צופי הקולנוע הישראלים רגילים לכתוביות, הרי מרבית הסרטים שהם צופים בהם כוללים את הדבר הקטן הזה בתחתית המסך שמאפשר להם להבין את המתרחש בשפתם. עבור אמריקאים, כתוביות הן מראה די חריג: הרי הם צופים כמעט אך ורק בסרטים באנגלית, ואין להם צורך בתרגום. אבל מה קורה בסרט שאינו סרט זר, אבל יש בו יותר משפה אחת? בדרך כלל אפשר לצפות שבקטעים שאינם באנגלית יופיעו על המסך כתוביות באנגלית. במקרה של "סיפור הפרברים" - סרטו המצופה של סטיבן ספילברג שהוא חידוש לסרט מ-1961 - חלק גדול מהדיאלוג הוא בספרדית, אבל צופים שהגיעו להקרנות בכורה של הסרט הבחינו בדבר יוצא דופן: הקטעים האלה אינם מתורגמים לאנגלית. לא בכתוביות ולא בדיבוב. 

בקרב צופים לטיניים רבים, ההחלטה לוותר על כתוביות התקבלה בשמחה גדולה, ולוותה במחמאות על כך שזהו למעשה תיקון לסרט המקורי, שבו נעשה עוול לדמויות הלטיניות. עיתונאית ABC קיארה אלפונסקה, לדוגמה, כתבה בטוויטר כי "הדבר הכי ראוי לציון בגרסה הזו של 'סיפור הפרברים' הוא שהשחקנים הפורטו ריקנים מדברים בספרדית די הרבה, ללא כתוביות וללא שמישהו חוזר על דברים באנגלית. יוצרים שרואים את הקהל שלהם כמורכב תרבותית מספרים סיפורים אותנטיים יותר". 

עיתונאי התרבות הקנדי ברי הרץ, מהעיתון "גלוב אנד מייל", כתב לאחר הצפייה בסרט כי "זו יצירה מבדרת, חיה ויפהפיה של הבמאי האמריקאי הגדול של זמננו. ההחלטה לא להשתמש בכתוביות בקטעים בספרדית, שהם כ-40% מהסרט, היא החלטה מרעננת". ומבקר הקולנוע הפורטו ריקני פיקו קנגיאנו, אמר כי "'סיפור הפרברים' של ספילברג מהמם והוא בלי ספק טוב יותר מהסרט מ-1961. הצילום, המוזיקה והריקוד מדהימים - ומעל הכל, הסרט מתייחס לקהילה הלטינית והפורטו ריקנית בכבוד המגיע לה". 

"סיפור הפרברים" - המקורי וגם המחודש - מתרחש באפר ווסט סייד בניו יורק של שנות ה-50, ועוקב אחר יריבות בין שתי כנופיות. אחת מהן מורכבת בעיקר מפורטו ריקנים והשנייה מתושבי ניו יורק ממוצא אירי ופולני. בסרט המקורי, לוהקו שחקנים לבנים לתפקידים לטיניים מובהקים. בין השאר, הייתה זו נטלי ווד ששיחקה את מריה, וג'ורג' צ'קאריס שגילם את ברנרדו. בגרסה המחודשת הושם דגש על תיקון טעויות היסטוריות כאלה בתהליך הליהוק (את מקומה של ווד למשל, תופסת רייצ'ל זגלר, שאימה קולומביאנית) וגם ההחלטה להימנע מכתוביות מתחת לדיאלוגים בספרדית היא חלק מניסיון לכבד את הדמויות הלא לבנות בדרכים שבשנות ה-60 נדמו ליוצרים לא חשובות.

 

אז מי בכל זאת מתנגד להחלטות המתקדמות בנוגע לכתוביות? החשודים המיידיים הם כמובן מתנגדי הפוליטקלי קורקט, והם אכן השמיעו את קולם, בין השאר באתר החדשות השמרני "ברייטברט". אבל אליהם מצטרפים אנשים שפשוט היו שמחים להבין יותר מהסרט, ומשתמשים ברשתות החברתיות כדי להבהיר שהם מקווים שלקראת הגעתו של הסרט לבתי הקולנוע בכל רחבי ארה"ב, יחליטו יוצרי הסרט לשקול להוסיף כתוביות. גם בקרב החרשים וכבדי השמיעה יש מי שדורשים לבחון את המהלך, ומבקרים את ספילברג ועמיתיו על כך שהפקירו את בעלי המוגבלויות לטובת צעד סמלי.