לחלום עם אריק: קלטת הילדים שגידלה את כולנו

 עבור רבים מאתנו, הרבה לפני שהכרנו את החתיך הכריזמטי עם הקול השובה מלול וממציצים, ובטח הרבה לפני שראינו אותו מתמזמז בפראות לצלילי "טוב לי", אריק איינשטיין היה המתיקות של "כמו גדולים". מ"מה עושות האיילות" ועד "גברת עם סלים", זה המקום להיזכר בדברים שתמיד יישארו לנו מקלטת הילדים הכי קולית-משונה-מתוקה שהייתה. 

יוסף המספר

בין נופים מצוירים ואיילות חולמות ומצונפות, מגיח הוד קריפיותו, יוסף המספר. עם גלביה עצומה בצבע שמנת, מצנפת ולהבות רושפות שמלוות אותו לבמה – היש מושלם ממנו לשעת סיפור לילדים לפני השינה? בזמן שאריק שר לנו על ילדים חמודים שמנמנמים בתוך תפוזים, יוסף המספר סיפק את רגעי האימה. סיפורים על חוות מבודדות, תרנגולות תועות וקרובי משפחה רשעים היו המומחיות שלו, ואותם הוא תיבל עם אפקטים קוליים של דלתות חורקות וקלוזאפים קיצוניים על פרצוף הירח שלו, שהפכו אותו לגרסת הבלהות לביטבוקס האנושי. ההתמסרות הטוטאלית שלו לגילום תפקידי הדוד המפחיד, בצירוף חוסר האונים של הפעוט הממוצע שאינו יודע לעשות פאסט-פורוורד, גרמו לכך שאפילו צבי שיסל נראה מבועת.

מאז, מסתבר, עשה כמעשה יעל פוליאקוב וחזר בתשובה, ואת הסיפורים על התוכי החליף במעשיות מהמסורת היהודית, כמו הקלאסיקה מבית אבא: "על שלושה תיישים וטרול".

מיכאל מושונוב

בין הילדים המפוחדים שישבו מול הפלא הנרטיבי, אפשר למצוא את מיכאל מושונוב הקטון. כשהיה בן חמש בלבד הוא קיבל את תפקיד המשחק הראשון שלו, בתור אח גדול שקצת שונא את התינוק הקטן שנכנס למשפחה, ועשה עבודה די משכנעת. אפשר לראות ממש איך בזמן שהוא יושב וסופג צביטות לחי בעודו מתבונן בשיסל אוכל לו את הארטיק, הוא הוגה את החרוזים שישמשו אותו כעשרים שנה אחרי זה ב"איזה באסה" של כהן@מושון. 

קילפתי תפוז

לא הכל כיף ומשחקים בעולמם של הכמו-גדולים. לצד שבתות יפות ובקרים פעלתניים, קלטת הילדים נתנה מקום להתמודדות עם תכנים לא פשוטים וקודרים כמו מצוקתם של הילדים החיים בתוך פירות הדר. במקום די חשוך שנקרא לו תפוז, חי ילד קטנטן עם נטיה להתקררות. למרות הצננת הכרונית, הילד המכורבל יודע היטב כיצד לעמוד על שלו ולדרוש שיושבו הפלחים לגבולם, וכך גם הדרמה הקשה הזו מסתיימת בסוף טוב.

המנונם של הבטלנים מִרחם. השיר הזה איכשהו תמיד שובץ במעברונים בערוץ שתיים אחר הצהריים, כששבת מבית הספר, נדבקת למסך והדבר האחרון שרצית שיזכירו לך זה שיש גם שיעורי בית להכין. השיר שפורט את כל השנאות הקטנות של ילדים בגיל יסודי הוא מופת בדחיינות ובהבנת נפשו המיוסרת של הילדון שמנחיתים עליו לאט לאט את אינסוף החובות של החיים הכמעט-אמיתיים. מלסדר את החדר, דרך לעטוף את הספר ועד חובת התנומה בצהריים – הכל נראה כמו רשימת מטלות אינסופית כשכל מה שמתחשק לך זה קצת נינטנדו. הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה ויכתוב את הגרסא למבוגרים העצלים.

>> בואו לפייסבוק שלנו