-
-
איך יכול להיות שיהודים משחקים פה ערבים?
"1903" עושה לנו טיפול פסיכולוגי, אבל יש בעיה
-
אפשר לבלוע פמיניזם, אבל רפורמים זה סדין אדום
בארה"ב "ינטל" היא אגדה, בישראל היא ההווה
-
לפעמים צריך להתרחק מישראל כדי לרצות להתקרב
"שלום לך ארץ" שופכת אור על דילמות של דור שלם
-
במופע החד פעמי הזה מתרחש קסם על במה ריקה
"כיוון רוחבי" בבית האופרה: מותח, מצחיק ומרגש
-
הקאסט נהדר, האלגוריה מושלמת, אז מה לא עובד?
"כימים אחדים" בקאמרי לא נותנת לדמויות להתפתח
-
לא הגיוני שההצגה הזאת לא עולה בתיאטרון מרכזי
"מועדון חברות" מלאה בהומור שחור שבא מאהבה
-
"בקשתה האחרונה של רווקה" יכלה ללמוד מ"פרוזן"
"בקשתה האחרונה של רווקה" מעבירה מסר מיושן
-
הקהל מחא כפיים בלאות, מנימוס. אפשר להבין למה
ההצגה "הנוקמים, סיפור אהבה" פשוט לא עובדת
-
"וניה" בקאמרי היא סיבה לא להחרים תרבות רוסית
העיבוד העכשווי לצ'כוב עושה שימוש ראוי במגפה
-
"פיטר פן" של הקאמרי: זו לא הצגה לגדולים
אפשר בלי הקוצ'י-קוצ'י-קו והמבטאים המוגזמים
-
שמעתם את הסיפור הזה כבר אלף פעם. אבל לא ככה
"פדרו גראס" נולד מחדש, והוא עדיין סופר מוכשר
-
איך עושים הצגה "חשובה" שהיא גם טובה? ממש ככה
"את שאהבה נפשי" הופכת פצע לאומי לדרמה פרטית
-
"לעבור את הקיר": בידור טוב זה עסק רציני מאוד
חן אמסלם מתגלה כזמרת ומרימה את ההצגה הזאת
-
יבגני אריה עשה תיאטרון שנצרב בנשמה
"אונייגין. הערות שוליים" היא בדיוק ההיפך מזה
-
"לילה לבן" היא הצגה על הגזענות שבין השורות
רות אסרסאי מצוינת כאימו של נער אתיופי נעדר
-
אולי היא סתם מקנאה באנה פרנק כי היא מפורסמת?
בהצגה הזאת יש דמות אחת שהיא שיא הסאטירה
