בסוף השבוע האחרון עלה בבתי הקולנוע בישראל ובשירות הסטרימינג האמריקאי הולו הסרט "מים עמוקים", מותחן אירוטי בכיכובם של בן אפלק ואנה דה ארמס. הסרט מסמן את הקאמבק הקולנועי של הבמאי אדריאן לין ("חיזור גורלי") אחרי 20 שנות פגרה, אבל את עיקר תשומת הלב הוא משך דווקא מההיבט הרכילותי: אפלק ודה ארמס הכירו על סט הצילומים, התאהבו, תחזקו את אחד הרומנים המסעירים של עידן הקורונה, נפרדו ונכנסו לקשרים חדשים (כולל זוגיות בין אפלק לאקסית ג'ניפר לופז) - כל זה בשנתיים וחצי שחלפו מאז הצילומים ועד יציאת הסרט לאקרנים.

בימים שמאז עליית "מים עמוקים" (שמבוסס על ספרה של פטרישה הייסמית' ובין כותביו נמנה גם יוצר "אופוריה" האמריקאית סאם לוינסון) הדיון סביב הסרט השתנה פעם נוספת: פחות התעסקות בסיפור עצמו ובדינמיקה בין דה ארמס לאפלק, ויותר התאבססות סביב הכוכבים האמיתיים שלו - החלזונות. מבלי להיכנס ליותר מדי ספוילרים, החלזונות שגיבור הסרט ויק (אפלק) מגדל בביתו מהווים חלק משמעותי בעלילה, שעוסקת בנישואיו המתפוררים עם מלינדה (דה ארמס) ועם היעלמותם של כמה ממאהביה. גם במגזין אנטרטיינמנט וויקלי הופתעו מגודל התפקיד של החיות הקטנטנות, והזמינו לראיון את מאמן החלזונות של הסרט, מקס אנטון.

"אני הייתי האיש שסיפק להפקה את החלזונות", אנטון סיפר כשנשאל על חלקו בכוח, "הייתי צריך לוודא שהם נמצאים במקום שהם צריכים להיות בו: לשים אותם במיכלים ולהוציא אותם בלילה עם סיום הצילומים. בגדול, לדאוג לחיות, ולוודא שהשחקנים מרגישים איתם בנוח". לפי אנטון, חדר החלזונות שמופיע בסרט דווקא נאמן למציאות, ולא עוצב בצורה מסוימת כדי להיראות יותר אסתטי. "אין לי יותר מדי חלזונות חיים בבית", הודה, "יש לי כמה, אבל לא הרבה".

בסרט, הפרטנר העיקרי של החלזונות היה אפלק - שגם מצולם מספר פעמים בעודו מחזיק אותם ומטפל בהם. "הראיתי לו איך לאחוז בהם", אנטון הסביר, "יש דרכים מסוימות שבהן ניתן להרים אותם מבלי שהם ייפגעו. כל הזמן היו שם נציגים מארגון לזכויות בעלי חיים, שהשגיחו שאף קונכייה לא נסדקת או נפגמת. לא רצינו שזה יקרה. אם הקונכייה נסדקת היא מחדשת את עצמה, אבל חלק מהחלזונות היו תינוקות, והקונכיות שלהם היו מאוד עדינות". "הראיתי לבן איך להתנהל איתם, הנחתי אותם על הידיים שלו והבאתי לו מטלית לנגב את הריר", סיפר. 

מתוך
"אי אפשר לאלף אותם. אין להם באמת מוח". מתוך "מים עמוקים"|צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג, יח"צ

"היה תענוג לעבוד עם בן", הוא הוסיף, "הוא יודע להקשיב, ואפשר לראות איך הוא מיישם את כל ההערות כשהוא מצלם. הוא מבין את החלזונות, ולרוב יודע מה לעשות כבר על הטייק הראשון. הוא היה מדהים עם החיות שלי, לא איבדנו אף אחת. אנה לא רצתה לגעת בהם, היא אמרה ש'אני לא מפחדת, אני פשוט חושבת שהם מגעילים', אבל היא גם עשתה עבודה טובה".

הבחירה בחלזונות לסרט, ועוד עם חלק כל כך משמעותי בתעלומה שבמרכזו, לא הייתה מקרית: כך קרה גם בספרה של הייסמית', חובבת חלזונות מושבעת בעצמה. "היא הייתה ידועה כמי שמסתובבת עם חסה שבתוכה מאה חלזונות בתיק היד שלה", אנטון סיפר, "היא הייתה לוקחת אותם איתה למסיבות ומספרת שהיא זקוקה לקצת חברה". 

ומה קורה כשכמה חלזונות נפגשים, או כשבהפקה רוצים לביים אותם באופן מסוים? "בכל פעם שאני שם שניים-שלושה חלזונות באותו מיכל, הם קודם כל אוכלים את כל החלזונות הקטנים שיש סביבם ואז הם מזדווגים", אנטון הסביר, "כשבהפקה ביקשו שאגרום לשניים מהם להזדווג, אמרתי להם ש'נראה מה יקרה'. החיות האלה, אי אפשר לאלף אותן. אין להן באמת מוח. אז לפני כל סצינה הייתי ניגש הצידה ומתפלל שזה יקרה. נתתי לאל לשלוט בזה, והם שיחקו בצורה יותר טובה ממה שהייתי יכול לדמיין".