-
-
חלום נושן שמתגשם: המחזמר "מטילדה" הגיע לארץ
ההצגה המרהיבה מווסט אנד נחתה בתל אביב
-
עמוס תמם מושלם, מור באחד התפקידים הטובים שלה
"אדיפוס" של הקאמרי מלא בתצוגות משחק מרשימות
-
המופע הזה הוא כמו תוכנית ריאליטי על ספידים
"ניים דרופ": יצירה כאוטית, נוכחת וחשופה
-
"חומות של תקווה" הפך להצגה סתמית. איזו אכזבה
הגרסה של גשר חסרה את מה שהפך את הסרט למופתי
-
פחות "בוק אוף מורמון", יותר ישראל של פעם
"החבדניקים" קצת מגמגם - אבל לפחות הוא מנסה
-
הפלות ושיימינג: איך הופכים קלאסיקה לאקטואלית
"הדוקטור" בהבימה רלוונטי מתמיד למציאות חיינו
-
"הפונדק" פגום, אבל עדיף על כל מחזמר ממוחזר
בעולם מחזות הזמר הדל בישראל, הוא נחוץ ומרענן
-
כשהיכל התרבות המעונב הפך לתיאטרון מופרע
או בקיצור, "מופע האימים של רוקי" הגיע לישראל
-
איך יכול להיות שיהודים משחקים פה ערבים?
"1903" עושה לנו טיפול פסיכולוגי, אבל יש בעיה
-
אפשר לבלוע פמיניזם, אבל רפורמים זה סדין אדום
בארה"ב "ינטל" היא אגדה, בישראל היא ההווה
-
לפעמים צריך להתרחק מישראל כדי לרצות להתקרב
"שלום לך ארץ" שופכת אור על דילמות של דור שלם
-
במופע החד פעמי הזה מתרחש קסם על במה ריקה
"כיוון רוחבי" בבית האופרה: מותח, מצחיק ומרגש
-
הקאסט נהדר, האלגוריה מושלמת, אז מה לא עובד?
"כימים אחדים" בקאמרי לא נותנת לדמויות להתפתח
-
לא הגיוני שההצגה הזאת לא עולה בתיאטרון מרכזי
"מועדון חברות" מלאה בהומור שחור שבא מאהבה
-
"בקשתה האחרונה של רווקה" יכלה ללמוד מ"פרוזן"
"בקשתה האחרונה של רווקה" מעבירה מסר מיושן
-
הקהל מחא כפיים בלאות, מנימוס. אפשר להבין למה
ההצגה "הנוקמים, סיפור אהבה" פשוט לא עובדת
