר בתחילת הדרך שלי, כשהתחלתי כדוגמנית, היה לי מאוד חשוב שיהיה לי עוד מקצוע, במידה שזה לא יעבוד. את אף פעם לא יכולה לדעת מה האורך של הקריירה שלך בזה, מתי לא תהיי רלוונטית יותר. אז היה לי חשוב לרפד את החיים שלי בעוד הכנסה, ולא לסמוך על אם יקחו אותי או לא יקחו אותי לפרויקט כלשהו".
בנוסף לעבודותיה השונות, לקחה על עצמה מנקס פרויקט נוסף: היא מובילה את קבוצת הנערות של "בונות אלטרנטיבה" לקידום מעמד האישה, עמותה אקטיביסטית שאחראית גם על "מצעד השפחות" שהפך לאחד מפרקטיקות המחאה המפורסמות ביותר נגד הרפורמה המשפטית.
"המטרה של קבוצת הנערות היא לתת מקום לנערות להרגיש בטוחות, שידעו שיש להן גב, ולעזור להן לבטא דברים שהן מתוסכלות מהם ושמפריעים להן", מספרת מנקס. "'בונות אלטרנטיבה' זה ארגון שהוקם הרבה לפני הדיבור על הרפורמה, לפני שלוש שנים, והמטרה שלו היא קודם כל א-פוליטית וא-מפלגתית: אנחנו רוצות לדאוג לשוויון ולביטחון של נשים".
בישראל של 2023, את מרגישה שמעמד האישה נמצא בסכנה?
"בטח. קשה יהיה לי להגיד שאני אופטימית לגבי מצב הנשים כרגע במדינה. בחודש האחרון נודע ש-285 מיליון שקלים מתקציב המדינה יוקדשו לחיזוק הזהות היהודית במדינה. אין לי בעיה עם הזהות היהודית, זה דבר שהוא חשוב למדינת ישראל. אבל עם זאת, לקידום מעמד האישה הוקדשו רק שבעה מיליון שקלים. זה פער שהוא בעייתי. כמה רוצים להשקיע כאן בנשים? איזה עתיד זה מבטיח לילדה העתידית שלי? מי מבטיח לי שיהיה פה יותר טוב? אף אחד. אז אנחנו כאן, אם אנחנו לא נעמוד על הזכויות שלנו אף אחד לא יעמוד עליהן. יש התעוררות, אבל אנחנו צריכות להמשיך לעבוד".