The Tyranny of Terrazzo, מולי פישר (The Cut)
הביטוי "אסתטיקה מילניאלית" אולי נשמע קצת גבוה ומופשט, אבל אם חושבים עליו לרגע, מקבלים תמונה מאוד מפורטת: הרבה ורוד, הרבה עציצים, הרבה כיתובים מעצימים, הרבה חפצים חמודים מפוזרים בדייקנות על רקע חלק. האלמנטים האלה מופיעים, כמובן, בתמונות באינסטגרם אבל חלחלו ברמות גם לעיצובי חללים, ללוגואים של חברות מסחריות ולקמפיינים אופנתיים. מולי פישר יצאה לראיין מומחיות שונות בתחומי העיצוב כדי להבין איך נוצרה האסתטיקה המפוזרת-אך-מדויקת הזאת, וחזרה עם תשובה מעניינת אך רק חצי-מספקת (ספוילר: זה קרה מעצמו, והיו מספיק מותגים חכמים שהבינו שאפשר למכור ככה את המוצרים שלהם), ותחזית עגומה למדי לגבי אורך חייו של… נו, אורח החיים הזה, שמבכר עיצוב ונראות על פני קיימות וחשיבה לטווח ארוך. אבל היי, כמה יפות התמונות באמצע.
An Oral History Of Pretty Wild, אילנה קפלן (The Cut)
לצרכני תרבות פופ בנשמתם, הכתבה הזאת היא אוצר אמיתי. ב-2010 שודר בערוץ E! ריאליטי בשם "Pretty Wild" (בעברית התכנית נקראה "יפות בטירוף"). כבר בפרק הראשון, ה-כוכבת של הריאליטי, אלכסיס ניירס, נעצרת על ידי המשטרה בחשד למעורבות בבלינג רינג - חבורה של צעירים שנהגו לשדוד תכשיטים ובגדים מבתים של סלבס כמו פריס הילטון ולינדזי לוהן (שאחר כך מצאה את עצמה בתא מעצר סמוך לזה של ניירס). התפוצצות הפרשה לוותה בכתבה איקונית של ננסי ג'ו סיילס בוניטי פייר, שאחר כך הפכה גם לבסיס לסרט "בלינג רינג" של סופיה קופולה.
מה שהיה אמור להיות ריאליטי קופצני וקליל על חבורת וואנביז ממערב הוליווד, הפך לדרמה אפלה שכללה כלא, סמים קשים, הזנחה ועוד דברים שגרמו ל-E! למשוך את ידם במהירות מהפרויקט ולבטל את חידוש התכנית. אילנה קפלן מ-The Cut, ישבה עם ניירס, אחותה, אמה ושאר המעורבות כדי להרכיב אוראל היסטורי מרתק של התקופה. מהחיים לצד אמא שמשכה את בנותיה מבית הספר כדי לחנך אותן על תורת "הסוד" ועד הוידאו הויראלי מראשית ימי האינטרנט, בו ניירס מתקשרת בצרחות עשרות פעמים לג'ו סיילס כדי להתלונן על אי-דיוקים בכתבה. אי-הדיוק הכי מסעיר: העובדה שכתבה שהגיעה למשפט עם עקבי לובוטן גבוהים ולא עם עקבים נמוכים וחמודים בצבע חום כפי שבאמת קרה! אם הרפרנסים האלה לא אומרים לכם כלום, אלו יהיו שיעורי הבית הכיפיים ביותר שקיבלתם. (צליל הופמן)
הטירה - פרנץ קפקא
האם שמעתם על ספר מוערך בשנה האחרונה ש*לא* התהדר בטייטל "הספר האחרון שנילי מירסקי תרגמה"? אני לא, אבל אני בוחרת ללכת עם אחוזת בית ולהאמין שאת מרצה האחרון הקדישה מירסקי הדגולה לתרגום "הטירה" של קפקא (הפרקים האחרונים של הספר תורגמו על ידי רן הכהן). לא בפעם הראשונה בחיי מירסקי פתחה עבורי דלת ליצירות שתמיד נראו לי סגורות בפני. כך עשתה גם הפעם עם הרומן שמתאר את מסעו של האזרח ק', שהגיע לעיר ממקום לא נודע, כדי לבצע עבודה לא ידועה עבור אדונים לא ידועים. הסאגה הארוכה והפתלתלה עלולה להבריח את מי שחוששים מקריאה משמימה ומאומצת מדי אבל העובדה שהטקסט של קפקא משנות העשרים של המאה הקודמת הונח בידיה של מירסקי, מבטיח - ומקיים - קריאה קולחת שגרמה לי לא אחת לצחוק בקול רם ממה שהוא, בעיקרו של דבר, עצוב מאוד. בדיוק החומרים שהופכים יצירה למופלאה. (צליל הופמן)
הייאו מיאזאקי - "המסע המופלא" ("Spirited Away")
וידוי: המיאזאקי היחידי שצרכתי בחיי עד לשבוע שעבר היה הראמן המעולה של יובל בן נריה בשוק צפון, וגם זה כבר נראה כמו חלום רחוק. אינני חובבת אנימציה גדולה, גם לא מנגה ואנימה, ולכן קיבלתי את הבליינדספוט הספציפי הזה בהכנעה והשלמה. אבל בחודש שעבר נטפליקס העלו מבחר מרשים מהסרטים שלו, ונראה שלחור הזה בהשכלה כבר אין הצדקה. אז התחייבתי לעצמי לצפות לפחות באחד, אבל על איזה ללכת? "השכן שלי טוטורו", "הנסיכה מונונוקי" או "הטירה הקסומה"? זו לא שאלה של מה בכך כי נראה שלכל חובב מיאזאקי יש פייבוריט אחר לגמרי. תקציר שהבטיח שמדובר בגיבורה צעירה שכנע אותי ללכת על "המסע המופלא", הטייטל הכי מקיים שניתן אי פעם לסרט. 'מה ראיתי עכשיו' זו שאלה שאני שואלת את עצמי מאז. איך יצאתי למסע הזה ולמה שבתי ממנו בכלל. זו לא רק ההתפעלות הבלתי פוסקת מהאנימציה והיכולות של הדמיון האנושי (תתכוננו להגיד "וואו" ו"יו" אחת לרבע שעה), זה קשת הרגשות השלמה שהשתלטה עלי - צחוק (בקול), פליאה, מתח, עצבות, מה שתרצו. בימים טרופים כמו אלו, שעתיים של הסחת דעת טוטאלית זה לא דבר שמומלץ לוותר עליו. (צליל הופמן)
The Take
ערוץ היוטיוב המתוק והצבעוני הזה קנה לעצמו שם הודות לסרטונים שמסבירים טוויסטים בסדרות ובסרטים פופולריים. וזה אחלה, אבל בחודשים האחרונים נרשם שדרוג משמעותי בדה טייק הודות לסדרת הסרטונים All" The Tropes", שמפרקת בכל פעם ארכיטיפ קולנועי/תרבותי אחר. סליחה על הפלצנות, אבל זה אומר שבכל סרטון הם נטפלים לדמות נשית "כללית", מהסוג שרואים במיליון מקומות - החנונית, המרשעת, הקשוחה עם לב הזהב - ומנסים להבין איך הוליווד ניזונה ממנה, וגם מבנה אותה. הכל מודגם באופן חכם ומנומק, בלי להתנשא ובלי להעמיס במידע.
ניקול ראידמן ובידוד לעשירים בלבד
זוכרים שלפני שלוש שנים ניקול ראידמן יצאה לזרוק שטרות על מפגינים במהלך מחאת הנכים? אז זה מה שהיא עושה, בגדול, גם מול הקורונה. זורקת עליה כסף, רק שהפעם הוא לא פיזי, כי שטרות זה זיהום הזיהומים. מסכות המנתחים חסרות התועלת שלה משובצות סוורובסקי, הטיסות שלה השתדרגו מפירסט קלאס לפרייבט, וגם ככה החוויה החברתית שלה מחוץ לשבועות אופנה מושתתת על אלף הומואים יפהפיים שעולים לרגל לדירה המעוצבת שלה. ראידמן חיה בידוד שהוא חלום. בידוד פרסטיז'. ולמרבה האירוניה, האופן בו היא מתבודדת מנרמל במידת מה את האופן בו כולנו מתבודדים. יש נחמה בעובדה שגם נוכח משבר עולמי, ראידמן מתעקשת להמשיך ולתחזק את השואו שלה כאישה אמידה. זה אומר שהעולם ממשיך להסתובב והסדר החברתי נשמר - יש כאלה שיש להם, ויש כאלה שיש להם הרבה יותר.
הטיק טוק של אור סולטני
כיאה לאדם שנושק לשלושים, הסרטונים שמעלה אור סולטני, מעצב שיער ומאפר, הגיעו אלי בצינורות המקובלים לאדם בגילי - דרך הוואטסאפ והאינסטגרם. בדרך כלל לא הייתי מתעכבת על חשבונות טיק טוק, עם כל הכבוד, אבל אני טורחת לציין את סולטני מבין אלפי הטיק טוקרים שיש שם בחוץ כי סולטני הוא תופעה. לא במונחי הטיק טוק הרגילים, הוא לא מציג שליטה בכוריאוגרפיות או מבצע אתגרים (למרות שגם את זה כמובן מסוגל לעשות), אלא מדובר במה שקוראים לו בעגה ההומואית LIP SYNC ASSASSIN. סולטני לוקח קטעים שהפכו לויראליים (רקדנית הבטן אלין, דנה אינטרנשיונל והכתבת) ועושה להם ביצוע אחד לאחד כולל מימיקות, תנועות ידיים ולבוש הולם. ליפסינק היא עדיין לא אמנות מוערכת מספיק בישראל, אבל היא לגמרי צריכה להיות. בינג' של סולטני בוודאות יוציא מכם צחוק ורצון אובססיבי להעביר את זה הלאה, ממש כמו בימים של לפני ההסגר. (צליל הופמן)
Jessie Ware - Spotlight, Single Edit
הפנים הכי יפות באנגליה? יש מצב. הקול הכי נעים בפופ? כנ"ל. תנו לי כל תירוץ להשתפך על ג'סי וור - ואקח. כי גם כשהיא לא מוציאה אלבומים (האחרון יצא ב-2017), היא משחררת סינגלים אחת לכמה חודשים רק לשם ההנאה ושימור הלקוחות, והיא עושה את זה כל כך יפה. "Spotlight" הוא בלדת דיסקו מודרנית, מהסוג שלא שמעתי מאז, נגיד, האלבום האחרון של קייסי מסגרייבס. וזו מחמאה מארץ המחמאות, למען הסר ספק. ואם להסתמך על הריליסים הקודמים של וור, בקרוב נקבל גם אוסף רמיקסים לשיר המנחם והעשיר הזה, והם יהיו אלקטרוניים ומרתקים.
יש לנו גם פודקאסט:
כמעט מפורסמים - שיחה על קולנוע, טלוויזיה ודברים שמפורסמים עושים. פרק חדש בכל שבוע, בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, באפליקציית רדיו תל אביב ובאתר.
תמונה חיצונית: נטפליקס, יחסי ציבור, האינסטגרם של ניקול ראידמן, צילום מסך מהתכנית של ג'ימי פאלון, יחסי ציבור